מלחמת השם על פסחים יט.

כתוב בספר המאור כתב עלה הרי"ף ז"ל ובערבי שבתות ובערבי י"ט היכא דאתחיל מקמי תשע ואמשיך ליה וכו' ואני אומר אף בע"פ: אמר הכותב דעתו של רבינו ז"ל שהרי השמיט זו שא"ר יוחנן הלכה כר' יהודה בערב הפסח להפסקה וכן עיקר שלא נאמרה זו אלא מקמי דאיתמר פורס מפה ומקדש ולהוציא מדברי רבי יוסי דאמר גומר סעודתו הא לדידן בפורס מפה ומקדש סגי אפי' לערב פסח שאין הפסק עקירת השולחן מהני לחיובה דמצה יותר מפריסת מפה וקדוש אלא שאין לשונו בכאן מכוון דבערבי שבתות וימים טובים למה לי אתחיל מקמי תשע אפי' בתר תשע נמי מתחיל וכבר נמצא בהלכות מדוקדקות היכא דאתחיל מקמי דקדיש יומא ותפס לו רבינו ז"ל כענין השנוי בגמרא למתחיל בהיתר אבל לפי דעתי אף בערב פסח נמי אם עבר והתחיל מתשעה ולמעלה וקדש היום אינו מפסיק אלא פורס מפה ומקדש ולא עוד אלא בין בערב הפסח בין בשאר ימים טובים אפילו משתחשך אם התחיל אינו פוסק אלא פורס והיינו דתניא ושוין שאין מביאין את השלחן אלא א"כ קדש כלומר אע"פ שנחלקו ר' יהודה ור' יוסי בערבין ובהפסקה שוין שאין מביאין את השלחן משתחשך אא"כ קדש ואם עבר והביא פורס מפה ומקדש ולמאן דאמר טעם אינו מקדש מאי מקדש שאחרים מקדשים לו והרב ר' אברהם ז"ל מפרש ואם הביא מבעוד יום וקדש היום פורס מפה ומקדש אבל א"א לפרשה בערב הפסח כדברי בעל המאור ז"ל ושבוש הוא דמדקתני אא"כ קדש משמע שבשעת קדוש הוא שאמרו אין מביאין ומשמע נמי דטעמא משום קדוש והא אינן שוין בערב הפסח אלא משום חיובא דמצה ומה שכתב ולא צריך למשרא המוציא כמו שכתב הרי"ף ז"ל דהא לקבעיה הדר ואילו היה מברך המוציא היה טעון ברכת המזון לסעודה ראשונה שלא מצינו ברכת המזון אחת לשתי ברכות של המוציא והרי נמלך מברך בתחלה על כל דבר ודבר בין בברכת היין בין בברכת המוציא כמו שאמרו בפרק כל הבשר השמש מברך על כל כוס וכוס ועל כל פרוסה ופרוסה ואילו בסוף ודאי שאינו מברך שלש ולא מעין שלש אלא פעם אחת בסוף וכן בעובדא דתלמידי דרב דאמרי כיון דאמריתו הבו ונבריך איתסר לכו למישתי פירשו ראשונים עד שיברכו ברכת היין ולא שיהו צריכין לברך שלש ולא מעין שלש על כוס ראשון וכן ודאי מוכיח בגמרא שאין דבריהם של תלמידי רב לקביעות ברכת המזון אלא לענין הפסק ברכת היין וה"נ מוכח בפרק כסוי הדם הא מצינו ברכה אחת בסוף לשתי ברכות שבתחלה בין משלש בין במעין שלש וכן הדין בכל הפסקה כגון זו אע"פ שאין כן בשנוי המקום מפני שהוא עקירה גמורה שכשהוא יוצא צריך ברכה למפרע (לא) שמא לא יחזור ונמצא שלא בירך אחריהן במקומן ולהכריע כדברי רבינו ז"ל נראין הדברים שכיון שקדש היום ואסר עליו מעתה לאכול כלום אא"כ סילק בפריסת מפה והפסיק בקדוש היום ויתחיל בסעודה אחרת אין לך הפסק גדול מזה וכל מודה על האמת יודה בזה וכ"כ הר"ב ר' אברהם בתשובותיו כטעם הזה וראינו לראשונים כגון בעל ה"ג ופסוקות שכתבו כדברי רבינו ז"ל וזו מחלוקת ישנה היא וכבר עמדו ראשונים עלה וכן כתוב בהלכות רב יצחק בן גיאות ז"ל שיש מי שסובר דקדוש לא הואי הפסק שלא עקר דעתו מאכילה ולא דייק עד כאן: