בבא בתרא לד:

הָהוּא אַרְבָּא דַּהֲווֹ מִינְּצוּ עֲלַהּ בֵּי תְרֵי הַאי אָמַר דִּידִי הִיא וְהַאי אָמַר דִּידִי הִיא אֲתָא חַד מִינַּיְיהוּ לְבֵי דִינָא וְאָמַר תִּיפְסוּהָ אַדְּמַיְיתֵינָא סָהֲדֵי דְּדִידִי הִיא תָּפְסִינַן אוֹ לָא תָּפְסִינַן רַב הוּנָא אָמַר תָּפְסִינַן רַב יְהוּדָה אָמַר לָא תָּפְסִינַן

אֲזַל וְלָא אַשְׁכַּח סָהֲדֵי אֲמַר לְהוּ אַפְּקוּהָ וְכֹל דְּאַלִּים גָּבַר מַפְּקִינַן אוֹ לָא מַפְּקִינַן רַב יְהוּדָה אָמַר לָא מַפְּקִינַן רַב פָּפָּא אָמַר מַפְּקִינַן וְהִלְכְתָא לָא תָּפְסִינַן וְהֵיכָא דִּתְפַס לָא מַפְּקִינַן

זֶה אוֹמֵר שֶׁל אֲבוֹתַי וְזֶה אוֹמֵר שֶׁל אֲבוֹתַי אָמַר רַב נַחְמָן כֹּל דְּאַלִּים גָּבַר וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִין בְּיוֹם אֶחָד