פסחים יט.

בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל מִי לָא עָסְקִינַן דְּנָגַע בְּשֵׁנִי רְבִיעִי מִקַּל וָחוֹמֶר כִּדְאָמְרִינַן

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סָבַר כְּרַבִּי עֲקִיבָא נִיתְנֵי נָמֵי רְבִיעִי בַּתְּרוּמָה וַחֲמִישִׁי בַּקּוֹדֶשׁ

אֶלָּא רַבִּי עֲקִיבָא לָא סָבַר כְּרַבִּי יוֹסֵי מְנָלַן

אֲמַר לֵיהּ דְּלָא לִישְׁתְּמִיט תַּנָּא וְלִיתְנֵי רְבִיעִי בַּתְּרוּמָה וַחֲמִישִׁי בַּקּוֹדֶשׁ וְנֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא הִיא וַאֲנַן אַהָכִי נֵיקוּם וְנִסְמוֹךְ

נְפַק רַב אָשֵׁי וְאִי תֵּימָא רַב כָּהֲנָא דַּק וְאַשְׁכַּח הָא דִּתְנַן הַכְּלִי מְצָרֵף אֶת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקּוֹדֶשׁ אֲבָל לֹא לַתְּרוּמָה וְהָרְבִיעִי בַּקּוֹדֶשׁ פָּסוּל וְהַשְּׁלִישִׁי בַּתְּרוּמָה

וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מֵעֵדוּתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוֹ (דְּתַנְיָא) הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא הַסּוֹלֶת וְהַקְּטוֹרֶת וְהַלְּבוֹנָה וְהַגֶּחָלִים שֶׁאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן פָּסַל אֶת כּוּלָּן

רְבִיעִי אִין חֲמִישִׁי לָא שְׁלִישִׁי אִין רְבִיעִי לָא

אַלְמָא קָסָבַר צֵירוּף דְּרַבָּנַן וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חָנִין דְּאָמַר צֵירוּף דְּאוֹרָיְיתָא שֶׁנֶּאֱמַר כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת הַכָּתוּב עָשָׂה כׇּל מַה שֶּׁבַּכַּף אַחַת

תְּנַן הָתָם עַל מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת בַּבָּשָׂר שֶׁהַסַּכִּין וְהַיָּדַיִם טְהוֹרוֹת וְהַבָּשָׂר טָמֵא נִמְצֵאת בַּפֶּרֶשׁ הַכֹּל טָהוֹר אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זָכִינוּ שֶׁאֵין טוּמְאַת יָדַיִם בַּמִּקְדָּשׁ