בבא בתרא לד.

הֵיכִי נִידַיְּינוּהּ דַּיָּינֵי לְהַאי דִּינָא לִישַׁלֵּם לֵיכָּא תְּרֵי סָהֲדִי לִיפְטְרֵיהּ אִיכָּא חַד סָהֲדָא לִישְׁתְּבַע הָא אָמַר מִיחְטָף חַטְפַהּ וְכֵיוָן דְּאָמַר דְּחַטְפַהּ הָוֵה לֵיהּ כְּגַזְלָן

אֲמַר לְהוּ רַבִּי אַבָּא הָוֵי מְחוּיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע וְכׇל הַמְחוּיָּב שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע מְשַׁלֵּם

אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי מִי דָּמֵי הָתָם סָהֲדָא לְאוֹרוֹעֵי קָאָתֵי כִּי אָתֵי אַחֲרִינָא בַּהֲדֵיהּ מַפְּקִינַן לַהּ מִינֵּיהּ הָכָא לְסַיּוֹעֵי קָא אָתֵי כִּי אֲתָא אַחֲרִינָא מוֹקְמִינַן לַהּ בִּידֵיהּ

אֶלָּא אִי דָּמְיָא הָא דְּרַבִּי אַבָּא לְחַד סָהֲדָא וּלְתַרְתֵּי שְׁנֵי וּלְפֵירֵי