יומא מט:
Yoma 49b · יומא · free full Hebrew text
Open in the reader →כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה אוֹחֵז אֶת הַבָּזֵךְ בְּרֹאשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּשִׁינָּיו וּמַעֲלֶה בְּגוּדָלוֹ עַד שֶׁמַּגַּעַת לְבֵין אַצִּילֵי יָדָיו וְחוֹזֵר וּמַחְזִירָהּ לְתוֹךְ חׇפְנָיו וְצוֹבְרָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עֲשָׁנָהּ שׁוֹהֶה לָבוֹא וְיֵשׁ אוֹמְרִים מְפַזְּרָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עֲשָׁנָהּ מְמַהֶרֶת לָבוֹא
וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ זוֹ הִיא וְתוּ לָא וְהָא אִיכָּא מְלִיקָה וְהָא אִיכָּא קְמִיצָה אֶלָּא זוֹ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שְׁמַע מִינַּהּ חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן שְׁמַע מִינַּהּ
אִיבַּעְיָא לְהוּ שָׁחַט וָמֵת מַה הוּא שֶׁיִּכָּנֵס אַחֵר בְּדָמוֹ מִי אָמְרִינַן בְּפַר וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר אוֹ דִילְמָא בְּפַר וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר
רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר בְּפַר וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְּפַר וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר רַבִּי אַמֵּי אָמַר בְּפַר וְלֹא בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר בְּפַר וַאֲפִילּוּ בְּדָמוֹ שֶׁל פַּר
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי אַמֵּי לְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט וְאִם אִיתָא עַד שֶׁיִּזְרוֹק מִיבְּעֵי לֵיהּ
שָׁנֵי הָתָם דִּכְתִיב מִהְיוֹת מִשֶּׂה מֵחַיּוּתֵהּ דְּשֶׂה
מֵתִיב מָר זוּטְרָא וְאֵין פּוֹדִין לֹא בָּעֵגֶל וְלֹא בְּחַיָּה וְלֹא בִּשְׁחוּטָה וְלֹא בִּטְרֵיפָה וְלֹא בְּכִלְאַיִם וְלֹא בְּכוֹי אֶלָּא בְּשֶׂה שָׁאנֵי הָתָם דְּיָלֵיף שֶׂה שֶׂה מִפֶּסַח
אִי מָה לְהַלָּן זָכָר תָּם וּבֶן שָׁנָה אַף כָּאן זָכָר תָּם וּבֶן שָׁנָה תַּלְמוּד לוֹמַר תִּפְדֶּה תִּפְדֶּה רִיבָּה
אִי תִּפְדֶּה תִּפְדֶּה רִיבָּה אֲפִילּוּ כּוּלְּהוּ נָמֵי אִם כֵּן שֶׂה מַאי אַהֲנִי לֵיהּ
Meforshim on this daf
- רש"י על יומא Rashi on Yoma
כיצד הוא עושה - חפינה שניה שבפנים מן הבזך לתוך חפניו אוחז את ראש הבזך בראשי אצבעותיו לאחר שהניח את המחתה בארץ וידה של בזך כלפי בין זרועותיו ומעלה בשני גודליו ומושך את ידה בגודליו לצד גופו מעט מעט עד שמגיע ראש ידה לבין אצילי ידיו וראש הבזך מגיע לגובה פס ידו…
- תוספות על יומא Tosafos on Yoma
והאיכא קמיצה - ומה שמקשה ר"י דבפ' קמא דמנחות (דף יא.) אמרינן גבי מנחת מאפה ומחבת ומרחשת זו היא עבודה קשה שבמקדש ובפרק כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד.) אמרינן אין לך שקשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא נראה לי דהנך ג' דקא חשיב הכא עבודות קשות הם לכהן לעשות שיש בהן…
- ריטב"א על יומא Ritva on Yoma
כיצד הוא עושה. פי׳ אחר שנכנס לפני לפנים ובא לחפן כדי להקטיר הקטורת אוחז את הבזך והוא הכף בראשי אצבעותיו ויש או׳ בשיניו פרש״י ז״ל אחר שהניח את המחתה בארץ אוחז בידו של בזך כלפי בין זרועותיו ומעלה בין שני גודליו עד שמגעת לבין אצילי ידיו פי׳ הנקראין קוב״דוש…
- חידושי הלכות על יומא Chidushei Halachot on Yoma
בד"ה שאני התם כו' היינו שה דפסח כדאמרינן הכא כו' דאי ר' יהושע משה כשבים כו' ועוד דבאותו ואת בנו כו' כדאיתא בפרק אותו ואת בנו ובמרובה אלמא כו' עכ"ל כצ"ל דהכי איתא בפרק אותו ואת בנו או לרבות כלאים לענין איסורא דאותו ואת בנו ואיתא נמי במרובה או לרבות כלאים לענין…
- רבינו חננאל על מסכת יומא Rabbeinu Chananel on Yoma
ת"ש כיצד הוא עושה אוחז הכף בראשי אצבעותיו וי"א בשניו ומערה בגודלין עד שמעלה לבין אצילי ידיו. וחוזר ומרכינהו ומערה לחפניו וצוברה על גחלי המחתה כדי שתהא מעובה על הגחלים שיהא עשנה שוהה לעלות וי"א מפזרה כדי שיהא עשנה ממהרת לבוא וזו היא מעבודות הקשות שבמקדש…
- רש"ש על יומא Rashash on Yoma
גמרא עד שמגעת לבין אצילי ידיו. משמע דיד הכף נאחז שם בין שני האצילים כשמקרבן זה אל זה ויהיה מוכח מכאן דאציל היינו מרפק (עלינבויגן בל"א) דבאותו מקום יכול לקרבן. אבל לא יתכן לפרש דאציל היינו בית השחי דבשם לא יוכל לקרבן. עי' מנחות (לז) תד"ה קיבורת:
- תוספות ישנים על יומא Tosafot Yeshanim on Yoma
שחט ומת כו'. וה"ה נמי שחט ונטמא אלא מילתא אגב אורחיה קמ"ל דחטאת שמתו בעליה דציבור היא ולא למיתה אזלא כדלקמן ועוד כיון שהראשון חי והקרבן שלו כדפירש' לעיל היינו כשלו שאינו אלא שלוחו של ראשון ופר עצמו קרינא ביה: