שיטה מקובצת על כתובות כה

וז"ל הרא"ש ז"ל.שקרא אחריו לוי. לפר"י שפי' בגיטין נתפרדה חבילה ולא יקרא בתורת לוי. יש לפרש שקרא אחריו לוי כלומר שניכר שבתורת לויות קרא כגון שקרא לפני ישראל הגדול ממנו. ואלו קרא הראשון תחלה מחמת גדולתו גם השלישי שהוא גדול מן השני היה קורא לפניו. בני זה וכהן הוא. משמע שאין אנו מכירין בו שהוא בנו והוא בא להעיד עליו שהוא בנו והוא כהן ולא בן גרושה דאי ביודעים שהוא בנו אם כן הוה ליה למימר בני זה כהן הוא בלא וי"ו. ותימא אם כן יהא נאמן לכ"ע לתרומה וליוחסין במגו דאי בעי אמר אינו בני. וכי תימא לא מהימנין ליה במגו כיון שלפי דבריו קרוב הוא כעין שמצינו בהחולץ דאמר ליה לדבריך ע"ג אתה נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך לא היא דע"כ נאמן במגו דהא בסמוך קאמר מאמינו אף להאכילו בתרומה שבידו להאכילו תרומה ויש לומר דבהאי מגו דבסמוך מהימנין ליה משום דאפי' יודעין שהוא בנו מכל מקום איכא מגו אבל האי מגו אי הוה ידעינן שהוא בנו מאי מגו איכא עי"ל דאין זה מגו טוב שאינו רוצה להעביר ממנו נחלתו. נאמן להאכילהו בתרומה אפילו ליכא אלא הוא. ואעפ"י שהוא קרוב דסבר רבי אין מעלין מתרומה ליוחסין ואינו נאמן להשיאו אשה. פי' להצטרף עם אחר מפני שהוא קרוב. אבל אין לפרש ואין נאמן להשיאו אשה מפני שהוא יחיד. דאטו בהא לימא רבי חייא האמינו להשיאו אשה ביחיד קרוב לא משתמיט שום תנא דילמא עד אחד כשר ליוחסין. וליכא נמי לפרושי נאמן להאכילו בתרומה עם אחר. דאי הוה מצריך רבי שני עדים לתרומה אלמא הוה סבר מעלין מתרומה ליוחסין. א"כ לא יכשיר קרוב לתרומה הואיל ואינו מאמינו להשיאו אשה ולרבנן דאמרי כל משפחות בחזקת כשרות הן מיירי נמי הכא דנפק עליה קלא. נאמן להאכילו בתרומה. הקשה ר' יצחק בן ה"ר מאיר הא משנה שלימה היא בעשרה יוחסין מי שיצא למדינת הים וכשחזר הביא עמו בנים ומתה אשתו צריך להביא ראיה על הבנים ואינו נאמן אפילו להאכילן תרומה כדמוכח בגמרא דהתם דתניא הביא ראיה על הגדולים אין צריך להביא ראיה על הקטנים. ואמר ריש לקיש עלה לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ליוחסין לא. והיכי אמר רבי הכא דאף נאמן על בנו להאכילו בתרומה. ותירץ דהאי משנה אתיא דלא כר' דהכא. ואומר ר"ת דאין זה מחלוקת חדש דההיא דקדושין אתיא כרבי יהודה דאמר מעלין מתרומה ליוחסין. וקדשי הגבול דהתם היינו כל דבר קדושה כגון תרומה ונשיאות כפים ולהעלותו ליוחסין. והאי דקאמר אבל ליוחסין לא היינו לענין קורבא וליהרג זה על זה כדמסיק רבי יוחנן התם אף ליוחסין. ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן סוקלין על החזקה. שבידו להאכילו תרומה. תי' מאי מגו איכא הכא הרי אין בידו להאכילו בתרומה אחרי מותו. וכה"ג אמרינן גבי בכור בפרק יש נוחלין ובפרק האומר בקדושין תניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכו'. למאי הלכתא לתת לו פי שנים. אי בעי למיתבא ליה מתנה מי לא מצי יהיב ליה. ומשני לא צריכא בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן. ועוד דאפי' מחיים אין זה מגו טוב שאם יוליכנו לגורן ויצוה ליתן לו חלקו הרי יפסיד. והשתא שאומר שהוא כהן נוטל כל אחד חלקו. ואין לפרש שיאכלו בתרומה בשעה שהעיד שהיה יכול לומר אינו בני וכהן הוא. א"כ להשיאו אשה נמי נימא הכי. ותי' ה"ר משה בר נחמן שכיון שבידו להאכילו בתרומה דאי בעי אמר כהן הוא ואינו בני והיה אוכל על פיו לבדו. ואין זה עדות גמורה כשאר עדות. הלכך אנו מאמינים אותו להאכילו בתרומה דאי בעי אמר כהן הוא ואינו בני והיה אוכל על פיו לבדו. ואין בידו להשיאו אשה דא"נ אמר הכי אינו נאמן אלא אם כן יצטרף אחר עמו וכיון דבעינן שנים אלמא עדות גמורה היא ואין תורת עדות משום נאמנות כדאמרינן בבבא בתרא אטו משה ואהרן משום דלא מהימני אלא גזרת הכתוב הוא. הלכך אף על גב דאיכא מגו פסול משום דרחמנא פסליה. ועוד דאם יצטרף אחר עמו ליכא מגו דאם אמר לאו בני הוא העד מכחישו והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם חד בר נש אתא לקמיה דר' א"ל בני זה וכהן הוא א"ל בנך הוא אלא שאינו כהן א"ל רבי חייא אם מאמינו אתה שהוא בנו מאמינו אתה שהוא כהן. ואם אין אתה מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו ויעשה בהרחק עדות ויהא נאמן עליו כלומר שאין יודעין שהוא בנו נאמינו במגו ויעשה כמו שהוא רחוק דאי בעי אמר רחוק אני ויהא נאמן. א"ל בנו הוא אלא שאני אומר שהוא בן גרושה או בן חלוצה. כלומר להשיאו אשה אינו נאמן משום דבעינן עדות ואינו נאמן על בנו: וז"ל הרא"ה ז"ל. שקרא אחריו לוי במסכת גיטין בפרק הנזיקין [נט ב'] אמרי' אין שם כהן נתפרדה חבילה. ויש שפירשו שאין לוי קורא כלל ולפי זה עולה זו יפה דכיון דקרא לוי כאן הרי זו ראיה שקרא כאן כהן. ההוא דאתא לקמיה דרבי יהושע בן לוי וכו' עד ללוי על פיו. רבי ורבי חייא חד העלה בן על פי כו' עד הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה דברי רבי קשיא לן דהא תנן התם במסכת קדושין אשה נשאתי במדינת הים ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ועל הבנים. ואיתמר עלה בהדיא דאפי' לענין קדשי הגבול תנן דלא מהימן ואיכא דאמרי רבי תנא הוא ופליג ורבינן נ"ר תירץ דההיא דבמוחזק לן בהנהו דהוו בניה וכיון דכן תו לא מהימן עלייהו. אבל הכא כגון דלא ידעינן ליה ומגו דאי בעי אמר לאו בני הוא ויכול להעיד עליו להאכילו בתרומה. השתא נמי דאמר בני הוא וכהן הוא נאמן. ורבי חייא סבר כיון דקא מודה דבנו הוא שוב אינו נאמן להעיד עליו ורבי סבר שהפה שאסר הוא הפה שהתיר וכדאמרינן בשבוי דמהימנא. ורבי חייא סבר דלא דמי דשאני התם דשתיקותא מתירתא. ומיהו תמיהא לן הא דקאמר ר' חייא אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה האמינו להשיאו אשה. מאי קאמר וכי לא שמיעא ליה הא דלעיל דבין לרבנן בין לרבי יהודה עד אחד אינו נאמן להשיאו אשה. וי"א דרבי חייא פליג דקסבר דעד אחד נאמן אף להשיאו אשה אבל כאן אינו נאמן לפי שהודה שהוא בנו ואמר לו ר' אני מאמינו להאכילו בתרומה שבידו להאכילו בתרומה ואין אני מאמינו להשיאו אשה פרש"י ז"ל שבידו להאכילו בתרומה שהרי זה היה כהן ונותנין לו תרומה וכיון שכן הרי הוא יכול להאכילו ואינו נכון. דלאו מגו מעליא הוא דהא תינח היכא דאיתיה אבל כי מת או אזיל ליה למדינת הים מאי איכא למימר ואפשר לפרש שבידו להאכילו בתרומה כלומר שאלו רצה לא היה מודה שהוא בנו והיה מעיד עליו שהוא כהן ונאמן להאכילו בתרומה שהרי מעלין לתרומה על פי עד אחד. ואינו נאמן להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה שאפילו אינו אלא כעד אחד דעלמא אינו נאמן ליוחסין ואינו נראה דפלוגתייהו בהא דמר סבר דעד אחד נאמן ליוחסין ומר סבר דלא מהימן. ונראה לפרש דר' ה"ק מעיקרא נאמן להאכילו בתרומה כעד אחד דעלמא. ואינו נאמן להשיאו אשה אפי' בצירוף עד אחד דהוו להו תרי והיינו דקשיא ליה לרבי חייא כיון דבתרומה מהימן לך כעד אחד דעלמא להשיאו אשה נמי ליהוי כעד דעלמא ואם איכא אחרינא בהדיה ניהמניה. ואמר לו ר' אני מאמינו להאכילו בתרומה שבידו להאכילו בתרומה כלומר שאלו היה רוצה לא היה מודה שהוא בנו ומעיד עליו שהוא כהן ונאמן וכיון דכן השתא נמי מהימן במגו. ואינו נאמן לענין להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה על פיו אפי' הוא רחוק בלא צירוף אחר וכיון שכן הרי זה עדות גמור ואין קרוב נאמן. ובירושלמי מפורש זה הטעם שכתבנו במה שאמרו שבידו להאכילו בתרומה. וכך אמרו שם חד בר נש אתא לגבי ר' אמר ליה בני הוא זה וכהן הוא א"ל בנך הוא אלא שאינו כהן אמר ליה רבי חייא רבי אם מאמינו את שהוא בנו האמינו שהוא כהן ואם אין את מאמינו שהוא בנו אל תאמינו שהוא כהן ויעשה בהרחק עדות ויהא נאמן עליו. אמר ליה בנו הוא אלא שאני אומר בן גרושה או בן חלוצה הוא הרי זו מפורש בדברי רבי חייא שאמר ויעשה בהרחק עדות כלומר יהא נאמן מתוך שאם רצה היה נעשה בהרחק עדות שלא היה מודה שהוא קרובו והיה נאמן להעלותו על פיו. והשיבו שכיון שהודה שהוא בנו שוב אינו נאמן להעיד עליו וזהו כמו שפי' אלא שמוחלפת שם השיטה מדרבי לר' חייא. רבינו נ"ר והא דאמרינן הכא דאע"ג דקיימא לן דהוי בנו חיישינן שהוא בן גרושה או בן חלוצה כדאמרינן נמי החולק תרומה עם אחיו הכהנים בב"ד אינה חזקה ה"מ היכא דליתא לאתתא הכא כי ההיא דקדושין דאמרינן אשה נשאתי במדינת הים ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ועל הבנים דלא קים לן בההיא איתתא כלל. אבל היכא דאיתיה הכא דידעינן לה מעיקרא מיהו לא היה קים לן בה אי כשרה היא או פסולה מסתמא מוקמינן לה בחזקת כשרה דאלו הות פסולה מסתמא קלא הוה לה למילתא והיינו דאמרינן כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפיק עליה קלא טעמא דנפיק עליה קלא הא לאו הכי מוקמינן לה בחזקת כשרות: וז"ל הריטב"א ז"ל. שמעת מילי דבר נפחא ולא אמר לי משמיה פי' שאלו אמר לי משמיה הייתי מקבלו ולא הייתי טועה בדבר עכשו נראה שלא אמר משמו של ר"י מפני שכיון שהיה תלמידו מובהק לא היה צריך לכך כי הכל יודעים שהיה תורתו של ר"י וכההיא דאמר ביבמות [צו ב'] יהושע יושב ודורש והכל יודעים שהיא תורה של משה. ושמעינן משמעתין שאין לקרוא אדם בתורת כהן או בתורת לוי עד שיביא ראיה שאלו היה הוא נאמן בכך בלא ראיה היאך מעלין אותו לכהונה בחזקה זו להאכילו בתרומה כדפרשי' אלא ודאי כדאמרינן ומיהו מסתברא דבע"א סגי ליה דומיא דתרומה שכשם שאין מעלין מתרומה ליוחסין כך אין מעלין בזה ובנשיאות כפים הוא דאפליגו אבל בהא כ"ע מודו דתניא הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה פרש"י להשיאו אשה שמא ממזר או נתין הוא ולא נהירא שכל ישראל בחזקת כשרים לענין פסולי קהל אלא הנכון כדפי' ר"ת ז"ל דלענין יוחסין קאמר ולהשיאו אשה בבדיקה וכדכתיבנא לעיל: וז"ל הרמב"ן ז"ל. הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה. איכא למידק אהא דהא תנן בפרק עשרה יוחסין [קידושין עט ב'] מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא ואלו בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים. ואמרינן עלה בגמרא בכרוכין אחריה או בקטנים אבל כשאינן כרוכין אחריה או בגדולים לא מהימן וקתני סיפא אשה נשאתי במדינת הים ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה והבנים. אלמא איהו לא מהימן. ואמרינן עלה בגמרא לא שנו אלא בקדשי גבול אבל ביוחסין לא אלמא מתני' בקדשי הגבול. ואפי' הכי איהו לא מהימן דקרוב הוא אצל בנו. איכא מ"ד רבי תנא הוא ופליג. ול"נ דהתם כגון דידעי בסהדי דבריה הוא הלכך לא מהימן דקרוב הוא אצל בנו. והכא במאי עסקינן דלא ידיע לן דבריה הוא כדקתני בני זה וכהן הוא ומהימן מגו דאי בעי אמר כהן הוא סתם דמהימן דהא לא ידיע לן דבריה הוא הדין היא סברא דר' ודרבי חייא סבירא ליה כיון דמודה דבריה הוא לא מהימן ואפי' במגו דאי בעי אמר לאו בריה הוא דרחמנא פסליה כדאמרינן לעיל אטו משה ואהרן דלא מהימני אלא דרחמנא פסלינהו ור' סבר הכא דומיא שהפה שאסר הוא הפה שהתיר הוא. ורבי חייא סבר לא דמי דאלו התם אי נמי שתקה כשרה לכהונה. אבל הכא כיון דאלו שתיק לאו בחזקת כהן הוא לא מהימן דליכא גבי עדות מגו כי ה"ג. ואיכא למידק נמי ר' חייא מאי קשה ליה אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה האמינהו [וכו'] מי לא מודה רבי חייא בעד אחד דעלמא שנאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה כדאיתא לעיל בברייתא ואפילו רבי יהודה לא פליג התם אלא היכא דאיכא למיחש לגומלין אבל היכא דליכא למיחש לגומלין לא. ואיכא לדחוקי ולמימר דרבי חייא בכל עד דעלמא נמי סבר שנאמן להשיאו אשה הילכך אי מהימן ליהמניה בכל מילי וטעמא דר' גופיה שכן בידו להאכילו בתרומה. קשיא לן לפי' רש"י דאף על גב דאיהו כהן ומצי למיתן ליה אנן היכי יהבינן ליה ומחזקינן בכהן. ותו איהו מצי למיתן ליה תרומה אלו אזיל למדינת הים אי נמי לכי מיית אכיל בתרומה הא ליכא מגו. לפי' נראה לי דה"ק ואינו נאמן להשיאו אשה אפי' שיצטרף עם אחר וישיאוהו שניהם ורבי חייא השיב כשם שאי אתה מאמינו להצטרף עם אחר אע"ג דאיכא מגו כך לא תאמינו להיות בעד אחד להאכילו בתרומה וא"ל ר' שאינו דומה מאמינו להאכילו בתרומה שכן בידו להאכילו בתרומה דאי בעי הוה אמר כהן הוא ואינו בנו והיה אוכל על פיו לבדו ואין זו עדות גמורה ואין בידו להשיאו אשה. דאי נמי אמר הכי אינו נאמן להשיאו אשה אלא אם מצטרף עמו אחר. וכיון דעדות בעינן אף ע"ג דאיכא האי מגו פסול דרחמנא פסליה. ועוד דגבי עדים ליכא מגו דלא מצי למימר לאו בני הוא דעבידא מילתא לאיגלויי ומן הירושלמי למדתיה דגרסינן התם חד בר נש אתא לקמיה דר' אמר ליה בני הוא זה וכהן הוא א"ל בנך הוא אלא שאינו כהן א"ל רבי חייא וכו' א"ר אבא קאמר ליה אם מאמינו את שהוא בנו מאמינו שהוא כהן אם אי את מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו ויעשה כהרחק עדות ונאמן עליו. פי' כיון שאין לך עדים שהוא בנו יעשה כמי שהוא רחוק דהא אי בעי אמר רחוק אני ויהא נאמן עליו אלא בנו הוא אלא שאני אומר בן גרושה ובן חלוצה הוא. פי' מכיון שהוא בנו שוב אינו נאמן עליו והיינו סבריה דרבי חייא דגמרא דידן ובני מערבא איפכא תנו מכל מקום ראיה היא לדברינו. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל. א"ל רבי חייא אם אתה מאמינו להאכילו בתרומ' וכו' עד בידו להאכילו בתרומה פרש"י ז"ל שהאי יש בידו ליתן לו תרומה והקשו עליו שהרי אין בידו לחלוק לו תרומה בבית הגרנות ועכשיו מחלקין לו ומפקיעין לשאר הכהנים ועוד הניחא בעודו עמו אבל אם מת הוא או הלך למדינת הים מאי איכא למימר ומאי מגו איכא ויש דוחין בזו דכיון דהוחזק עכשו בעוד שזה נאמן עליו במגו הוחזק לעולם ומיהו אכתי קשיא אידך ואשמעתין נמי קשה לן טובא היאך א"ל ר' חייא לרבי אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה האמינו להשיאו אשה וכי לא היה יודע ר' חייא דלתרומה סגי בחד וליוחסין בעינן תרי וכ"ת דר' חייא כר' יהודה ס"ל דמעלין מתרומה ליוחסין הא ליתא דהיכי שביק רבנן ואמר כרבי יהודה ועוד דאי בדרבי יהודה ורבנן פליגי איהו ורבי הוו לפרושי ועוד דבסמוך מוכח משום דקורבא הוא דפסיל ליה רבי חייא כדפרכינן ור' חייא מאי שנא אב דלא דאב קרוב וכו' דאלמא בעד אחד בעלמא מודה רבי חייא דסגי לתרומה והדרא קושיא לדוכתא ויש מתרצים בזה דרבי חייא הכי א"ל כיון שאתה מאמינו אעפ"י שהוא קרוב אין אתה בא בזה מדין עדות אלא משום דסבירא לך דרחמנא הימניה דכתיב יכיר יכירנו לאחרי' וכשם שנאמן לומר שהוא ממזר כך נאמן לומר שהוא כהן ואם כן אף להשיאו אשה יש לך להאמינו מטעם זה ואהדר ליה רבי דמשום מגו הוא דהימניה מתוך שבידו להאכילו בתרומה. תו קשיא לן אשמעתין מהא דתניא בפ' עשרה יוחסין אשה נשאתי במדינת הים ואלו בניה אין צריך להביא ראיה על הבנים ואוקימנא בכרוכין אחריה ואמרינן עלה אמר ר"ל לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ליוחסין לא וש"מ דאפי' להאכילו בתרומה צריך להביא ראיה על האשה וגם על הבנים כשאין כרוכין אחריה ויש דוחין דר"ל כר' חייא ס"ל והא דאמר רבי יוחנן התם אפי' ליוחסין ה"ק דבכרוכין מהני אפילו ליוחסין דאילו לתרומה אף כשאין כרוכין הוא נאמן וסבר ליה ר' יוחנן כרבי ויש דוחין עוד דההיא ודאי פליגא אדר' ומיהו רבי תנא הוא ופליג והרבה פנים אחרים נאמרו בתירוץ קושיא זו אבל הנכון מה שפי' רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בשמועתינו ליישב כל מה שהקשינו דסוגיין דהכא כשלא נודע לנו עד עכשו שהיה בנו וכדקתני בני זה וכהן הוא ואילו רצה היה שותק מלומר שהוא בנו והיה אומר כהן הוא ומעלין אותו לתרומה הילכך כשאומר בני זה וכהן הוא יש לנו מגו להאמינו כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר ועל זה אמר רבי נאמן הוא לבדו להאמינו בתרומה ואינו נאמן ליוחסין אפי' כשיש אחר מן השוק להצטרף עמו וא"ל רבי חייא אם אתה מאמינו להאכילו בתרומה לבדו למה אין אתה מאמינו ליוחסין בצירוף וא"ל רבי אני מאמינו להאכילו בתרומה מפני שבידו להאכילו בתרומה ושיחלקו לו בגורן אילו לא אמר שהוא בנו ואיני מאמינו ליוחסין לפי שאין בידו להשיאו אשה לבדו כלומר דלענין יוחסין כיון דבעינן שני עדים אלמא עדות גמורה בעינן ואין תורת עדות משום מגו וכדאמרינן בבבא בתרא אטו משה ואהרן משום דלא מהימני אלא גזרת הכתוב הלכך אף בצירוף אחר עמו אינו נאמן אף על גב דאיכא האי מגו דרחמנא פסליה אבל לענין תרומה שהאמינה בו תורה עד א' אין זו מדין עדות ממש אלא מדין בירור וכשם שהאמינו בו מסיח לפי תומו שייך ביה מגו והשתא לא קשיא סוגיא דפ' עשרה יוחסין דהתם קודם לכן היו מוחזקים בו שהם בניו ואין לו מגו וכדקתני זו האשה ואלו בניה ואלו בניהם לא קתני דהא מקמי הכי יודעין שהן בניו ולפי' אינו נאמן עליהם וצריך להביא ראיה עליהם אחר שלא נולדו בכאן ולא הוחזקו בכשרות אצלנו שאילו כמי שנושא אשה כאן ואין עליה קול שהיא גרושה או חלוצה לית לן למיחש למידי. ויש לפי' זה ראיה בירוש' דגרסינן התם חד בר נש אתא לגבי רבי א"ל בני הוא זה וכהן הוא א"ל בנך הוא אלא שאינו כהן א"ל ר' חייא רובא אם מאמינו את שהוא בנו האמינו שהוא כהן אמר ר' אבין כך א"ל אם מאמינו את שהוא בנו מאמינו שהוא כהן אם אין את מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו ויעשה בהרחק עדות ויהא נאמן עליו כלומר נאמין את האב משום מגו דהא אי בעי אמר רחוק אני נאמן א"ל בנו הוא אלא שהוא בן גרושה או בן חלוצה כלומר כיון שאמר שהוא בנו שוב אינו נאמן עליו במגו וזה מוכיח בפי' זה אלא שבירושלמי הפכו הסברות דברי ר' דגמרין לרבי חייא ודברי רבי חייא לרבי. עכ"ל הריטב"א ז"ל. ורש"י ז"ל כתב כאן להשיאו אשה. שמא ממזר או נתין הוא. ולעיל בריש שמעתין כתב ז"ל וז"ל נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה. מיוחסת מעלה היא ביוחסין. ע"כ. הרי שינה פירושו הכא מדלעיל ומשמע לי דבעי לפרושי דשניא פי' דלהשיאו אשה דהכא מדלעיל משום דקשיא ליה דמאי קאמר רבי חייא אם אתה מאמינו וכו' אטו מי לא שניא ליה יוחסין מאכילת תרומה והרי לעיל פשיטא לן דלכולהו תנאי שניא יוחסין מתרומה דליוחסין בעינן שני עדים ולא משתמיט שום תנא למימר דעד אחד כשר ליוחסין לפי' פי' ז"ל דהכא היינו דלא ניחוש שמא ממזר או נתין הוא ולהכי איכא למימר דבעד אחד סגי דלהכי ליכא למיחש כולי האי וכמו שהקשו התוס' לעיל ולהשיאו אשה דלעיל היינו אשה מיוחסת בדוקה בד' אמהות ומשום מעלה עשו ביוחסין ולהכי לא סגי אלא בשני עדים כנ"ל לפי שיטת רש"י ז"ל. ומיהו התוספות כתבו לעיל דמאי דפריש הכא קאי נמי אדלעיל: וכתוב בקונטריסין וז"ל ואינו נאמן להשיאו אשה פרש"י דשמא ממזר או נתין וקשה דלעיל בברייתא דת"ר אני כהן וחברי כהן לא פירש מטעם ממזר ונתין כמו שפי' כאן ולמה שינה רש"י ז"ל ויש לומר דהכא שהאב היה ידוע שהיה כהן והוצרך להעיד על בנו ע"כ יש להסתפק דשמא ממזר או נתין כיון שהוא אביו והוצרך להעיד עליו אבל לעיל שהיה חברו יכול להיות שהיה כהן או חלל אבל אין להסתפק בממזר ונתין ע"כ. ומה שכתבתי לעיל נ"ל: