חולין יב:

הָכִי קָאָמַר נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק שֶׁאַף רַבִּי חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי לֹא נֶחְלַק עָלָיו אֶלָּא בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּבַּיִת אֲבָל בְּאַשְׁפָּה שֶׁבַּשּׁוּק מוֹדֵי לֵיהּ וְנִרְאִין כּוּ'

חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ אֶת שְׁחִיטָתָן שֶׁמָּא קִלְקְלוּ לָא קָתָנֵי אֶלָּא שֶׁמָּא יְקַלְקְלוּ אָמַר רָבָא זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין מוֹסְרִין לָהֶן חוּלִּין לְכַתְּחִלָּה

וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ וַאֲחֵרִים רוֹאִים אוֹתָם שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה מַאן תְּנָא דְּלָא בָּעֵינַן כַּוּוֹנָה לִשְׁחִיטָה

אָמַר רָבָא רַבִּי נָתָן הִיא דְּתָנֵי אוֹשַׁעְיָא זְעֵירָא דְּמִן חַבְרַיָּא זָרַק סַכִּין לְנוֹעֳצָהּ בַּכּוֹתֶל וְהָלְכָה וְשָׁחֲטָה כְּדַרְכָּהּ רַבִּי נָתָן מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין הוּא תָּנֵי לַהּ וְהוּא אָמַר לַהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי נָתָן

וְהָא בָּעֵינַן מוֹלִיךְ וּמֵבִיא שֶׁהָלְכָה וּבָאָה כְּדַרְכָּהּ

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן קָטָן יֵשׁ לוֹ מַחְשָׁבָה אוֹ אֵין לוֹ מַחְשָׁבָה

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי וְתִיבְּעֵי לֵיהּ מַעֲשֶׂה מַאי שְׁנָא מַעֲשֶׂה דְּלָא קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ דִּתְנַן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה מַחְשָׁבָה נָמֵי לָא תִּיבְּעֵי לֵיהּ דִּתְנַן אֵין לָהֶן מַחְשָׁבָה

דִּתְנַן הָאַלּוֹן וְהָרִמּוֹן וְהָאֱגוֹז שֶׁחֲקָקוּם תִּינוֹקוֹת לָמוֹד בָּהֶן עָפָר אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְכַף מֹאזְנַיִם טְמֵאִין מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה