שיטה מקובצת על כתובות כו.

במסיח לפי תומו פי' והיינו פלוגתייהו דרבי חייא לא העלה אח על פי אחיו אלא במסיח לפי תומו ור' העלה בן על פי אביו אפי' בלא מסיח לפי תומו ואם תאמר ומנלן דר' חייא העלה אח על פי אחיו ור' העלה בן על פי אביו כדקאמר תסתיים דילמא ר' חייא העלה בן על פי אביו במסיח לפי תומו ור' העלה אח על פי אחיו אפי' בלא מסיח וי"ל דמסתמא במאי דקתני בברייתא מילתיה דרבי עשה ר' מעשה ועוד דלא אפשר למימר העלה אח על פי אחיו ללויה בלא מסיח לפי תומו דהתם לא שייך למימר שבידו להאכילו מעשר דלמ"ד מעשר ראשון מותר לזרים מה איסור יש בו. הרא"ש ז"ל וכן כתבו התוספות ז"ל: והוציאוני מבית הספר ואם תאמר למה ליה לרבי יהודה להביא כל המעשה ולארוכי כולי האי בדברים בטלים דלא שייכי בענין כלל ותירצו בתוספות דהא נמי שייך בענין שלא לומר שהוא עבד כדאמרינן בסוף פירקין: והטבילוני פרש"י ז"ל מפני שסתם תינוקות מטפחין באשפות ושרצים מצויין שם פי' נפקא ליה לרבינו ז"ל מהא דאמרינן גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר' מטהר וחכמים מטמאין שדרך תינוק לטפח ופי' רבינו ז"ל עליה במסכת נדה בחולין ובקדושין שדרך תינוקות לטפח בשרצים וכבר דחו פירושו בתוס' דהתם שדרכם לטפח בעיסה קאמר וסתם תינוק הוא טמא לפי שהנשים נדות מגפפות אותו כדאי' במשנה. והעלהו ר' לכהונה פי' להאכילו בתרומה דרבנן כדאיתא בפרק הגוזל וכדכתיבנא לעיל. הריטב"א ז"ל:

והחולק בב"ד וכו'. מדקתני והחולק ופריך ליה בהדי דלעיל ולא קתני החולק בבא באפי נפשה משמע דה"ק כשם שתרומה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה ודוקא כשחלק המעשר בבית הגרנות אבל אם לא חלק המעשר בבית הגרנות אלא בב"ד אינה חזקה דילמא ב"ד מרחמו עליה ובתורת עניות יהבו ליה וכמ"ד מעשר ראשון מותר לזרים אבל אם חלק בבית הגרנות הויא חזקה לכהונה דאינם חולקים בבית הגרנות אלא לכהנים. כך היה נראה לפרש וליתא דאם כן לא פריך תלמודא מידי אתרומה קאי וקס"ד שע"פ ב"ד הקבוע בעיר היו חולקין לו ולקמן פריך אי ב"ד לא הוי חזקה היכא הוי חזקה במאי דמתרצי' לה דחלוק בנכסי אביו קאמר מתרצא נמי אמאי פריך להו בהדי הדדי דקתני והחולק והיינו משום דתרווייהו מיירי כד נפק עליה קלא דבן גרושה הוא וכדפרש"י ז"ל וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד כנ"ל:

[ר' אלעזר בן עזריה אומר מעשר ראשון לכהן. בדאורייתא פליגי והכי איתא בהדיא בפ' יש מותרות דר"ע סבר דוקא ללוי דכתיב ואת הלוים תדבר] ורבי אלעזר אמר אף לכהן דהכהנים בכלל לוים ואין לומר דבקנסא פליגי ודוקא לכהן אמר ורבי עקיבא אמר אף ללוי דא"כ מילתיה [דר"ע הוה ליה למיתני בתר מילתיה] דר' אלעזר בן עזריה כאן דאית ליה אף שייך למתני לבסוף. הרא"ש ז"ל. וכן פי' הריטב"א ז"ל דבדינא דאורייתא פליגי וטעמא דרבי אלעזר מפני שבכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים ולא כמו שפרש"י ז"ל דר' אלעזר משום קנסא דעזרא אמר לה דהא כיון דאמרינן בסמוך בתר דקנסינהו עזרא מכלל דהשתא סבירא לן דבדינא דאורייתא פליגי ולא הוסיף עזרא אלא שיהא לכהן ולא ללוי ע"כ. ודע דלא גרסינן במילתיה דרבי אלעזר אף לכהן אלא הכי גרסינן רבי אלעזר בן עזריה אומר מעשר ראשון לכהן ולשון המפרשים ז"ל דייקא כן ולישנא דתלמודא דקאמר אימור דאמר רבי אלעזר וכו' דייקא כן דוק ותשכח:

הכי גרסינן בכל הספרים אין בתר דקנסינהו עזרא ואם תאמר כיון דמיירי בתר דקנסינהו למה ליה לאוקמיה כרבי אלעזר בן עזריה אפי' כרבי עקיבא נמי מצי לאוקמה וכי קאמר רבי עקיבא מעשר ראשון ללוי היינו בדין תורה וכדכתיבנא אבל לבתר דקנסינהו לכהן ולא ללוי ותירצו בתוס' דלית לן למקנסינהו כולי האי לר"ע דקודם קנסא הוי דוקא ללוי סגי דלקנסינהו לחלקו אף לכהן ולרבי אלעזר בן עזריה דמדינא אף לכהן קנסא דעזרא למיהביה לכהן ולא ללוי ויש שמוחקין אין ומפרשי' דהא דקא משני בתר דקנסינהו עזרא הוי אפילו לרבי עקיבא דבתר קנסא הוי לכ"ע לכהן דוקא והוי כמו אלא והקשו בתוס' דבכמה מקומות מוכיח דמעשר ראשון ללוי אף בתר קנסא כדתנן בפ' כל הגט המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפרישים עליהן ויש לתרץ דלדוגמא בעלמא נקיט סדרא דאורייתא דתרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני ומיהו בגמרא נמי קאמר ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר וכו'. אלמא דלדינא קאמר דהמעשר ללוי והא נמי איכא למדחי דדינא דאורייתא נקט ולא אתא לאשמועינן המעשר למי ומיהו בפרק הזרוע פריך מעשר ראשון דלוי הוא אלמא דהכין הוא דינא דמעשר ראשון דלוי הוא אף לבתר קנסא והיינו כרבי עקיבא והלכך שבוש הוא מאן דמחיק אין דע"כ כרבי אלעזר בן עזריה הוא דמתוקמא הא דקתני חזקה לכהונה ולא כרבי עקיבא ועוד הביאו התוס' ראיה דבפרק יש מותרות פליגי אמוראי דקנסא למי דמר סבר קנסא לעניים ומר סבר קנסא לכהנים והשתא למ"ד קנסא לעניים היכי הוי חזקה לכהונה ואליבא דרבי עקיבא פליגי דרבי אלעזר בן עזריה ע"כ דוקא לכהן הוי אפי' לעשירים כמוקדם קנסא דלא קנסם עזרא שהרי עלו והיכי מצינן למימר קנסא לעניים ישראל וכהנים ולא לעשירים אפילו כהנים אלא ודאי אליבא דרבי עקיבא פליגי ומעתה היכי מצינן לאוקמה הא דר"ש בן אלעזר כרבי למ"ד קנסא לעניים דהיכי הוי חזקה לכהונה אליבא דידיה ואין לומר דמ"ד קנסא לעניים היינו דוקא לעניי ישראל דהא ודאי ליתא כלל דלמ"ד קנסא לעניים משמע התם דוקא לעניים ולא לכהנים עשירים אפי' בימי טומאה דלית ליה דבימי טומאה הוו עניים הלכך אין חילוק בין ישראל לכהנים דלעניים הוא דיהבינן ולא לעשירים בין לישראל בין לכהנים והדרא קושיא לדוכתיה דלרבי עקיבא למ"ד לעניים היכי הויא חזקה לכהונה הלכך ודאי לא תוקמא האי דרבי שמעון בן אלעזר אלא כרבי אלעזר בן עזריה וכדכתיבנא. ויש לפרש דהא דאמרינן התם קנסא לעניים היינו לעניים לוים דוקא ולא עניי ישראל וכהנים ולרבי עקיבא לא נטלי אלא עניי לוים דוקא ולא ישראל וכהנים כלל וקנסא דקנסינהו עזרא היינו דלא נטלי עשירי לוים דאין בדין לקנוס עניים ולרבי אלעזר בן עזריה נמי קנסא לעניים היינו לעניי לוים אבל כהנים בין עניים בין עשירים נוטלים דלא קנס אלא ללוים דלא יטלו עשיריהם ופלוגתא דפרק יש מותרות בין לרבי עקיבא בין לרבי אלעזר בן עזריה פליגי אלא דלכל חד וחד מתפרש כפום שיטתיה והא דמשמע התם דדוקא לעניים ולא לכהנים עשירים היינו לר"ע דלמ"ד לעניים לעניי לוים דוקא ולא לכהנים כלל ומ"ד לכהנים היינו לעניי כהנים או משום דבימי טומאתן עניים נינהו אבל לרבי אלעזר בן עזריה מ"ד לעניים לעניים לוים דוקא וכהנים בין עניים בין עשירים נוטלים ומאן דאמר לכהנים לכהנים דוקא ולוים לא נטלי כלל ומעתה ניחא דשפיר מצינו למימר דכי מתרצינן בתר דקנסינהו עזרא היינו אפילו לרבי עקיבא וכמאן דאמר קנסא לכהנים והוה ליה כמאן דמפרש הכין להדיא דהא לרבי עקיבא בתר קנסא נמי לעניים לוים דוקא ולא לעניי ישראל וכהנים והיכי מצינן למימר דבתר דקנסינהו הויא חזקה לכהונה ועוד דלא שייך קנסא כיון דסוף סוף ללוים יהבינן ולא לזרים אתם הלכך הא דקאמר בתר דקנסינהו כפשוטו משמע דאתיא כמ"ד קנסא לכהנים ואינו צריך לפרש אבל אם נפרש קנסא לעניים דהיינו לעניים כהנים אם אתה אומר דכי קא משני בתר דקנסינהו עזרא היינו למ"ד קנסא לכהנים הוה ליה לפרש להדיא בתר דקנסינהו עזרא ויהיב קנסא לכהנים אלא משמע דלכ"ע משני הכין בין למאן דאמר קנסא לעניים בין למאן דאמר קנסא לכהנים והלכך תקשי למ"ד קנסא לעניים היכי הוי חזקה לכהנים ומיהו אם נפרש עניים דהתם עניים לוים דוקא פשיטא ודאי דכמ"ד קנסא לכהנים היינו שינויין לרבי עקיבא וכדכתיבנא ומ"ד קנסא לעניים מוקי הא דר"ש בן אלעזר כרבי אלעזר בן עזריה דלדידיה ודאי בין למ"ד קנסא לעניים בין למ"ד קנסא לכהנים הוי חזקה לכהונה דלמ"ד קנסא לכהנים פשיטא ודאי דהויא חזקה לכהונה ומ"ד קנסא לעניים נמי כי חזו עשירים נטלי הא ודאי דכהנים נינהו דלוים לא נטלי אלא עניים נמצא דנוכל לקיים הא דמשני תלמודא בתר דקנסינהו בין לרבי עקיבא בין לר"א בן עזריה אלא דלרבי עקיבא לא מתוקמא אלא למ"ד קנסא לכהנים ולרבי אלעזר בן עזריה מתוקמא שפיר לכ"ע בין למ"ד קנסא לעניים בין למ"ד לכהנים אבל למאן דמפרש עניים דהתם עניי כהנים אי אפשר לפרש פלוגתא אליבא דר' אלעזר בן עזריה כלל דלר' אלעזר בן עזריה ע"כ הוי דוקא לכהן ואפילו לעשירים כמו דינא דאורייתא דמעיקרא דלא קנסם עזרא שהרי עלו ומעתה שינויא דבתר דקנסינהו לא אתיא כמ"ד קנסא לעניים כלל לא לרבי עקיבא ולא לרבי אלעזר בן עזריה דכרבי עקיבא לא אתיא משום דקשיא דהיכי הויא חזקה לכהונה וכדכתיבנא וכר' אלעזר בן עזריה נמי לא אתיא דהא מ"ד לעניים לא איירי אליבא דרבי אלעזר בן עזריה ואין לומר דשינוין היינו כמאן דאמר קנסא לכהנים חדא דהיה לו לפרש וכדכתיבנא ועוד דדוחק לומר דסתמא דתלמודא אתיא כחד ולא כרבי עקיבא אבל אם נפרש דפלוגתא דפרק יש מותרות בין לרבי עקיבא בין לרבי אלעזר בן עזריה וכדכתיבנא הרי שינוין דבתר דקנסינהו אתיא שפיר כמאן דאמר קנסא לעניים ואליבא דרבי אלעזר בן עזריה וכדכתיבנא כך נראה לפרש: ומיהו כתבו התוספות ז"ל דאין לפרש עניים דהתם עניי לוים דא"כ נשתכרו עניי לוים במה שלא עלו דקודם היו נוטלים עמהם העשירים שלהם ועתה יטלו הכל העניים והוה ליה חוטא נשכר והלכך ע"כ צריך לפרש עניים כהנים וישראל וכיון שכן ע"כ פלוגתייהו היינו לרבי עקיבא ולא לרבי אלעזר בן עזריה וכדכתיבנא. ועוד דמשמע התם דאי הוו כהנים בימי טומאתן עניים הוו שקלי לכ"ע אע"ג דמדאורייתא לרבי עקיבא ללוי ולא לכהן הלכך ע"כ יש לפרש דלמאן דאמר לעניים פירוש לעניים כהנים לרבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה נמי ע"כ ס"ל דלבתר קנסא לכ"ע הכהנים נוטלין ולא הלוים כלל דכיון דאפילו רבי עקיבא דחשיב להו לכהנים כזר בחלוקת מעשר בדינא דאורייתא ס"ל דאי הוו כהנים בימי טומאתן עניים הוו שקלי כ"ש לרבי אלעזר בן עזריה דאית ליה דמדאורייתא נוטלין דבתר קנסא יסבור דלא יטלו אלא הכהנים ולא הלוים כלל ואפילו העניי ישראל למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים ולמ"ד אסור לזרים אין נראה שינתן לעניי ישראל כדי למוכרו וכו' ככתוב בתוספות כדאמרינן בסמוך לא מבעיא לר"מ דאמר אסור לזרים וכו' וא"ת כיון דמאן דאמר לעניים היינו לעניים לוים וכהנים וישראל למ"ד מותר לזרים דכולהו שוין בה בתר קנסא מעתה מ"ד לכהנים היינו לכהנים דוקא ולא ללוים כלל ותקשי כל הני מתני' דמשמע דמעשר ראשון ללוי אף בתר קנסא וי"ל דרבי עקיבא לא הפקיע את הלויים מכל ולא להשוותן לישראל וכהנים אלא ללוים בין עניים בין עשירים היו חולקין לעולם אלא דלמ"ד לעניים לא היו נוטלין הכהנים אלא לעניים ומ"ד הכהנים היו נוטלין הכהנים בין עניים בין עשירים אבל לכ"ע הלוים נוטלין בתורת לויות ואפי' העשירים ולהכי לא הזכיר בכל הני מתניית' אלא לוים דווקא דאע"ג דכהנים נמי נטלי מ"מ לא נטלי כהן אלא בתורת קנסא ובתורת עניות. כנ"ל פי' לפי' התוספות והקונטריסין האריכו בזה והריני מעתיק לשונם ואתה תבחר ולא אני. וז"ל אין בתר דקנסינהו עזרא כתוב בתוס' דהא בכמה מקומות מוכיח דמעשר ראשון ללוי אף בתר קנסא וכו' וא"ת אמאי לא מייתו נמי מדרבי דלעיל דאמרינן והעלהו רבי ללוי על פיו ופרש"י ז"ל ליתן לו מעשר ראשון ורבי בתרא וי"ל דרש"י ז"ל פי' לפי המסקנ' דהכא אבל קודם המ"ל לקרותו שני בבית הכנסת. עוד כתבו התוס' ועוד דלמ"ד קנסא לעניים היכי הוי חזקה. קשיא לי נימא דלמ"ד לעניים פירושו דוקא כהנים עניים והכי פלוגתא חד אמר לכהנים פי' לכל כהנים אפי' עשירים וחד אמר דווקא לעניים כהנים ואתא נמי כרבי עקיבא וקל לתרץ ודוק. ועוד ליכא למימר דיהבו ליה בתורת עניות ולכהנים בתורת חלוקה ד"ה לא יהבו לכהנים עשירים אפי' בימי טומאתן ולהכי קאמר ולמ"ד לעניים משמע דוקא לא לכהנים עשירים דאי הוי יהבי לכהנים עשירים הוה אתי כר"ע ולמ"ד קנסא לכהנים יהבו אפי' לכהנים עשירים ואפי' אי יהבי לעניים הוי חזקה דיהבו להו בתורת חלוקה לכהנים וזה התירוץ מצאתי ועיין אי כראשון אי כשני. וי"ל כמו שכתוב בתוס' דלמ"ד לעניים ר"ל ממש דלית ליה כהנים בימי טומאתן ואם היו חולקין בזה א"כ אותו שאומר לכהנים הוה ליה למימר לעשירים כיון שאותו אומר לעניים ולא היה לו להזכיר כהנים דמשמע שאותו לא אמר לכהנים. כך אמר מ"ה משום רבו ריב"י ז"ל:

עוד כתבו התוס' ועניים דהתם אין לפרש וכו'. אומר דשמא נראה לומר שכך הפי' אין לפרש עניים דוקא עניים לוים ולא עניים ישראל וכהנים כי לעולם לא רצו שיהא נראה כאילו חלקוהו בתורת עניים ולכן לא נתנו לעניי ישראל וכהנים אלא כשנתנו לעניים לוים היה נראה כאילו נתנו להם בתורת חלוקה אבל לעולם לעשירי כהנים נתנו בתורת חלוקה ואם כן הוי חזקה בכהן עשיר דא"כ משתכרין עניי לוים יותר וכו' דעשירי לוים יותר מעשירי כהנים כדמוכח בתוספות בסמוך. ומהר"ז אמר משה ה"ר פ"ר ז"ל דכך הפי' ועניים דהתם אין לפרש כו' והייתי מרוויח דההיא משנה דהמלוה מעות וגם הגמרא שמביאין התוס' הייתי מעמיד כמ"ד לעניים ודוקא לדידיה לא הייתי יכול להעמיד כר' עקיבא אבל למ"ד לכהנים הוי א"ש כר"ע דא"כ משתכרין ונראה דזה אינו דאם היה ר"ל למ"ד גם מתחילה לא היה קשה מה שמקשי' ועוד למ"ד קנסא לעניים דתירץ כך שהוא למ"ד קנסא לכהנים. עוד ק"ל תאמר לפי האמת למ"ד לעניים פי' לכל עניים בתורת עניות ולכהנים עשירים בתורת חלוקה וקל לתרץ. ועוד קשה אליבא דמאן אמרה התוס' אי אליבא דרבי עקיבא מה הייתי מרוויח בזה אי הוה עניים לוים דוקא וליכא למימר דקושית התוספות עניים לוים דווקא בתורת עניות ולא עניי ישראל וכהנים בתורת עניות אלא בתורת חלוקה והשתא הוי לרבי עקיבא חזקה לכהונה ושפיר הוה קאמר א"כ נשתכרו והיו משתכרים דלוים עשירים היו הרבה יותר מעניים ישראל וכהנים ולהכי לא יהבי לעניים לחודייהו אלא ללוים יהבו נמי לעשירים ולא היו משתכרים א"כ מאי קאמרי התוספות ועוד דמשמע התם דאילו הוו כהנים בימי טומאה תאמר דמיירי דשקלו בתורת חלוקה כמו שאומר התוספות באין לפרש אלא ע"כ אין לפרש כך דלא היה מוכיח ועוד. ומהר"ש פי' הכי אין לפרש אליבא דרבי אלעזר בן עזריה עניים לוים דוקא ולא עניי ישראל וכהנים וא"ת למאי דקאמרי אין לפרש עניים לוים דוקא ואי הוה עניים לוים ולא עניי כהנים ממש היאך תתישב להתוספות הפסוק לקמן והיה הכהן בן אהרן עם הלוים וגו' ושמא מעמיד הפסוק קודם קנסא או אפי' לאחר קנסא ולמ"ד יבאו הכהנים עמהם היינו אליבא דרבי אלעזר בן עזריה דאמר אף לכהן. עכ"ל הקונטריסין:

וז"ל קונטריסין אחרים כתוב בתוס' דאיכא למ"ד קנסא לכהנים וכו'. תימא נימא דמ"ד לכהנים היינו בין כהנים עשירים בין כהנים עניים ומ"ד לעניים היינו לעניים כהנים וי"ל א"כ היה לו לומר מר סבר קנסא לעשירים כהנים ומר סבר קנסא לעניים כהנים ואז הייתי אומר שכולם כהנים ומדהזכיר כהנים סתם ש"מ כולם כהנים. א"נ אין סבר' דלמ"ד לעניים שלא היה ניתן לעשירים כהנים דלמה היה לו לקנוס לעשירים כהנים שהרי עלו הכהנים דבשלמא לפי האמת דאמרינן לעניים היינו בין עניים לוים בין עניי כהנים בין עניי ישראל למ"ד מותר לזרים א"כ ניתן לעניים ולא לעשירים אבל אם אתה אומר לעניי כהנים דוקא למה לא נתנו לעשירים. עוד כתו' בתוס' ועניים דהתם אין לפרש וכו' ודוחים התוס' דאם כן נשתכרו הלוים וקשה נימא דה"ק עניים לוים דוקא בתורת עניות ולא עניי ישראל וכהנים בתורת עניות אלא בתורת חלוקה ואז לא יוכלו התוס' לדחות א"כ נשתכרו עניי לוים שהרי גם ישראל וכהנים העניים היו נוטלין בתורת חלוקה ויש לומר דאין סברא שעניים של ישראל וכהנים היו נוטלין בתורת חלוקה ועשירי ישראל וכהנים לא היו נוטלין כלל אפילו בתורת חלוקה דבשלמא אם העניים היו נוטלין בתורת עניות לא היה קשה מן העשירים אבל כיון שנוטלין בתורת חלוקה אמאי העשירים אין נוטלין ע"כ:

עוד כתבו הקונטריסין כתוב בתוס' ועניים דהתם וכו'. תימא א"כ הדרא קושיין לדוכתא למ"ד קנסא לעניים היכי הוי חזקה לכהונה וי"ל דה"ק אין לפרש עניים לוים דוקא ולא עניים ישראל וכהנים אבל לעולם לכהנים עשירים נתנו אפילו לר"ע מעתה לא תקשי היכי הוה חזקה דכשהוא עשיר ונותנין לו מעשר ראשון אם כן הויא חזקה דכהן הוא. עוד כתוב בתוס' דא"כ נשתכרו עניי לוים וי"ל ה"מ נשתכרו עניים לוים דעשירי כהנים לא שכיחי כמו עשירי לוים כמו שמפרשים התוס' לקמן. ע"כ:

וז"ל הריטב"א ז"ל בתר דקנסינהו עזרא יש שפירשו דלרבי אלעזר קנסינהו שלא יתנו אלא לכהן ולר"ע קנסינהו בין לכהן בין ללוי ולא נהירא מההיא דאמרינן ביבמות [פו ב'] בההיא גנתא דהוה ליה לרבי אלעזר בן עזריה דהוו יהבי מינה מעשר ראשון לכהנים ואהדר ליה רבי עקיבא פתחיה לבית הקברות דאלמא לרבי עקיבא ללוי ולא לכהן ואף לבתר דקנסינהו עזרא ואי רבי עקיבא קניס דליתנו בין לכהן בין ללוי אמאי אהדר ליה רבי עקיבא פיתחא וכו'. ועוד דבסמוך משנינן אמר רב חסדא הב"ע כגון דמוחזק לן וכו' ומדלא אמרינן אלא אמר רב חסדא ולא אמרינן נמי לעולם רבי עקיבא מכלל דאכתי סבירא לן דמתניתין כרבי אלעזר בן עזריה ואמאי דהא אמרת דלבתר דקנסינהו עזרא מודה ר"ע דבין לכהן בין ללוי אם כן שפיר אתיא ההיא כר"ע דלוי ודאי לא הוי מאי איכא בן גרושה וכו' אלא ודאי לר"ע לעולם ללוי ולא לכהן וכן בדין דבשלמא לרבי אלעזר בן עזריה כיון דמדינא דאורייתא בין לכהן בין ללוי אפשר למקנס דלכהן דוקא אבל לר"ע כיון דמדאורייתא ללוי דוקא וכהנים זרים הם בזה היכי מתקן דליהבוה לכהנים שהם זרים הא ודאי לא שייך למעבד הכי ואפי' למ"ד מעשר ראשון מותר לזרים וכ"ש למ"ד אסור לזרים ואע"ג דהפק' ב"ד הפק' מ"מ אין לעשות כן בדרך קביעות להפך דין תורה וכי קנסינהו לר"ע במידי אחרינא קנסינהו והא דתניא מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ואמר ר"ג עשור ראשון וכו' נתון ליהושע וכו' ההיא כרבי עקיבא היא דהא בתר דקנסינהו עזרא הוה ורבי יהושע לוי היה ומן העשירים כדאיתא התם ואילו לרבי אלעזר מעשר ראשון לכהן ולא ללוי הוא ומיהו ההיא שפיר אתיא כרבי עקיבא אפילו למ"ד דלר"ע נמי קנסינהו עזרא לתת בין לכהן בין ללוי ולא כדברי מי שפירש דכי אמרינן הכא בתר דקנסינהו עזרא אף כר"ע אמרינן דקנסינהו דלכהן ולא ללוי ולא מחוור כלל ולא דאיק לישנא דהדרינן ממאי דאוקימנא דמתני' כרבי אלעזר בן עזריה וסברא נמי לא מוכחא דלקנסינהו לרבי עקיבא כולי האי ותו דאם כן מתני' דר"ג וזקנים כמאן לא כרבי עקיבא ולא כר"א ודוחק הוא לאוקמי לר"ג בדעת שלישי. ע"כ:

אבל ראיתי בחידושי יבמות פ' יש מותרות מחכם גדול מתלמידי הרא"ה ז"ל שכתב וז"ל ת"ר תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי ר"ע ור"א בן עזריה אומר לכהן וכו'. ופרש"י ז"ל דאף לכהן סוגיין מוכיחא בהדיא דפלוגתא דרבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה היינו בדין תורה מקמי דלקנסינהו עזרא וכן פרש"י ז"ל בכאן ונפקא מינה למידע במאי קנסינהו עזרא דרבי עקיבא סבר דמדאורייתא ללוי דוקא שהרי לוים כתוב בפרשה הילכך כי קנסינהו עזרא היינו דליתבו אף לכהן ורבי אלעזר בן עזריה סבר דאילו מדאורייתא אף לכהן שהרי הכהנים נקראו לוים בכ"ד מקומות הילכך קנסא דעזרא היינו דלא ליתבו אלא לכהן דוקא ומשום דאיהו איירי כדין תורה אתמהינן עליה לכהן ולא ללוי דאילו לבתר דקנסינהו עזרא מאי תמיה איכא והיינו מאי דמייתי' ליה מקראי וכ"ת כיון דמדאורייתא לרבי עקיבא ללוי דוקא ולא יצאו ידי נתינה בכהן היכי מצי עזרא לאפוקי דין תורה י"ל דהכא ממונא הוא והפקר ב"ד הפקר ואוקמינהו לפירות ברשותיה דכהנים כאילו הוו דידהו ויש שסבורין מדוחק קושיא זו דרבי עקיבא לית ליה קנס עזרא כלל דאיהו לא הוה מצי לאפקועי דין תורה ולפטור מידי נתינה על ידי כהן שלא כדין תורה והיינו האי עובדא דלקמן דאהדריה רבי עקיבא לפתחא דגנתא דר' אלעזר בי קברי כי היכי דלא ליתבן ליה לר' אלעזר בן עזריה דהוה כהן מעשר ראשון דקסבר ר' עקיבא דאפילו השתא דבתר עזרא לא קנסינהו עזרא ללוים בהא דלא מצי למעבד הכי ואי ס"ד דהשתא מודה ר' עקיבא דקנסינהו למיתן אף לכהן שפיר מצו יהבי לרבי אלעזר ואמאי מהדר ליה פתחיה בי קברי והא בורכא דהא פרכינן לקמן כדאמרינן בפלוגתא דרבי יוחנן וסבר דלכ"ע קנסם מפני שלא עלו הלוים בימי עזרא אלא ר"ע מאי טעמא אהדריה לפיתחא דרבי אלעזר בי קברי כלומר דהא רבי עקיבא בתר עזרא הוה ופרקי' ה"ק ליה אי אתית בתורת קנסא אית לך בתורת חלוקה לית לך כלומר שעשה כן להוציא מלבו שהיה סבור דמדין תורה אף לכהן וקנסא דעזרא לכהן דוקא ואהדר פתחיה לבי קברי דלא לתבי ליה כלל דלידע דמדינא לית ליה כלל אלא משום קנסא דעזרא וכן פירשו בתוספות וכן עיקר ע"כ. והסכי' דעתו לדעת רבו הרא"ה ז"ל שכתב וז"ל הא דאמרינן התם ביבמות בגינתא דהוה ליה לר' אלעזר והוה יהיב מינה מעשר ראשון לכהן ואהד' לה רבי עקיבא פתחא לבית הקברות אעפ"י שהיה אחר קנס עזרא ואף לדברי רבי עקיבא היה יוצא ידי חובה בכך דהא אפילו לר"ע בתר דקנסינהו עזרא אף לכהן הוא אפשר שעשה כן להוציא מלבו שהוא סבור שאחר שקנס עזרא אין דין מעשר ראשון אלא לכהן וי"א דלר"ע לית ליה קנס עזרא דכיון דקסבר ר"ע דמדאוריתא דוקא ללוי לא היה אפשר לצאת ידי תורה בנתינת כהן ואי אפשר שתיקן עזרא כן ואינו נראה והנכון כמו שכתבנו והא דאמר רב חסדא הב"ע דמוחזק לן וכו' אלא קאמר דהשתא אפי' לרבי עקיבא אתיא. ע"כ: בתר דקנסינהו כתוב בתוס' ולכך נאמר שילכו הכהנים עם הלוים פי' כדי שיאמרו לבני אדם שלא יתנו לו. קונטריסין:

הב"ע דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא. תימא אם כן יכול להתיישב אעפ"י שאומר גם לכהנים דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ועתה בלוי ליכא לספוקי כמו שאמר הספר ואמר מהרש"ב כי אינו מתיישב אליבא דרבי עקיבא כי הספר מקשה ודילמא איקרו ויהבו ליה וזהו אליבא דרבי אלעזר בן עזריה אבל לרבי עקיבא שאומר שלא נתמעטו הלוים מכל וכל אפשר שאפילו אם מוחזק לן באבוה דכהן הוא לא היה מועיל כיון שחולקין ללוי בקביעות שמא לוי הוא ועוד תירץ תירוץ אחר שאינו יכול להיות מה שאומר מאי איכא למימר בן גרושה או בן חלוצה הוא לא מבעיא למ"ד מעשר וכו' אבל למ"ד כו' תינח שלא נתנו לו בתורת כהונה אפשר שיתנו בתורת עניות אפי' אם הוא בן גרושה ולכך לא הוי חזקה לכהונה כיון שרבי עקיבא סובר קנס לעניים והיה צריך להעמיד גם שהוא עשיר וזה נראה לו דוחק ודוק. עכ"ל קונטריסין. וכבר כתיבנא בסמוך שהרא"ה ז"ל סובר דהא דרב חסדא הוה כמו אלא:

החולק עם אחיו בנכסי אביו וכו'. פרש"י ז"ל כגון שיצא עליו קול שהוא בן גרושה אין חזקה זו משבתת מעליו הקול ההוא וכן פי' הראב"ד ז"ל ויש לפרש עוד דאפי' כשלא יצא עליו קול אלא שאביו היה לו בני' בכאן שהם בחזקת כשרים והלך למדינת הים ובא עמו בן זה שצריך להביא ראיה עליו כדאיתא בפרק עשרה יוחסין שזה לא הוחזק לנו בכהונה אלא דמביא עדים שחלק בתרומה עם אחיו בנכסי אביו. הריטב"א ז"ל:

פשיטא פי' כיון שלא ראו שחלקו אז הוא פשיטא שלא נחזיקו כהן בשביל זה. קונטריסין. ואינם מובנים ובמה דכתיבנא בלשון רש"י ז"ל לעיל אתי שפיר דפריך פשיטא: מהו דתימא מדהנך לאכילה האי נמי לאכילה פי' מדלא אמרו ליה טול אתה חולין ואנו תרומה כדי שלא לזלזל התרומה ברשותו קמ"ל דהנך לאכילה והאי לזבוני לכהנים בדמי תרומה פי' שמא היה חלקם רב ולא יכלו להחליף עמו בחלקו בחולין שלהם. הריטב"א ז"ל: רשב"ג היינו רבי אלעזר ה"ג רש"י ז"ל ופי' לה דהיינו טעמא דלא אמרינן היינו ת"ק משום דת"ק אמרה אפי' היכא דאיכא למיחש לגומלין ורבי יהודה אפילו היכא דליכא למיחש לגומלין ורבן שמעון בן גמליאל היכא דליכא למיחש ורבי אלעזר נמי היכא דליכא למיחש דאי לא היינו ת"ק וה"ה דמצי למימר היינו ת"ק ונימא דרבן שמעון בן גמליאל אפי' היכא דאיכא למיחש לגומלין [אמר דאלת"ה היינו ר"א כי היכי דאמרינן השתא בדר"א לאו משום דת"ק בהדיא אמרה אפי' דאיכא גומלין] ואינהו סתמא קא תנו לה משמע דתרוייהו היכא דליכא למיחש לגומלין קאמרי ור"ח ז"ל גרס היינו ת"ק ואיכא לפרושי נמי דרבי אלעזר קרי ת"ק כלומר ת"ק דרשב"ג. הרמב"ן ז"ל. וכן כתב הריטב"א וז"ל ג"ה רשב"ג היינו ת"ק ורש"י ז"ל גורס היינו רבי אלעזר ושתי הגרסאות עולות בקנה אחד דכי פרכינן היינו ת"ק משום רבי אלעזר אמרינן דהוא ת"ק דרשב"ג דאילו ת"ק דמתני' ליכא למימר דדילמא פליגי במיחש לגומלין דת"ק לא חייש כדתני לה בהדיא ורשב"ג חייש והיינו דקתני על פי עד אחד ולא שיהו שנים שיעידו זה על זה ע"כ. ואי מהא לא אריא דשפיר מצינן למימר דרשב"ג לא חייש לגומלין דהא קמן מוקמי' פלוגתיי' בחיישינן לזילותא דב"ד א"נ במצרפין לעדות אע"ג דלישנא דעד אחד לא דייק שפיר ומיהו להכי פריך תלמודא רשב"ג היינו רבי אלעזר ולא מוקי דרשב"ג משום דלא חייש לגומלין משום דמשמע ליה דהני תנאי בתראי בתר רבי יהודה רהטי ואיהו לאו בגומלין איירי במתני' והיינו דקתני רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד הילכך אינך תנאי נמי דבתריה לאו בגומלין איירי והיינו דנקיט תלמודא פיסקא רבי יהודה אומר וכו' דלא הוה ליה למנקט פיסקא אלא אמר רבי אלעזר וכו' ודוק.עוד יש לתרץ דלהכי פריך תלמודא היינו ר' אלעזר ולא מוקי דרשב"ג בגומלין ותקשי היינו ת"ק דמתני' משום דלא תימא דאיכא בינייהו בין רשב"ג לר' אלעזר במקום שיש עוררין דלרשב"ג אפי' במקום עוררין חד מהימן לכך אתא לאשמועינן דהא ליכא למימר דיסבור רשב"ג דבמקום שיש עוררין ליהוי חד נאמן והילכך אי רשב"ג חייש לגומלין היינו ר' אלעזר ומיהו אי רשב"ג לא חייש לגומלין פשיטא ודאי דהיינו ת"ק ולא הוצרך התלמוד להקשות כן כנ"ל ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל רשב"ג היינו רבי אלעזר. דהא ודאי במקום שיש עוררין לא אמר רשב"ג דליהוי חד מהימן וכי אמר מעלין במקום שאין עוררין קאמר ודוק. אבל הרמ"ה ז"ל בפריטיו לפ' חזקת הבתים גרס היינו ת"ק ופריש דאת"ק דרבי יהודה קאי ולקמן בסמוך אכתוב לשונו בס"ד: וכ"ת ערעור חד איכא בינייהו תימא הוא אם לית ליה חזקת דאבוה היכי ס"ד דלרשב"ג היכא דליכא ערעור תרי מעלין ליוחסין ואי אית ליה חזקה דאבוה היכי ס"ד דערעור חד מרע לחזקה והלא יש עד אחד כנגדו ואוקי חד לבהדי חד ואוקי גברא אחזקיה וי"ל דהוה ס"ד לאוקמא כדמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיני' ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ועד אחד אומר דבו גרושה הוא דרשב"ג סבר מעלין אותו לכהונה על פי עד אחד שמסייעת לו חזקה ורבי אלעזר סבר כיון שהקול בטל את החזקה עד אחד שבא להעיד עליה בהכחשה לא כלום הוא. שיטה ישנה:

וז"ל גיליון תוספות בפרק חזקת הבתים אילימא ערעור חד וכו'. נראה לריצב"א דה"פ אי נימא ערעור דחד וכדלית ליה חזקה דכשרות פליגי דמר אית ליה דאפ"ה מעלין דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים כי ההיא דנאמנת חיה לומר זה כהן וכו' בפרק בתרא דקדושין לחד לישנא ומר אית ליה כיון דליכא חזקה דכשרות דאפי' בערעור חד אין מעלין כאידך לישנא דהתם ואהא פריך והא אמר רבי יוחנן וכו' וטעמא דרבי יוחנן לההיא לישנא דאפי' ליכא חזקה דכשרות בעי רבי יוחנן ערעור תרי אם כן לא מסתבר לפלוגינהו בהא אלא לכ"ע בעינן תרי ולאידך לישנא ליכא לפלוגינהו בהא דכ"ע ערעור חד הוי ערעור א"כ לא משכח פלוגתייהו אלא כדמפרש ואזיל. ע"כ:

דרבי אלעזר סבר ערער חד וכו'. אין לפרש דהיינו פלוגתייהו אי סגי חד בערעור להורידו או לא דא"כ למה ליה לאדכורי אי מעלין לכהונה על פי עד אחד והרי פלוגתייהו בערעור הוי וזה לא הוזכר במשנה בדברי רשב"ג כלל לכך נראה והנכון דלכ"ע ערעור חד הוי ערעור היכא דליתא חזקה דכשרות ואחתינן ליה על פי עד אחד מיהו בהא פליגי אי אתא עד אחד ומכחיש הערעור אי הויא נאמן העד להכחישו אי לא וכן פירש"י ז"ל וז"ל דר' אלעזר סבר ערעור חד. הוי ערעור ואין אחד נאמן עליו להכחישו ורבן שמעון סבר ערעור תרי בעינן אבל במקום ערעור הוי עד אחד להכשירו ע"כ. וכן פי' רשב"ם ז"ל בפרק חזקת: וז"ל הריטב"א ז"ל מר סבר ערעור חד ורשב"ג סבר ערעור תרי פי' דסתם תנא בתרא לטפויי מילתא קאתי ואילו רבי אלעזר אמר אימתי במקום שיש עוררים ואפי' אחד אבל במקום שאין עוררין כלל מעלין לכהונה על פי עד אחד ואתא רשב"ג ואמר אפילו במקום שיש עוררין חד מעלין לכהונה ועביד תלמוד' דקרי לעורר אחד עוררין או עסיקין בלשון רבים.ע"כ:

וכתוב בקונטריסין דת"ק סבר ערעור חד וכו'. תימא תנא בתרא לטפויי קא אתי וי"ל זה במקום שאין מבורר אבל היכא דנקט עוררין ר"ל כל דהו. ע"כ: וז"ל הרמ"ה ז"ל בפריטיו בפרק חזקת רשב"ג היינו ת"ק כלומר היינו ת"ק דרבי יהודה דאמר מעלין לכהונה על פי עד אחד דתנן וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינם נאמנים ובזמן שהם מעידים זה את זה הרי אלו נאמנים דכל חד מנייהו מסקינן ליה בסהדותא דחבריה אלמא מעלין לכהונה על פי עד אחד וליכא למימר במקום שיש עוררין איכא בינייהו דאי איכא עוררין דחזי למסמך עלייהו דכ"ע אין מעלין לכהונה על פי עד אחד. וכ"ת ערעור חד איכא בינייהו תנא קמא סבר ערעור בחד ואע"ג דליכא אלא חד ערעור ערעור הוי ואין מעלין לכהונה על פי עד אחד וכי קתני הרי אלו נאמנין דמשמע מינה דמעלין בדליכא ערעור כלל. ורשב"ג סבר ערעור תרי ואי איכא שני עוררין אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אבל היכא דליכא אלא ערעור חד מעלין לכהונה על פי עד אחד ואשתכח דארבע מחלוקת בדבר ת"ק סבר מעלין לכהונה על פי עד אחד במקום שאין שם ערעור כלל אפי' היכא דאיכא למיחש לגומלין זה את זה ורבי יהודה סבר אין מעלין אפילו במקום שאין שם ערעור כלל דבהדיא אמרינן בכתובות דטעמא דרבי יהודה דילמא אתו לאסוקי' מתרומה ליוחסין דשמע מינה דאע"ג דליכא ערעור כלל נמי קאמר רבי יהודה אין מעלין ורבי אלעזר סבר אימתי אין מעלין במקום שיש עוררין ואפי' חד אבל במקום שאין עוררין כלל מעלין לכהונה על פי עד אחד היכא דליכא למיחש לגומלין ורשב"ג סבר מעלין לכהונה על פי עד אחד אפי' שיש ערעור חד דאין ערעור פחות משנים אבל ערעור חד כמאן דליתיה דמי והאמר רבי יוחנן אין ערעור פחות משנים ואי אמרת דבערעור חד פליגי אשתכח דלטעמיה דת"ק ערעור בחד וקשיא לר' יוחנן היכי שביק סתמא דהוא רבים ואמר כיחיד. אלא דכ"ע ערעור תרי והב"ע כגון דמוחזק וכו'. ע"כ: והאמר רבי יוחנן דברי הכל וכו' הא כתיבנא דהרמ"ה ז"ל פירש דהכי פריך היכי שביק סתמא דהוא רבים ואמר כיחיד והיינו לשיטתו ז"ל דגריס רשב"ג היינו ת"ק ופריש דהיינו ת"ק דרבי יהודה ומיהו לשיטת רש"י יש לפרש דהכי פריך והאמר רבי יוחנן דברי הכל וכו' ואילו אנן הא פרישנא דלכ"ע ערעור חד הוי ערעור ואחתינן ליה מיהו בהא פליגי אי אתא עד אחד ומכחיש הערעור מי הויא נאמן העד להכשירו הילכך פריך מדאמר רבי יוחנן אין ערעור פחות משנים ואפילו במקום דליכא עד מכשיר כלל ערעור חד לא הוי ערעור מעתה תקשי לרבי יוחנן מכולי עלמא: וז"ל הרמב"ן ז"ל ואקשיה וכ"ת ערעור חד איכא בינייהו והאמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערעור פחות משנים פי' מאי דברי הכל דברי כל באי עולם ודכותה במסכת חולין דברי הכל דלא איתמר גבי פלוגת' דהא רבי יוחנן גופיה לא אשכחן לה גבי פלוגתא ואפשר דאמתני' קאי ואמר דכולהו מודו דאין ערעור פחות משנים ובפלוגתא אחריתי פליגי ובירושלמי נמי איתא על האי פלוגתא דמתני'. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל והאמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערעור פחות משנים לא אשכחן עיקרא דהא דרבי יוחנן היכן אתמירא דבכל דוכתא אמרינן לה בהאי לישנא אבל בירושלמי פירשו הא מתני' דהכא אמרה כלומר דכולהו תנאי דהכא מודו שאין ערעור פחות משנים ובהא מתרצה מאי דמקשו רבנן ז"ל דהא אמרינן בפרק עשרה יוחסין דהא ר' יוחנן כדאית ליה חזקה דאבהתיה ודילמא מתני' בדלית ליה חזקה דאבהתיה ולפי מה שפי' בירושלמי אין לומר כן דהא רבי יוחנן על הא מתני' אמרה ומיהו בר מהכא לא קשיא דרשב"ג לאו בדלית ליה חזקה דאבהתיה אמרה דא"כ היאך מעלין אותו על פי עד אחד דכיון דיש אחר שעורר עליו עד אחד בהכחשה אינו כלום הילכך ע"כ השתא כדאית ליה חזקה דאבהתיה שמעינן לה והא דאמרינן בסמוך אלא הכא במאי עסקינן בדמוחזק לן דאבוה דהאי דכהן הוא לא למימרא דמעיקרא לא סבירא לן הכי אלא כיון דבעינן למעבד אוקמתא חדתא אמרה לה כולי כדאיתא מראש ועד סוף. ע"כ:

וז"ל שיטה ישנה והאמר ר' יוחנן אין ערעור פחות משנים פי' היכא דאית ליה חזקה דכשרות אין ערעור פחות משנים והכא נמי כיון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא אין עד אחד יכול לערער עליו ואילו קלא אמרינן דאיהו הוא דאפקיה לקלא ואף על גב דבקדושין גבי נאמנת חיה לומר זה כהן וכו'. ובזמן שיש שם עוררין אינה נאמנת ומפרשי' לה בערעור חד מקשי' הא דרבי יוחנן ומתרצינן ה"מ כדאית ליה חזקה דכשרות והתם מוחזק לן באבוה דכהן הוא דלא חשיב לה התם חזקה דכשרות משום דאנן לא ידעינן שהוא בנו אלא ע"פ החיה א"ת הכא היכי מצי לאקשויי מרבי יוחנן אי ס"ל לרבי אלעזר דערער חד ומכחיש את העד המכשירו ועד א' בהכחשה לא כלום הוא ונשאר הקול שבטל החזקה ולא ס"ל שנאמר עד הוא דאפקיה לקלא ומדרבי יוחנן אין להקשות על זה י"ל רבי יוחנן גבי הא מתני' אמרה למלתיה דקבלה בידו היתה דערעור תרי וכן פי' הראב"ד ז"ל ובירושלמי נמי גרסינן אימתי בזמן שיש שם עוררין וכו' רבי חייא משום רבי יוחנן אין ערעור פחות משנים. ע"כ: וז"ל הרא"ש ז"ל הא אמר ר' יוחנן דברי הכל אין ערעור פחות משנים נראה דעיקר מילתיה דרבי יוחנן אהך מתני' איתמר ולהכי קאמר דברי הכל דהיינו רשב"ג ורבי אלעזר דאיירי בעוררין ולהכי לא קא משני ה"מ היכא דאיכא חזקה דכשרות אבל היכא דליכא חזקה דכשרות עד אחד נאמן כדמשני בי' יוחסין גבי נאמנת חיה לומר משום דאמתני' אמר דבריו וא"ת כיון דאמתני' קאי היאך מקשה מהך מילתא דרבי יוחנן בפ"ק דגיטין דילמא הא דאמר רבי יוחנן לא הוי ערעור דחד היינו כשיש כנגד הערעור עד אחד מכשיר כמו במתני' דקתני מעלין לכהונה על פי עד אחד. וי"ל דתלמודא הוה ידע דרבי יוחנן אמסקנא קאי שבתחלה היה קול ואח"כ בא עד אחד להכשירו ולהסיר הקול ואתו בי תרי ואמרו דבן גרושה דכהאי גוונא קאמר רבי יוחנן שהשנים מעלין ולא אחד אף על גב דעד שהכשירו והקול כמאן דליתנהו דמי שהרי העד גרוע מן הקול אם לא החזקה שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל לרבי יוחנן ע"כ. וכן כתבו התוספות ז"ל: וכתוב בקונטריסין והא אמר רבי יוחנן דברי הכל אין ערעור פחות משנים וקשה למה לא העמיד לרבי יוחנן משנתנו בדליכא חזקה ופלוגתא בערער חד ומאי דוחקיה לאוקמיה כדאיכא חזקה בערעור תרי ותירץ הש"ר דמשמע ליה לרבי יוחנן אי מיירי בדאיכא חזקה אז לכ"ע בעינן תרי ואי איירי בדליכא חזקה אז לכ"ע די בערער חד כתוב בתוספות ולהכי לא קא משני ה"מ היכא דאיכא חזקה דכשרות צ"ע אמאי לא נאמר הא דלא תירץ בכאן כך משום דאיכא עד אחד דמכשיר כמו שאמר התוס' ואמר מ"ה דפשוט הוא דעד המכשיר אינו כל כך טוב כחזקה. עוד כתוב בתוס' וי"ל דתלמודא ידע דרבי יוחנן אמסקנא וכו' הקשה רש"ב אפילו לפי המסקנא דהכא היאך מקשה הספר לשם והא א"ר יוחנן אין ערעור וכו' תאמר שבכאן נקט רבי יוחנן שנים דאי לאו דאמר שנים לא היה זילותא למ"ד משום זילותא דדוקא כשיש שנים אז הוי זילותא דבי דינא לאסוקי אחר שהורידוהו על פי שנים אבל אם היה אחד הפוסל אז היו שנים המכשירים כנגד אחד הפוסל ולא היה זילותא ותירץ דא"כ דעד אחד הוי ערעור אז יעשה הספר אוקימתא כך בעד אחד פוסל במקום קול ואח"כ מכשיר ואח"כ פוסל ואח"כ מכשיר וא"ת אדרבה לא היה יכול לבא לשנים דכיון שהורידוהו פעם אחת שוב לא יעלוהו אם כן יעשה אוקמתא באחד ואחד כדפי' בשנים וא"ת אם היה אומר בעד אחד אז לא הייתי יודע שרשב"ג מכשיר אפי' בירד פעמיים אז יעמיד בעד אחד שירד מעצמו כמו שאומר הגיליון על קול ומה שהתוספות לא רצו לומר כך על קול כי נראה להם דאין סברא שעל ידי קול לבד ירד מעצמו אבל על אחד היה בטוב סברא אלא על כל פנים צריך לומר דדברי ר' יוחנן הם דוקא אין ערעור וכו' וא"ת אם היה אומר כך הייתי טועה דדוקא כשהורידוהו ב' פעמים הוי זילותא אבל בפעם אחת לא א"כ יעשה אוקמתא בעד אחד פוסל ואחד מכשיר ובזה יחלוקו כיון דעד אחד הוי עוררין אלא ע"כ פשוט לו לספר דדברי רבי יוחנן דקאמר אין ערעור פחות וכו' ר"ל וזה דוקא וזה ראיה וגו' מן התוספות מה שאומר לא בעי למימר וכו' עד כשהקול פוסל ולמה שואלין על קול ולא על עד אחד פוסל אלא היו יודעים שזה הצד היה פשוט לספר דעד אחד לא הוי ערעור דדברי רבי יוחנן הם דוקא מדספר לא נקט עד אחד אלא קול ועוד למה לא הביאו התוס' מיד ראיה דע"כ עד המכשיר אינו כלום מחמת דעד הפוסל אינו כלום דאל"כ יאמר עד אחד במקום קול ולא היו צריכים כל אריכות שמביאים מקול ועד המכשיר דכמאן דליתנהו דמי אלא כיון שהיה פשוט להם שדברי רבי יוחנן הם דווקא הוצרכו לבאר שקול ולא עד פוסל אינו כלום אלא תרי. עוד כתבו התוספות שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל לרבי יוחנן תימא לי תאמר אדרבה קול לעולם גרוע יותר מעד ונקט קול לרבות' דאפי' קול פוסל נגד חזקה ודוק. ומה שאמר התוספות שהרי הקול פוסל וכו' מדנקט קול דאי הוי עד פוסל למה נקט קול יאמר בלא קול כגון דאתא עד ופסל ואתא עד ומכשיר וכו' וא"ת למה לא הביא התוספות מיד ראיה דערער חד אינו פוסל אפילו בלא עד מכשיר מדנקט קול ולא נקט עד אחד וי"ל דהתוספות מיישבי' לפי דס"ד דספר התם דהיה סבור דהכא מיירי בדליכא חזקה ולהכי לא הביאו מיד ראיה מדנקט קול דאיירי דאיכא חזקה כדאמר הספר דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ונפיק עליה קלא וכו' פשיטא לן דהספר היה מסיק אמתני' דאיירי בדאיכא חזקה אבל לפי המסקנא לא היה הספר לשם מסיק אדעתיה דאיירי בדאיכא חזקה. עכ"ל הקונטריסין: ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא וא"ת למה הוצרך לכל זה לימא דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ואתא עד אחד נמי ואמר דכהן הוא פי' רשב"ם ז"ל דבכה"ג ההוא סהדא קמא כי אתא וקאמר דכהן הוא לאו כלום הוא דעד אחד לאחזוקיה במה דהוה מוחזק לן לא מעלה ולא מוריד ולא משגחינן ביה כלל אבל כי נפיק עליה קלא מעיקרא דבן גרושה ובן חלוצה הוא עד אחד כי אתא מהני הוא לבטולי קלא ולאחזוקיה בחזקת אבוה. הרשב"א ז"ל בפרק חזקת:

הכי גרסינן במקצת ספרים הב"ע דמוחזק לן וכו'. ונפק עליה קלא וכו' ואחתיניה ובספרי דוקני לא גרסי הכא ואחתיניה דהא כ"ע מודו בהא דכי אתי עד אחד ואמר דכהן הוא מסקינן ליה ואפ"ה הוו בעו לאוקמה לפלוגתייהו במיחש לזילותא ואם איתא היכי מסקינן ליה הכא כיון דאחתיניה אלא לא גרסינן ליה ואי גרסינן ליה לאו הורדה גמורה קאמר אלא חיישינן לה קאמר. הרשב"א ז"ל בפרק חזקת. וז"ל הכא במכילתין הב"ע דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה הוא ואחתיניה פי' לאו הורדה גמורה קאמר אלא חוששין לו והיינו דלכ"ע כי אתא עד אחד מסקינן ליה ולא חיישינן לזילותא משום דחששא בעלמא הוא קול ולאו עוררין הוא אלא משום דלא אתחזק הוא אפילו שעה אחת בלא קלא לא חיישי' ליה כלל והיינו דנקט דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ולא נקט דמוחזק לן ביה דכהן הוא והיינו דלכ"ע מעלין אותו על פי עד אחד ולזילותא לא חיישינן. ע"כ: ורש"י ז"ל כתב וז"ל ונפק עליה קלא. קול בעלמא ולא עדות. ואחתיניה. מן הכהונה עד שיבדקו את הדבר שמעלה היא בכהונה. ע"כ. הא קמן דפירש ז"ל נמי דלאו הורדה גמורה אלא עד שיבדקו את הדבר ומיהו לא פירש כן כדי לתרוצי אמאי לא חיישינן הכא נמי לזילותא וכמו שכתב הרשב"א ז"ל דבלאו הכי נמי מתרצה במאי דפירש לקמן חיישינן לזילותא דבי דינא שהורידוהו שני פעמים וכו' וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד. אלא הוקשה לו לרב ז"ל דהא לא מבטלינן קלא גבי גרושה לכהן כדאיתא בפרק המגרש ותירץ הרב ז"ל דהאי קלא היינו קול בעלמא ולא עדות פי' דאין כאן נדנוד עדות כלל דלא אתחזק האי קלא כלל והא דאחתיניה היינו עד שיבדקו את הדבר ולהכי כי אתא עד אסקיניה ומבטלינן קלא דבמקום קול הוי חד מהימן וה"ל כאילו יצא הקול ושוברו עמו דהיינו העד האחד וזהו שכתב רש"י ז"ל ואסקיניה. דבמקום קול הוי חד מהימן. כנ"ל. ועוד נבאר זה יותר לקמן בס"ד:

וז"ל הריטב"א ז"ל ונפק עליה קלא דבן גרושה וכו'. יש שפירשו דקול המוחזק בב"ד הוא ומ"ה חשו לקול ההוא ואחתיניה אבל רש"י ז"ל פירש קול בעלמא וכן פירשו בתוספות דקלא דלא אתחזק בב"ד הוה והא דאחתיניה לאו הורדה גמורה דהא כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא אלא לומר שהיו חוששין לו והיינו דכי אתא עד אחד ואמר כהן הוא מסקינן ליה ולא חיישינן לזילותא דמשום דחששא בעלמא הוות דקול לאו עוררין הוא אלא משום דלא אתחזק הוא אפילו שעה אחת בכהן כשר כי מן הרחם יצא ושוברו עמו בקול ולפיכך חשו לו והיינו דנקט דמוחזק לן באבוה וכו' ולא נקט דמוחזק לן ביה דכהן הוא. ואתא עד אחד ואסקיניה פי' דטפי עדיף עד אחד וחזקת אביו מן הקול הראשון. ע"כ:

וכתוב בשיטה ישנה ונפק עליה קלא וכו'. ואחתיניה ואע"ג דבעד אחד לא הוה מחתינן ליה דאין ערעור פחות משנים. קלא עדיפא מעד אחד ואע"ג דחזקה עדיפא מקול כדאמרן לעיל בתירוצא דברייתא ונפק עליה קלא דבן וכו' וחלקו ליה לדידיה בבית הגרנות וכו' ה"מ בחזקת שהוחזק בה הוא עצמו אבל אדם זה מעולם לא הוחזק הוא עצמו אלא דאית ליה חזקה דאבוה ואלים קול לאורועי חזקה דאבוה לגביה ואתא עד אחד ואסקיניה אע"ג דקול עדיף מעד אחד כדכתיבנא שהוא עד אחד לא אלים לאורועי לגבי חזקה דאבוה וקלא אלים לאורועי הכא אלים עד אחד לבטל הקול מפני שמסייע לו חזקה דאבוה. ע"כ: