רש"ש על חולין יב:

גמרא אבל באשפה שבשוק מודי ליה ונראין כו'. משמע דמפרש סוף דבריו ודברי ר"ח כו'. כמו ראש דבריו. דהיינו נראין דברי ר"ח לר"י בשמצאן בבית שאף ר"י ל"נ עליו אלא באשפה שבבית כו'. וזהו מכוון למאי דמתרץ במו"ק (יד) בכגון זה. אבל מפרש"י ל"מ כן. ונראה דלא היה בגרסתו הנך ב"ת האחרונות:

רש"י ד"ה שמא קלקלו. ואע"ג דבדיעבד קמיירי כדקתני כו'. מכאן ראיה גדולה למש"כ בס"ד בריש זבחים בד"ה ל"ל ע"ש:

רש"י ד"ה שחקקום. נקבו נקב קטן בצידיהן כו'. ל"י מדוע לא פי' שחתכום בראשיהם והוציאו דרך שם האוכל. כי בכדי למוד בהם או לשקול ע"כ צריך שיהיו פתוחים מלמעלה:

תד"ה ותבעי. וכיון דאין חוקקין אלא כדי לקבל חשיב כו'. כצ"ל: