המאור הקטן על חולין יב:

וכתב הרי"ף וריאה שהעלתה צמחים כשרה ואע"ג דמליין מוגלא או מים זכים וה"מ דלא אסרוה אבל אסרוה טרפה כדבעי' למימר קמן ולא אתחזי לן הכי דכי איתמר אבל אסרוה טרפה בכוליא איתמר אבל בריאה הכל כשר ל"ש מים זכים ול"ש מים עכורים ול"ש סרוחים לא נפסלו עכורים וסרוחים אלא מטעם מוגלא וכשם שהמוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא כך עכורים וסרוחים מוגלא הם ואין לחוש להם בריאה אלא בכוליא:

[דף מח ע"ב] אלא אמר רב אשי חזינן אי קופא לגו סמפונא נקיט ואתאי ואי קופא לבר נקובי נקיב ועייל פי' אי קופא לגאו אי חדדה של מחט כלפי בית הבליעה וזה הוא כלפי פנים והוא טמון תוך הכבד ועוקצה של מחט תחוב בכבד כאילו רוצה לצאת כלפי חוץ והוא כלפי מטה או שיצא עוקץ המחט לתוך ללל הבהמה דרך סמפונא דכבדא נקיט מחט ואתאי ומתוך חודה של עוקץ המחט נתחב בכבד ואם עוקץ המחט כלפי בית הבליעה טמון בכבד וחדדה כלפי חוץ והוא הוא התחוב בכבד כאילו רוצה לצאת חוץ והוא כלפי מטה או שיצא חדדה של מחט לחוץ לתוך חלל בהמה כיון שאין דרך חדדה של מחט לנקוב ולתחוב מצדו בכבד אמרי' נקובי נקיב הושט או הכרס ונפק מן הושט ומן הכרס ועייל בכבד ואח"כ נסתם הנקב מבחוץ ונמצא חדדה של מחט בכבד וטרפה וה"מ באלימתא שאין דרך חדדה לנקוב אבל בקלישתא ל"ש קופא לבר ל"ש קופא לגאו נקובי נקיב דרך קופא ועייל ונתחב קופא ולעולם דרך סמפונא נקיט ואתא ותלי' לקולא כרבנן דמכשרי במחט שנמצאת בריאה והם ה"נ עבדי' במחט שנמצאת בריאה אי קופא לגאו כשרה והוא שלא יצא ממנה לחוץ כלום והוא דאיתא לריאה כשהיא שלימה קמן ובדיקנא ולא מינקבא ואי קופא לבר טרפה כיון שהוא פנה כלפי חוץ אע"פ שלא יצא עדיין לחוץ ומ"ש ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות דמצד אחד כשרה אפי' באלימתא ואע"ג דקופא לבר וחדדה כלפי חוץ והוא הוא התחוב בדופן הפנימי של בית הכוסות ולא אמרי' כיון שאין דרך חדדה של מחט לנקוב מבחוץ באה ונקבה הדופן החיצון ונכנסה לתוך הפנימי התם כיון דאיכא אוכלים ומשקים שבתוך הכרס אימר אוכלים ומשקים דחקוה לנקוב אף בחדדה ואף באלימתא ובהא כ"ע מודו דלא נקיבא לבראי מידי משום דאמרי' דרך אוכלים ומשקים נקט ואתאי וההיא קשיאתא דאישתכח במררתא אסיקנא בדזיתא דמבזע בזע כמחט ומאן דטריף במחט כרבנן טרופאי מטריף נמי בהאי כתבתי פי' שמועות הללו על הדרך שנ"ל מתוך פירושים ותוס' שמצאתי מישיבתו של רבינו שלמה אע"פ שאין הדברים מבוארים כ"כ בפירושו ולא כן נראה מדברי הגאונים שהם פסקו במחט שנמצאת בריאה כרבנן דמכשרי ולא הפרישו בין קופא לגאו ובין קיפא לבר ובקשיאתא דזיתא דאישתכח במררתא פסקו לאיסור דאמרי' מבזע בזע ואע"ג דלא קי"ל כרבנן טרופאי ועוד נמצא כתוב במקצת נוסחאות מוגהות וה"מ באלימתא אבל בקלישתא אע"ג דקופא לגאו נקובי נקיב ועייל ונראה מזה שהיא טרפה שלא כדרך הפי' שכתבנו וכ"כ רבינו חננאל אבל מחט קלישתא בין כך ובין כך טרפה לפיכך נ"ל בפי' השמועות הללו בדרך אחרת ע"ד הגאונים ז"ל כי מחט שנמצאת בריאה לעולם כשרה כרבנן דמכשרי ל"ש קופא לגאו ול"ש קופא לבר ומתוך שהיא קרובה לבית הבליעה אמרי' לא נקיב מידי והוא דאיתא לריאה קמן כשהיא שלימה ובדיקנא ולא מינקבא אבל מחט שירדה והגיעה לכבד מתוך ששלשל אותו הכח המושך לחוץ כ"כ עד שהגיעה לכבד חוששין לנקב הושט או הכרס או הריאה והוא דאישתכח קופא לבר כלומר חדדה של מחט כלפי בית הבליעה דרך מקום שבאה מחוץ כיון דעוקץ המחט פונה כלפי פנים אמרי' נקיבי נקיב ועייל בכבדא וטרפה ואם חדדה כלפי פנים כלומר כלפי מטה אין הכח המושך מסייע אותה לנקוב ואמרי' סמפונא דכבדא נקיט ואתאי וכשרה וה"מ באלימתא אבל במחט קלישתא דאורחא למינקב דרך קופא אפי' קופא לגאו כלומר שחדדה כלפי מטה נקובי נקיב ועייל וטרפה דחיישי' לה מאחר דאשתלשל כולי האי א"א בלא נקוב וכן בגרעינה של זית שנמצא במרה מתוך שנשתלשלה הרבה ויש לה עוקץ משני צדדים חוששים לנקב בני מעים או לנקב מרה ע"י הכח המושך אותה לחוץ ושלשלה אותה ע"כ אבל במחט שנמצאת בעובי כית הכוסות מצד אחד כיון דדרך אוכלים ומשקים נקיט ואתאי והכח המחזיק גם כח המעכל מעכבים את האוכלין ואת המשקים עד שיתעכלו אמרי' אוכלים ומשקים דחקו את המחט והעמידוה ומנעוה מלנקוב אע"פ שנמצאת חדדה כלפי חוץ כלומר כלפי בית הבליעה ועוקצה כלפי פנים תחוב בצד האחר ולא אמרי' כשם שניקבה הצד האחד והוא הפנימי כך ניקבה הצד השני והוא החיצון זהו שנ"ל לפרש להעמיד דברי הגאונים ז"ל ועל הדרך הזה כתבתי מה שכתבתי בחבורי בענין זה בהלכות בדיקה: