כתוב שם פסחים יט.

א] ויש מחכמי הדור כו'. א"א אני הוא שכתבתי זה בחבורי לפני הרב ר' משולם ז"ל ומראיות המאירות:

ב] מדקתני לפוטרו מכרת וכו'. א"א כל דבריו הבל הם אבל הקושיא שהקשה מן הברייתא על רב ששת וסייעיה לרב נחמן ולא סייע אותו מן המשנה משום דמתני' קתני להו לתרוייהו כי הדדי ואיכא למימר דשוו להדדי כי היכי דטמא אי בעי למעבד לא שבקינן ליה הכי הוא דרך רחוקה אי נמי בעי למעבד לא שבקינן ליה והא דקאמר לפוטרן מהכרת חד מתרי טעמי נקט דהא ע"כ בטמא תרי טעמי אית ביה וכי היכי דאיתנהו בטמא איתנהו בדרך רחוקה א"כ איכא למימר לאידך גיסא דכאי דנקט במתניתין להאי טעמא ולא קאמר דאי בעי למיעבד לא שבקינן להו משום דאיכא דרך רחוקה דאי בעי למעבד שבקינן ליה משום הכי נקיט טעמא דשוי לתרווייהו הלכך ממתניתין ליכא למשמע מידי אבל ברייתא דלא קתני אלא חד וע"כ לאו אטמא דאי אטמא עדיפא מיניה הוה ליה למתני דאי לא שבקינן למעבד דפשיטא דפטור מכרת דגברא הא לא חזי אלא ודאי אדרך רחוקה קאמר והשתא ודאי מדקאמר לפטרו מהכרת ולא קאמר דאי בעי למעבד לא שבקינן דהא הוה עדיפא ליה לאשמועינן אלמא אי בעי למעבד שבקינן ליה וכמאן דאמר הורצה זה הוא הפי' המאיר כאור נוגה. עוד נ"ל טעם יפה מזה דמתני' כיון דתנא סיפא ואלו חייבים בהכרת דאשמועינן טובא דמזיד ואונן חייבים במזיד אשמועינן דפסח שני לא מתקן ליה לכרת דראשון לאפוקי מדר' חנינא בן עקביא ובאונן אשמועינן דאחר חצות לא חיילא עליה אנינות ואיכא עלה כרת דפסח ואיידי דבעי למתנא חייבין תנא נמי רישא פטורין אבל בברייתא ליכא למימר הכי ותו לא מידי:

ג] כתב עלה הרי"ף ז"ל ובערבי שבתות וכו' ואני אומר אף בערבי פסחים וכו'. א"א ומנין לו לזה לדחות הלכה פסוקה שפסק רבי יוחנן ורבי יוסי בר רבי חנינא הלכה כר' יהודה בערב הפסח ואוקימנא הפסקה והלכה כר' יוסי בע"ש נמי להפסקה ואיכא לאוקמינהו בהלכתא דשמעינן מפומייהו דאיכא חילוק בין ערבי פסחים לע"ש להפסקתן שבע"פ מפסיק לגמרי ובע"ש אינו מפסיק אלא במפה ואעפ"י שאמרו הלכה כר' יוסי בע"ש לא כרבי יוסי לגמרי אלא לאפוקי הפסקה דרבי יהודה. מיהו בערבי פסחים עבדינן כר' יהודה לגמרי דכי היכי דחמיר לענין התחלה הכי חמיר לענין הפסקה אבל התימה על הרב ז"ל מאחר שפסק כר' יוסי לענין התחלה ומן המנחה ולמעלה למה ליה למימר בע"ש ובע"פ היכא דאתחיל מקמי תשע ואמשיך והלא לבתר ט' ולבתר עשר נמי מצי מתחיל. וי"ל דרבותא אשמועינן דאפי' אתחיל מקמי תשע שהוא מותר לדברי הכל לענין הפסקה מיהא מפלג פליגי ואין הלכה כחד מנייהו אלא פורס מפה ומקדש דלא תימא כי אמר רבי יהודה מפסיק היכא דאתחיל באיסור בלחוד קאמר אלא אפי' אתחיל בהיתר נמי קאמר ממעשה דרשב"ג ורבי יוסי שהיו מסובין בעסי' כו' דר' יהודה ודאי קודם ט' שעות התחיל ואפי' הכי כי קדש היום הפסיק ואח"כ מצאתי נוסחא מדוקדקת שכתב היכא דאתחיל מקמי דקדיש יומא ואמשיך וכו' והוא עיקר: