שיטה מקובצת על כתובות כו:

ואתא עד אחד וכו'. כתוב בתוספות ועוד דקול לא הוי קרוי עוררין וא"ת ולמה לא העמיד דנפק קול ועד אחד אי מעלין על פי עד אחד נגד הקול והעד או לאו וי"ל דעוררין משמע דשוים והכא אינם שוים ועוד דדברי רבי אלעזר אינם מיושבים דקאמר אימתי בזמן שיש עוררין אבל אין עליו עוררין מעלין על פי עד אחד והלא כשאין עליו עוררין ממילא כשר אפילו בלא עדות דעד אחד כיון דאיכא חזקה ולפי זה קשה על התוספות לקמן דקאמר רב אשי אפילו שניהם אתו לבסוף א"כ שנים הפסולין באו מתחלה מאי קאמר ואם אין עליו עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד והלא בלא עדותן כשר דאין עליו עוררין משמע דתרווייהו אין עליו דומיא דיש עליו עוררין ודוחק לומר דמעלין היכא דלא איכא חזקה. קונטריסין:

ודכולי עלמא מצטרפין לעדות לכאורה משמע דאכולהו תנאי דמתני' קאי ואפילו אר' יהודה וקשיא דאי רבי יהודה מצטרפין לעדות ס"ל א"כ הוי להו תרי ואיהו דוקא על פי עד אחד הוא דקאמר דאין מעלין אבל על פי שנים מעלין ואפי' בזה אחר זה דהא מצטרפין ס"ל וכיון שכן היכי קאמר עליה רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין וכו'. לכך נראה דכי קאמר ודכ"ע לא קאי אלא אר' אלעזר ורבן שמעון אבל רבי יהודה אפשר דס"ל אין מצטרפין דלא איירי אלא לענין העלאה לכהונה וזהו שכתב רש"י ז"ל ודכולי עלמא. בין לרבי אלעזר בין לרבי שמעון. ע"כ. ובזה תירץ רש"י ז"ל נמי דהיכי נימא ודכ"ע מצטרפין לעדות והא פליגי בה תנאי להדיא כדאיתא לקמן בסמוך אבל השתא דכתב רש"י ז"ל דלא קאי אלא אר' אלעזר ורבן שמעון ניחא והיינו יכולין לפרש דה"ק ודכ"ע מצטרפין לעדות פי' בעלמא איפשר דכולהו ס"ל דאין מצטרפין אלא מיהו הכא משום דבתרומה הקלו כ"ע ס"ל דמצטרפין תדע דהא איכא מ"ד דמעלין לכהונה על פי עד אחד בלבד והשתא ניחא דכי קאמר ודכ"ע קאי אכולהו תנאי דבסמוך אבל לא נהירא האי פירושא כלל דאי הכי אמאי נדי מלאוקמי פלוגתייהו במצטרפין ואוקי פלוגתייהו בחיישינן לזילותא אלא ודאי הנכון כי קאמר ודכ"ע מצטרפין לעדות אבעלמא קאי וזהו שכתב רש"י ז"ל מצטרפין. שני עדים המעידים זה שלא בפני זה בשאר עדות. ע"כ. והשתא ניחא דלא בעי לאוקומי פלוגתייהו במצטרפין לעדות דאי הכי אמאי נקט בלישניה ענין העלאת כהונה כלל לפלגו בצרוף עדות דעלמא כנ"ל: וכתב עוד רש"י ז"ל חיישינן לזילותא דבי דינא. שהורידוהו שני פעמים ועכשיו יעלוהו ויבטלו דבריהם והיינו דקאמר רבי אלעזר דמאחר שהורדנוהו על פי העוררין אין מעלין על פי עד זה השני אף על פי שיש לצרפו עם האחד. ע"כ. וצריך פי' לפירושו דאתא רש"י ז"ל לתרץ קושיית התוספות דלמאן דחייש לזילותא דב"ד היכי אסקינן כיון דאחתיניה מחמת הקול הא כבר מתורץ קושיא זו במאי דפירש לעיל דאינו אלא קול בעלמא ולא הורדנוהו אלא עד שיבדקו את הדבר וכדכתיבנא לעיל ועוד מאי והיינו דקאמר רבי אלעזר וכו' שכתב הרב ז"ל אדרבה תיקשי דמתני' לא תנן אלא מעלין לכהונה על פי עד אחד ולהאי אוקמתא כיון דס"ל מצטרפין הרי כאן שנים וכיון שכן מאי והיינו דקאמר לכך נראה לפרש דקשיא ליה לרב ז"ל דלמה ליה כולי האי לישני בקוצר כגון דאתו בי תרי ואמרי בן גרושה ואחתיני' ואתו בי תרי ואמרי דכשר הוא ובזילותא דבי דינא קא מפלגי ולא היינו מאי דקשיא לרב אשי לקמן דההיא דרב אשי קושיא אחריתי היא וכדפרש"י ז"ל וכדבעינן למכתב בס"ד ותירץ רש"י ז"ל דהא לענין לפסולי לכהונה לא חיישינן לזילותא דבי דינא בחדא זימנא דכיון דתרי ותרי הוא אוקמיה גברא אחזקתיה ואין להוציא אדם מחזקתו משום זילותא דבי דינא אבל השתא שהורידוהו שני פעמים דמעיקרא הורידוהו כדי לבדוק על הדבר ושוב הורידוהו פעם אחרת אלמא דעמדו על בוריין של דברים ואמיתתן ולהכי הורידוהו ואם שוב יעלוהו איכא זילותא דבי דינא טובא ולהכי חייש לה רבי אלעזר והיינו דקאמר רבי אלעזר דמאחר שהורדנוהו על פי העוררין אין מעלין על פי עד זה וכו' פי' ואי הוה מוקמי' פלוגתייהו בתרי ותרי וכדכתיבנא לא מיתרצא לישנא דרבי אלעזר דקתני מעלין לכהונה על פי עד א' דהא על פי שנים הוא דמעלין אבל השתא יש לתרץ לשונו דעל פי עד השני קאמר ולמאי דפרישנא לעיל דכי קאמר ודכ"ע מצטרפין לעדות דלא קאי אשאר עדיות אלא הכא דוקא אין כאן קושיא מעיקרא דלהכי אוקי לה בהכי ולא אוקי לה בתרי ותרי כדי לאשמועינן הך רבותא דמצטרפין לעדות הכא אע"ג דבעלמא אין מצטרפין ומיהו הא כתיבנא דהאי פירושא לא נהירא כלל והנכון מה שפירש"י ז"ל כנ"ל פי' לפירושו ז"ל. אבל הרשב"א ז"ל כתב וז"ל ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ולקמן מפרש אמאי נקט לה בכה"ג ולא נקט כגון דאתו תרי ואמרי דבן גרושה הוא ואתו תרי דכהן מעליא הוא. ע"כ. וז"ל בחידושיו לב"ב פ' חזקת ואיכא למידק למה ליה למימר כולי האי לימא ליה כגון דאתו בי תרי ואמרי בן גרושה הוא ואחתיניה ואתו בי תרי ואמרי דכשר הוא ובזילותא דבי דינא קמפלגי י"ל דבעי לאוקמה בדאיכא קלא תחלה ואתא עד אחד ואסקיניה משום דתנן במתניתא מעלין לכהונה על פי אחד[דאלמא ירוד היה והעלינוהו עפ"י עד אחד] וקתני בזמן שיש עליו עוררין אין מעלין ורשב"ג סבר אפי' בזמן שיש עליו עוררין מעלין על פי עד אחד דאלמא לאחר הערעור אתא עד אחד לסייע את הראשון דאי לא בזמן שיש עוררין שנים היאך מעלין על פי עד אחד אלא היינו כדאתו תרי ואמרי דבן גרושה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד דלרבי אלעזר אין מעלין אותו ע"פ העד השני שבא להצטרף עם הראשון ומשום זילותא ולרבן שמעון מעלין אלא דאכתי איכא למידק מתניתא גופא מאי טעמא נסיב לה בהכין והיינו דאקשי לה רב אשי אי הכי אפי' תרי ותרי נמי. עד כאן: והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל ואמרינן אלא בהא קא מפלגי מ"ס חיישינן לזילותא דבי דינא פרש"י ז"ל דכיון דאחתיניה תרי זימני תו לא מסקינן ליה ולאו דוקא דהתם בפרק חזקת הבתים מוכח דאפי' בחד זימנא לא מחתינן ליה גבי זה אומר של אבותי וגבי שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ונשאת ואח"כ באו עדים הרי זו לא תצא ומפרש טעמא משום דחיישינן לזילותא דבי דינא והכא נמי קול לאו עוררין הוא ולא אחתיניה לגמרי ולא אסקיניה אלא חד זימנא. ע"כ:

וז"ל הריטב"א ז"ל פרש"י ז"ל זילותא דבי דינא שהורידוהו שני פעמים והקשו עליו דבפרק חזקת גבי זה אומר של אבותי וכו'. עד ולזילותא דבי דינא וכו' ופרכינן עלה מהא דהכא והא התם לא אחתוהו אלא חדא זימנא לכך הנכון דזילותא דבי דינא הוא מפני שסותרין דינם על הספק ובלא ראיה מבורר' דכל תרי ותרי אין הדבר ברור לגמרי אבל ההיא דמעיקרא דאחתוהו והדר אסקוהו על פי העד ליכא זילותא כדפרשינן וכן פירש הרמב"ן ז"ל. ע"כ: וז"ל שיטה ישנה דחיישינן לזילותא דבי דינא ואע"ג דלעיל בתר דאחתיניה אסקיניה ולא חששנו לזילותא דבי דינא התם כי אחתנוהו מעיקרא לא פסקנו פסק ברור אלא דמספיקא שבקינא כדקאי שלא היתה לו חזקה דגופיה מעולם ומפני חששת הקול לא אסקיניה והיה עומד בספק כי אסקיניה בתר הכי ליכא זילותא דבי דינא אבל מכי אחתיניה ע"פ עדים בפסק ברור וכי עשינו מעשה דאחתיניה מעלהו דהא אסיקניה על פי עד אחד אי מסקינן ליה בתר דאחתיניה איכא זילותא דבי דינא ע"כ: עוד כתב רש"י ז"ל ואנן מסקינן ליה. ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמיה אחזקתיה קמייתא דאסקינן על פי עד הראשון שהיה נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא ע"כ. פי' לפירושו עיקר חזקה דמוקמינן ליה היינו חזקה דאבהתיה אלא דהוקשה לו דהא אתא קול ואורעה לחזקתיה דאבהתא וזה תירוץ דהא אסקיניה על פי עד הראשון וכו' פי' דעל ידי עד הראשון הוה ליה כאילו אין כאן קול כלל ומוקמינן ליה אחזקתיה קמייתא והשתא ניחא קושיא אחריתי דהיכי קאמר רשב"ג מעלין לכהונה על פי עד אחד דהרי על פי שנים הוא דמעלין ליה אלא משום דעיקר מאי דאסקינן ליה היינו על פי העד הראשון דאי לאו הכי הויא ליה תרי ותרי להכי נקט רשב"ג מעלין לכהונה על פי עד אחד. כנ"ל פי' לפרש"י ז"ל דעיקר החזקה דמהניא לן היינו חזקת אבהת' ולכך קצרו התוס' ז"ל לשון רש"י ז"ל וכתבו וז"ל פי' בקונטריס אע"ג דתרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה. ע"כ. אלמא דמוקמינן עד הראשון בהדי קלא והוה כמאן דליתיה ונשאר חזקה דאבהתיה קיימת וקשיא להו לתוס' ז"ל דפליג מדידיה אדידיה דבפרק האומר בקידושין דאמר גבי ינאי היכי דמי אילימא דתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני פי' אהני דאמרי לא אשתבאי סמוך אהני ואמאי קאמר ויבוקש הדבר ולא נמצא והתם פירש בקונטריס דלא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דהא לא באו להעיד על אמו אלא על ינאי ולו לא היתה חזקת כשרות: אבל הרמב"ן ז"ל כתב וז"ל כתב הרב ז"ל ואי קשיא והא תרי ותרי נינהו ובלאו זילותא היכי מסקינן ליה ופריק ז"ל אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דכהן הוא דכבר אסקיניה על פי עד אחד ומשמע מכלל דבריו דחזקת אבהתיה לאו חזקה היא לגבי דידיה כיון דסהדי לא מסהדי אאבוה ואחזקתיה אלא עליה דידיה הוא דמסהדי וכן כתב גבי עובדא דינאי מלכא בפרק האומר בקדושין ולא אתחוורא לדידי האי סברא דכיון דההיא חזקה באה מכח עדות של עדים אלו הרי היא כעדות ואין כאן חזקה אטו אי אתי תרי ואמרי פלוני כהן הוא אסקיניה ואתו תרי אחריני ואמרי לאו כהן הוא דבן גרושה הוא נימא אוקי גברא בחזקת כהן הא ודאי כיון דלא אתחזק אלא מפומייהו דהנך סהדי לאו חזקה היא ובפרק חזקת הבתים [בבא בתרא לב א'] אמרינן זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ואוקמה רב נחמן לארעא בחזקת אבהתיה הדר אייתי האיך סהדי דאבהתיה ואמר רב נחמן אנן אחתינן ליה ואנן אסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן והיכי מסלקינן ליה נימא ארעא היכא דקיימא תיקום דהא כבר אחתיניה על פומא דהנהו קמאי דההיא שעתא היו מהמני אלא ש"מ חזקה דמחמת עדות הרי היא כגופו של עדות ולאו חזקה היא ולדברי רש"י ז"ל איכא למימר דחזקה דאבוה ודאי מהני ליה לאצטרופי גבי דסהדא. וא"ת לדברינו עובדא דינאי מלכא קשיא התם גבי עבור ויוחסין ולא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה אלא בדרבנן וכבר כתבתיה שם. ע"כ:

וז"ל הרא"ה ז"ל תלמידו קשיא ליה לרש"י ז"ל והיכי מסקינן ליה והא תרי ותרי נינהו וניחא ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה והא אוקימניה בחזקת כהן אפומא דעד אחד דאתא ברישא אלמא ס"ל דחזקה דהאי גברא לא הויא אלא אפומא דהאי עד קמא אבל חזקה דאבוה דהוה ליה לא מהניא לן וכן פרש"י ז"ל בקידושין גבי ינאי וכו'. והא ליתא דחזקה דעד גופא לאו כלום הוא אלא הרי זה כגופו של עדות ובבבא בתרא נמי אמרינן זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה וכו' עד אמר רב נחמן אנן אחתיניה וכו' ולזילותא דבי דינא לא חיישינן ואם איתא אמאי מסקינן ליה אימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ארעא בחזקתיה דאתחזק בה אפומייהו דקמאי אלא ודאי חזקה דמחמת עדים לאו חזקה היא אלא הרי הוא כגופו של עדות תדע דאילו אתו תרי ומסהדי בחד דכהן הוא ולא מוחזק לן ביה כלל ואסקיניה ואתו תרי ואמרי דלאו כהן הוא מי איכא מ"ד דכהן הוא הא ודאי ליכא מ"ד אבל הנכון דהכא מוקמינן תרי לבהדי תרי ומוקמינן ליה להאי אחזקתיה דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא וההיא דהתם דינאי טעמא אחרינא איכא כדפרשי' והכי נמי מוכח כהאי פירושא דילן מהא דמתקיף לה רב אשי אי הכי אפילו תרי ותרי נמי ואי כטעמא דרש"י ז"ל מאי מקשה דהא הכי איצטריכא לן לאוקמי ליה אחזקתיה דאיתוקם אפומא דעד אחד דאתא ברישא ואיכא מ"ד דה"ק אפילו אתו בסוף תרי מאי שנא נקט לה בחד וליתיה דהא מאי קושיא דאי הוה תרי דאתו בסוף אם כן הוה בעינן חמשה חד דאתי ברישא דהוא כהן ובתר הכי תרי דבן גרושה ובתר הכי תרי דכהן ואי סגיא לן בד' מאי קושיא דנוקי לה בחמשה וליכא למימר נמי דאמתניתין מקשי אמאי תני לה בעד אחד דהיינו טעמא דמתני' משום דבעינן עד אחד דאתי ברישא דמוקי ליה בכהן אבל לדידן אתיא שפיר דלפום פירושא דפריש הא ודאי קשיא מאי שנא דנקט עד אחד ברישא אפילו בתרי ותרי נמי ומאי שנא ואנן הוא דהוה מוקמינן ליה הכי משום מתני' דקתני בעד אחד ואכתי קשיא אמאי לא תנא הכי דהא דינא אפילו בתרי נמי הכי הוי וזה הנכון אלא אמר רב אשי וכו'. עד כאן:

והרשב"א ז"ל כתב וז"ל וכתב רש"י ואי קשיא הא תרי ותרי וכו'. ופריק ז"ל אוקי תרי וכו' דכבר אסיקניה על פי עד אחד ויש מקשין לדבריו שהרי לא הוחזק אלא על פי אלו והרי הוא כעדות ולא כחזקה וכיון שיש כאן כת אחרת שפוסלין אותו הרי אין כאן חזקה כלל ואפילו באו שהכשירוהו ראשונה דהגע עצמך אלו באו שנים ואמרו איש פלוני זה כהן הוא והעלוהו על פיהם ובאו שנים אחרים ואמרו דבן גרושה הוא מי אמרינן גבי הא אוקי גברא אחזקתיה הא ודאי כיון דלא איתחזק אלא אפומייהו דהני ואתו אחריני ומכחשי להו לאו חזקה היא וכדאמרינן בפרק חזקת זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי וכו' אמר רב נחמן אנן אחתיניה וכו' ואם כדברי רש"י ז"ל היכי מסקינן ליה נימא ארעא היכא דקיימא תיקום דהא איתחזק האי אפומא דהנהו קמאי דהמנינן להו ההיא שעתא אלא חזקה דעל פי עדות כעדות עצמה ולאו חזקה היא ומסתברא דאי משום הא לא תיקשי עליה דהתם לא שבקינן חזקה דאתחזק האי מעיקרא ואזלינן בתר חזקה דאחזקינן ליה אנן לאידך אפומא דסהדי אלא כיון דאתו תרי אחריני דמסייעי לחזקה ראשונה הני עדיפי דחזקה ראשונה טפי עדיפא הילכך מסקינן ליה דארעא בחזקת קמא תיקום אלא מיהו מסתברא דכל חזקה הבאה מכח עדות אינה חזקה אלא כעדות עצמה היא דאם אין אתה אומר כן גבי שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו דלכ"ע גבי אותה עדות עדותן בטלה דבהדי סהדי שקרי למה לי אם כן כשבאו זה אחר זה עדות הראשונה קיימת דהוה להו תרי ותרי והעמד דבר על חזקתו שהוחזק על פי שנים הראשונים והכא היינו טעמא משום דמוחזק לן באבוה דכהן הוא והיא המסייעת אותו וכיון שכן כשבאו שנים והעידו שאינו בן גרושה אף על פי ששנים אחרים מעידים שהוא בן גרושה אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה ודוקא לתרומה דרבנן בין למ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן בין למ"ד ספיקא דאורייתא אבל לתרומה דאורייתא א"נ לעבודה לא כדמוכח גבי ינאי בפרק האומר. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל. הקשה רש"י ז"ל והא תרי ותרי הוא ובלא זילותא דבי דינא היכי מסקינן ליה. ותירץ דאוקים תרי לבהדי תרי ואוקים גברא אחזקתיה קמייתא דאסקיניה על פי העד הראשון שהיה נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא. והקשו עליו בתוס' דכיון שאותו העד הראשון כבר הוכחש עכשיו אין חזקתו כלום דכיון דאוקי תרי לבהדי תרי דל כולהו מהכא ובעינן חזקה אחריתי בר מדידהו ועוד היכי פרכינן אי הכי אפילו תרי ותרי נמי דאם כן הא לית ליה חזקה על פום סהדא קמא וליכא למימר דלוקמה בחמשה עדים הילכך אפילו באו השנים והכשירוהו מתחלה והעלוהו על פיו כיון ששנים אחרים באו והכחישום ואמרינן אוקי תרי לבהדי תרי הא ודאי בטלה חזקה דסהדי קמאי שאם לא כן נמצאת מאמין את הראשונים ומאי אוקי תרי לבהדי תרי דאמרינן והכין משמע מהאי דפרק חזקת דמייתינן לעיל ואם כדברי רש"י ז"ל היכי מסקינן ליה נימא ארעא היכא דקאי תיקום דהא אתחזק אפומא דקמאי דהימנינהו ההיא שעתא דלא בא עלייהו ערעור ואף על פי שיש לדחות בזו דשאני התם דהוה ארעא בחזקתיה דאידך מעיקרא. [מקמי דאחתיה ב"ד להאי, וכיון דכן לא עדיפא חזקה דהאי דע"פ ב"ד מחזקה דאידך קמא דהות ארעא בחזקתיה מעיקרא] ומיהו בר מההיא טעמא דמסתברא ומוכרח הוא דחזקה הבאה מכח עדות לא עדיפא מעדות וכיון שבטלה עדות בטלה החזקה וטעמא דשמעתין כדפרש"י ז"ל דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה שהיה בחזקת כשר ומסתמא לא עביד איסורא דנסיב גרושה או חלוצה ועובדא דינאי מלכא דלא אמרינן אוקי תרי וכו' כבר פי' ר"י ז"ל שם שאין אומרים כן אלא לתרומה דרבנן אבל לא לתרומה דאורייתא וכ"ש לעבודה וההיא דינאי לעבודה היה וטעמים אחרים כתבו שם בס"ד. ע"כ: והרב רבינו יונה ז"ל כתב בעליותיו לבתרא וז"ל דכ"ע מצרפין לעדות ומן הדין ראוי להכשירו דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקת אבהתיה ואף על גב דאיכא קלא דמסייע להני דפסלי ליה ומסתמא הוא חיישינן לקלא אף על גב דאיכא חזקה דאבהתיה להכשירו אפילו הכי במקום שיש עדים שמכשירין אותו אין הקול מסייע לפוסלו דלא עדיף קול משני עדים ואילו יבאו שנים אחרים לסייע לאלו השנים שפוסלין אותו אפילו הכי מכשירין אותו דתרי כמאה ומאה כתרי אבל חזקה ודאי מסייעת לעדות אף על פי שאין שני עדים אחרים המסייעים להם מועילים כלום שאין כח חזקה מתורת עדות. ע"כ: והרא"ש ז"ל כתב שם וז"ל. ואם תאמר היכי מסקינן ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואיכא חזקה וקול, פסיל כאשר פסלנו אותו מתחלה. ויש לומר מעיקרא קודם שבאו עדים פסילנא ליה על ידי הקול לפי שלא ידענו ממי יצא הקול אבל שבאו עדים ופסלוהו איגלאי מילתא שהם הוציאו את הקול וכיון שבטלה עדותם נתבטל גם הקול. ע"כ: וכיוצא בזה כתב הרמ"ה ז"ל בפריטיו בפ' חזקת וכדבעי למכתב קמן בס"ד. ולשיטת רש"י ז"ל דכתיבנא לעיל דלא הוי אלא קול בעלמא אין זו קושיא וכדכתיבנא לעיל: וז"ל שיטה ישנה ורשב"ג סבר אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה אשתכח דכולהו מודו דהיכא דליכא זילותא דבי דינא מסקינן ליה. ואם תאמר אוקי תרי לבהדי תרי והאי גברא מספיקא היכי מסקינן ליה וכ"ת אוקי גברא אחזקה דאבוה והא במעשה דינאי לא אוקימנא ינאי אחזקה דאבוה. יש לומר התם קלא נפיק עליה דינאי אפילו בחיי אביו ואמו הילכך לא אלימא חזקתיה אבל הכא אף ע"ג דהשתא נפק קלא על אמו בחיי אמו מ"מ לא יצא הקול בחיי אביו הילכך אלימא חזקה דאבוה וי"א התם תרי ותרי אתו כאחד אבל הכא כיון שהעד המכשיר בא בתחלה ואנו מצרפין עמו העד האחרון וחושבין כאילו בא בתחלה עמו אלימי הני תרי דאתו בתחלה והכשירו מהני דאתי בתר הכי. והתירוץ הנכון דהכא כיון דאתא עד מעיקרא ואפקיניה אפומיה מפני סיועי החזקה דאילו בלאו חזקה לא הוה מבטלינן קלא בעד אחד נמצא שנתחזקה החזקה שעשינו מעשה והכשרנו על פיה וכיון שנתחזקה הרי היא נחשבת לסייע הני תרי דמכשרי כנגד הני תרי דפסלי. ולתירוץ זה אי אתו מעיקרא תרי דמכשרי בבת אחת והדר תרי דפסלי לא היתה החזקה נחשבת לסייע הני תרי דמכשרי שהרי לא עשינו מעשה על פיהם ואי קשיא לשני תירוצין אלו הא דמתקיף רב אשי אי הכי תרי נמי והלא אי אתו תרי דפסלי מעיקרא והדר תרי דמכשרי לא הוו מסקינן בהו כמעשה דינאי. יש לומר ה"ק אי הכי אפילו אתא עד מעיקרא והכשיר ואתו תרי דפסלי והדר אתו תרי ומכשרי פליג ת"ק וחייש לזילותא דבי דינא. ואם תאמר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת בן גרושה מפני הקול שבטל החזקה. יש לומר כיון דאיכא תרי ותרי אמרינן הני תרי דפסלי אינהו הוא דאפקוהו לקלא ועוד קול כיון שנתבטל לאו כלום הוא והרי נתבטל מתחלה על ידי העד. עד כאן:

וכתוב בקונטריסין כתוב בתוס' והתם פי' בק"ו דלא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי וכו'. ונראה דדעת רש"י ז"ל בכאן כיון דעד המכשיר אתי תחלה וס"ל כמו ר"י בר ברוך בסוף הדיבור. עוד כתוב בתוס' אף על גב דבשנים אומרים מת אמרינן בהאשה רבה וכו' ומטעם זה אינו קשה מר' מנחם בר יוסי דאמר לא תצא היכא דנשאת ואחר כך באו עדים אף על גב דלא דייקא דליכא חומר בסוף. כתוב בתוספות וקשה דמאי פריך והא אית לן לאוקמי אחזקה דאסורה ליבם וכו' קשה לי דשם פריך שפיר כיון שבאו עדים מתחלה ליכא חומר בסוף ואמאי תצא והולד ממזר כדאמר באותו פרק דהיכא דבאו עדים מתחלה לא תצא דליכא חומר בסוף. ויש לומר דהשתא ס"ד דהכא לא דייקא כלל דמרחמא ליה ליבם. עוד כתוב בתוס' ויש לומר דמכל מקום מהני דיוקא דידיה לענין דמרעה ליה לחזקת איסור ליבם. הקשה רש"י איך מגרעת לה והלא תרי ותרי איסורא דרבנן כמו שהקשה. ותירץ דלענין דנאמנת דתצא על ידי חליצה ולא יהא הולד ספק ממזר אבל זה היה פשוט להם דלא תהא מותרת לישב תחתיו. ע"כ:

ובקונטריסין אחרים כתוב וז"ל כתוב בתוספות ויש לומר דמכל מקום מהני דיוקא וכו'. וקשה האיך תהיה מותרת ליבם והא תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי ונשאת לאחד מעדיה ליכא למימר שהרי היבם אינו מעיד לה. ויש לומר דה"ק סמוך אהני דשרו לה ואמאי תצא בלא חליצה. ע"כ:

ועוד כתוב בקונטריסין עוד כתוב בתוספות ולהכי פריך לעיל מאי שנא רישא ומ"ש וכו'. הקשה מש"ב מה קשה להם הלא תירצו בטוב לעיל התוס' ז"ל. ותירץ דה"פ דאדרבה לפי זה הפי' יאמר להפך יאמר בנתקדשה תצא ובנתגרשה לא תצא דבנתקדשה הוציאוה מחזקת פנויה ובנתגרשה הוציאוה מחזקת אשת איש ולכן מתרצים בטוב דמכל מקום היתה בחזקת אשת איש כי אינם עושים חזקה אחרת אלא שניהם שוים כי העדים מגרעים החזקות בשניהם וכאילו אין בשום אחד מהם חזקה לכן שניהם שוים ועתה שואל בטוב מאי שנא וכו'. ע"כ: עוד כתוב ודע שקבלנו מאבותינו דבכל מקום דפריך תלמודא מאי שנא ומאי שנא פי' דאדרבה איפכא הוה ליה למתני ומ"ה כפל תלמודא מאי שנא ומאי שנא ולא קצר בלשון וקאמר מאי שנא רישא מסיפא אי נמי איפכא ובזה אין מקום למה דכתבו בקונטריסין בזה. ובקונטריסין אחרים כתוב וז"ל עוד פירש מורי הרב בע"א דעל כן הוצרכו לומר כאן מאי שנא רישא כו' לפי' הר"י בר ברוך כיון שאמרו נתקדשה הוציאוה מחזקת פנויה אם כן נשארה בלא חזקה גם בסיפא העדים שאמרו נתגרשה הוציאו אותה מחזקת א"א ונשארה בלא חזקה ומה שאמר התוספות מכל מקום היתה בחזקת אשת איש הוא נתינת טעם שהיתה בחזקת אשת איש ועכשיו נשארה בלא חזקה ולכך פריך מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דבין הכא ובין הכא ליכא חזקה ונימא בתרווייהו תצא או בתרווייהו לא תצא. ע"כ:

עוד כתוב בקונטריסין כתוב בתוספות עוד וכן האי דהאשה רבה וכו'. ואף על גב דגבי נתגרשה אפילו באו תחלה אותם שאומרים נתגרשה אף על פי כן נשארה בחזקת אשת איש לא דמי להא דכיון שבאו אותם שאומרים מת בנך תחלה אז בטלה חזקת איסור יבם ומעתה שואל הספר בטוב ותצא בחליצה דאין שייך שם איסור אשת איש לגבי חליצה. עוד כתוב ועוד רב אשי משמע בעי למימר דאפי' אתו שניהם לבסוף וכו' ונראה דמשמע להו לתוספות דמיירי דומיא דפלוגתא דר' נתן ורבנן דדוקא היכא דליכא עד דמפסיק בינתים דסבר ר' נתן דמצטרפין וכן צריך לאוקמא הכא משם הריב"י ז"ל והנ"י אינו חושש לזה משום דיש לו כח דמדמה לפלוגתא דר' נתן אף על גב דהכא יש הפסק ור' נתן אמר בלא הפסק. ע"כ:

וז"ל קונטריסין אחרים כתוב בתוספות דאפילו אתו שניהם לבסוף וכו'. תימא מנלן שכך סבר רב אשי. ויש לומר דבכח הוא כך דאם תרצה לומר דרב אשי לא אמר אלא שהעד המכשיר העיד קודם שבאו השנים הפוסלין אם כן מנלן דר' אלעזר לא סבר כר' נתן דלעולם אימא לך דר' אלעזר סבר כר' נתן דכי אמר ר' נתן שומעין דבריו של זה כו' היינו שאין ביניהם הפסק אבל אם יש ביניהם הפסק כמו זה ששנים הפוסלין מפסיקין בין עד המכשיר הראשון ובין האחרון אימא לך דאינם מצטרפין אלא ודאי ע"כ צריך לומר דסבר רב אשי שבאו שנים המכשירין לבסוף. ע"כ: הרי הארכתי וכתבתי פלפול הקונטריסין משום מלאכת שמים אף על גב דכבר כתבתי דברי האריות רבותינו הראשונים ז"ל והילך נמי לשונו של הרמ"ה ז"ל בפריטיו לפרק חזקת הבתים ובמצטרפין לעדות כלומר לצרופי סהדא בתרא בהדי קמא ולמחשבינהו כמאן דאתו השתא ואסהידו ביה דכהן הוא דכולי עלמא לא פליגי דמצטרפין והכא בזילותא דבי דינא קא מפלגי תנא קמא סבר אף ע"ג דאילו אתו תרווייהו מעיקרא ומסהדי דכהן מעליא הוא תו לא הוה מחתינן ליה אפומא דהני תרי אחריני דאמרי דבן גרושה הוא דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה ואי משום קלא איגלאי מילתא דקלא מחמת הני עוררין הוא דנפיק מיהו כיון דאחתיניה אפומא דתרי מקמי דלצטרף סהדא אחרינא בהדי קמא קם דינא אפומא דהנך תרי עוררין ולא מסקינן ליה אפומא דהאי סהדא בתרא דאף על גב דמצטרף בהדי קמא נמי אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת פסול כדהשתא והיינו טעמא דלא מוקמינן ליה בחזקת אבהתיה כדמעיקרא דחיישינן לזילותא דבי דינא. ורשב"ג סבר אנן אחתיניה ואנן אסקיניה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן והכי קתני בזמן שהן מעידין זה את זה הרי אלו נאמנין כיון דליכא עוררין ולא חיישינן דגומלין אבל היכא דאיכא עוררין אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אפילו היכא דאסקיניה מעיקרא אפומא דסהדא אחרינא ואתו תרי ואחתיניה ואתא חד לאסוקי לא מסקינן ליה ר' יהודה אומר אין מעלין על פי עד אחד במקום שיש עוררין תרי כדאמרן אבל במקום שאין שני עוררין מעלין על פי עד אחד ואף על גב דליכא אחרינא דמצטרף בהדיה ודוקא היכא דליכא למיחש לגומלין רשב"ג אומר מעלין לכהונה על פי עד אחד דמצטרף בהדי קמא לאסוקי אפילו במקום שהורידוהו על פי שנים עוררין לזילותא דבי דינא לא חיישינן ואם תמצא לומר דר' אלעזר לפרושי סבריה דת"ק קאתי ממילא שמעת מהדא דכי אמר ת"ק נאמנין היכא דליתא עוררין קאמר אבל היכא דאיכא עוררין אינן נאמנין להעיד זה את זה כדרבי אלעזר והא דמיא לההיא דתנן בריש גיטין וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא גט ממדינת הים והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים ואמרי בגמרא דרבנן בתראי לפרושי טעמיה דת"ק קא אתו הכא נמי רבי אלעזר לפרושי טעמיה דת"ק קא אתי והכא נמי מסתברא משום קושיא דרב אשי דקא מקשי אפילו תרי ותרי נמי דלא מתוקם שפיר אלא אמימרא דרבי אלעזר כדבעינן לברורי לקמן ואם נפשך לומר דכי מקשינן מעיקרא רשב"ג היינו ת"ק דאדר' אלעזר קאמרינן אלא משום דלאו אורחא דגמ' למקרי ת"ק אלא למאן דלא מתפרש שמיה בהדיא בההוא דוכתא ואי אדר' אלעזר קאי הוה ליה למימר היינו ר' אלעזר:

מתקיף לה רב אשי אי הכי אפילו תרי ותרי אלא אמר רב אשי במיחש לזילותא דבי דינא כ"ע לא פליגי דלא חיישינן והכא במצטרף עדות קא מיפלגי כלומר אי ס"ד מודו ת"ק ור' אלעזר דמצטרף סהדא בתרא בהדי סהדא קמא וכי קאמר אין מעלין משום זילותא דבי דינא הוא מאי אריא על פי עד אחד דאתא עד אחד לחודיה לבסוף לאסוקיה אפילו אתו תרי מעיקרא ואחתיניה והדר אתו תרי בהדי הדדי לאסוקיה למאן דחייש לזילותא הכא נמי ליחוש ואין מעלין אלא מדקתני רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין דמשמע אימתי אין מעלין על פי עד אחד במקום שיש עוררין משמע דאפילו במקום שיש עוררין נמי על פי עד אחד הוא דאין מעלין הא על פי שנים מעלין ולא חיישינן לזילותא דבי דינא והיינו טעמא דאין מעלין על פי עד אחד שבא להצטרף עם הראשון דקסבר אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד בב"ד ורשב"ג סבר מצטרפין ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה וכו'. ואין עדותן מתקיימת בב"ד וכו' ר' נתן אומר שומעין וכו' וקם ליה ת"ק ור' אלעזר כת"ק ורשב"ג כרבי נתן וקי"ל כרשב"ג דהא אסקינן התם בסנהדרין פ"ג דלטעמיה דר' יהושע בן קרחה דלא בעי עיקר ראיה בהדי הדדי כ"ש הגדה דלא בעי בהדי הדדי כדרבי נתן וכיון דאיפסקא הלכתא כרבי יהושע בן קרחה כ"ש דהלכתא כרבי נתן וכיון דהלכתא כרבי נתן ממילא שמעת דהלכתא נמי כר' שמעון בן גמליאל דקאי כותיה וע"כ לא פליגי אלא היכא דאתא עד אחד לבסוף אבל היכא דאתו תרי לבסוף לאסוקי' אף על גב דאחתיניה מעיקרא אפומא דתרי אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן לדברי הכל והיינו דקאמרינן משום דאשכחה דתליא באשלי רברבי וכו' ושמעינן נמי דלא מבעיא היכא דאתא סהדא ואסהיד ביה בהאי גברא דכהן הוא ואסקיניה אפומיה דאף על גב דאתא אחרינא ואמר לאו כהן הוא דלא מחתינן ליה אפומא דחד סהדא א"כ היכא דמוחזק לן בגוויה דכהן הוא דלא מחתינן ליה אפומא דעד אחד דקי"ל כר' יוחנן דאמר אין ערעור פחות משנים אלא אפילו היכא דאתו תרי סהדי בהדי הדדי לאסהודי ביה חד קא מסהיד דכהן מעליא הוא וחד קא מסהיד דלאו כהן הוא לא משגחינן ביה בההוא סהדא דקאמר לאו כהן הוא ומסקינן ליה אפומא דאידך סהדא דמסהיד ביה דכהן הוא דהא אפלוגתא דר' אלעזר [ורשב"ג קאי דקס"ד דבערער חד פליגי דר"א] סבר הוי ערעור ולא מסקינן ליה אפומא דעד אחד ורשב"ג סבר לא הוה ערעור ומעלין אותו לכהונה על פי עד אחד דאלמא לכתחלה נמי מסקינן ליה אפומא דעד אחד אף על גב דאיכא חד ערעור עילויה דהא מעלין קתני ולכתחלה משמע ומדאקשינן עליה דת"ק ור' אלעזר מדר' יוחנן ש"מ דר' יוחנן כדקא ס"ד לטעמיה דרשב"ג ס"ל אלא מיהו הני מילי היכא דהויא ליה חזקה דכשרות כגון דמתחזק לן באבוה דכהן הוא ונפק עלה דידיה קלא דבן גרושה הוא ואתו תרי סהדי לאסהודי עליה חד אמר דכהן מעליא הוא וחד אמר דבן גרושה הוא דמוקמינן ליה אחזקה דאבהתיה אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות חד נמי הוי ערעור ולא מסקינן ליה אלא אפומא דתרי דבהדיא אסיקנא בפרק עשרה יוחסין דכי אמר ר' יוחנן היכא דאית ליה חזקה דכשרות אבל היכא דלית ליה חזקה דכשרות חד נמי הוי ערעור וכולהו נמי לא אמרן אלא לתרומה אבל ליוחסין אף על גב דליכא ערעור כלל לא מסקינן ליה אלא אפומא דתרי כדמברר בכתובות פרק האשה שנתאלמנה ושמעינן נמי דהיכא דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה דידיה קלא דבן גרושה הוא ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא ואסקיניה ואתו תרי ואמרי דבן גרושה הוא ואחתיניה והדר אתא עד אחד ואמר דכהן מעליא הוא מסקינן ליה כרשב"ג וכ"ש היכא דאתו תרי מעיקרא דבן גרושה הוא ואחתיניה והדר אתו תרי דכהן הוא דמסקינן ליה ודוקא היכא דאית ליה חזקה דכשרות מחמת אבהתיה ולא הויא ליה לדידיה חזקה דפסולא מעיקרא כגון דלבתר דאיתיליד הוא דנפק עליה קלא דכה"ג כיון דתרי ותרי נינהו מוקמינן בחזקת אבהתיה כדמעיקרא אבל היכא דנפק מעיקרא קלא אאימיה דגרושה או חלוצה היא לא מוקמינן ליה בחזקת אבהתיה אלא אוקי תרי לבהדי תרי והוה ליה גברא ספק פסול כדאמרינן בקדושין במעשה דינאי תרי ותרי נינהו והוה ליה ינאי ספק פסול והיכא דמוחזק לן באבוה דכהן הוא ונפק עליה דידיה קלא מעיקרא דבן גרושה הוא אף על גב דליכא סהדי כלל לא מוקמינן ליה בחזקת אבהתיה דכיון דאפשר דהוי אבוה כשר ואיהו פסול אהני קלא לאורועי חזקה דאבוה והיינו דאוקים למתני' כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה דידיה קלא דבן גרושה הוא ואתא עד ואמר דכהן הוא ואסקיניה טעמא דאתא עד אחד הא לאו הכי לא מסקינן ליה דאהני קלא לאורועי חזקה דאבוה אלא מיהו מסתברא דהני מילי היכא דנפק עליה קלא מקמי דליתחזק בכהני אבל נפק עליה קלא לבתר דאתחזק לא מהני קלא לאורועי חזקה דנפשיה ואפילו אתו תרי ותרי ואסהידו ביה הני לאחותיה והני לאסוקיה לא מחתינן ליה דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקתיה כדמעיקרא ומעשה דינאי המלך שאני דנפק קלא אאימיה מעיקרא אי נמי כגון דנפק עליה דידיה קלא מקמא דליתחזק. עכ"ל הרמ"ה ז"ל בפריטיו בחזקת הכהנים:

אי הכי אפילו תרי ותרי נמי. פרש"י ז"ל אפילו תרי אתו בהדי הדדי בפעם שניה לר' אלעזר לא מסקינן ליה. והרשב"א ז"ל לא פי' כן וכבר הארכנו בזה לעיל עיין בלשון הרשב"א והרא"ה ז"ל לעיל: וז"ל הריטב"א אי הכי אפילו תרי ותרי נמי פירוש א"כ דלכ"ע מצטרפין לעדות ובזילותא דבי דינא פליגי אמאי פליגי כדאתו סהדי דמכשרי ליה במפוזרין דהא כ"ע מתניתין בהכי מיירי מדקתני דמעלין לכהונה על פי עד אחד כלומר שבאו העדים אחד אחד ולמה ליה לתנא למתנייא הכי לתנייה לפלוגתייהו כדאתו תרי ותרי וכ"ת דהיא גופא קמ"ל דמצטרפין לעדות הא הוה ליה למתניה בהדיא אלא ודאי במצטרפין לעדות קא מפלגי ובפלוגתא דר' נתן ורבנן הא לאו הכי דכ"ע לזילותא דבי דינא לא חיישינן. ע"כ: ובקונטרס כתוב וז"ל אפילו תרי נמי. מקשינן מה שנקט חד היינו משום רבותא דרבן שמעון דאפילו בחד מעלין. וי"ל דרבי אלעזר לא הוה ליה למתני כדמתני' עד אחד כדאמר במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי אחד בשביל רבותא דרשב"ג עי"ל דהוה לן לאשמועינן בתרי דחיישינן לזילותא לר' אלעזר והייתי יודע ממילא דלר"ש אפילו בחד לא חיישינן לזילותא כיון דלכ"ע אית להו מצטרפין:

במצטרפין לעדות קא מיפלגי וכו'. ואיכא למידק אכתי למה להו למיתני הכי דאתו הני תרי חד קודם הערעור והאחד לאחר הערעור לינקוט כגון דאתו תרי ואמרו בן גרושה ואחתיניה ואתא חד בניסן ואמר דכהן הוא ואתא ע"א באייר ואמר נמי דכהן הוא דלר' אלעזר לא מצרפין עדותן ולרשב"ג מצרפין עדותן והוו להו תרי ותרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה. ונ"ל דלרבותא קאמר ולאשמועינן כחו דת"ק דאפילו בזמן שבא העד הראשון בתר קלא דעבדינן עובדא על פיו וכעדות גמורה היא אפילו הכי כיון דאתו תרי ואחתיניה ואתא עד אחד להצטרף עם הראשון אפילו הכי אין מצרפין אותן וכ"ש כשבאו שני העדים מפוזרין לאחר הערעור דהתם אין לקבלן משום דכשבא הראשון כאילו אין כאן עדות כלל הוא שאין דבריו של אחד במקום שנים והילכך אף כשבא השני לאחר מכאן אין מצרפין אותן דמקלש קליש ליה לעדותו של ראשון. הרשב"א ז"ל בחידושיו לב"ב פרק חזקת: וז"ל הר"ן ז"ל יש לומר דאי מסקינן ליה לא מיקרי על פי עד אחד שהרי על פי שנים העלינוהו אבל כי אתא עד קמא ואחתיניה בתר הכי ואתא עד אחד ומסקינן ליה נראה כאילו העלינוהו על פי עד אחד הילכך לא מצינן לאוקמי מתניתין אלא בכה"ג. ע"כ:

וכתוב בקונטריסין אלא אמר רב אשי במצטרפין לעדות כו'. משמע דלכ"ע לא חיישינן לזילותא מדלא קאמר תרי. ואם תאמר עדיין תעמוד פלוגתייהו בשנים מאן דחייש לזילותא אית ליה אין מצטרפין ומאן דלא חייש אית ליה מצטרפין ותעמוד כגון דנפיק קלא ועד והדר אתא עד כשר והדר אתא עד פסול והדר עד כשר מאן דאית ליה מצטרפין כלם מצטרפין הכשרים וגם הפסולין ונשאר פסול כיון שמתחלה אתו קול ועד ביחד והשתא לא שייך להקשות אפילו תרי נמי דלכ"ע אי הוו תרי ביחד לא הוו חיישינן לזילותא נגד הקול ועד דדוקא נגד השנים מקשה הספר אפילו תרי נמי חיישינן לזילותא. ויש לומר דאי הוה מעמיד כך לא היה פסול אפי' למאן דאמר אין מצטרפין כיון שהקול בא מכח עד דלבסוף ואותו עד אינו מצטרף. עד כאן: וז"ל קונטריסין אחרים מתקיף לה רב אשי אפי' תרי נמי תימא נימא דאיירי שהיה שם קול ועד הפוסל ואחר כך עד המכשיר ואחר כך עד הפוסל ואחר כך עד המכשיר ופליגי בזילותא דבי דינא ולא פליגי במצטרפין דכי אמר רב אשי דלא פליגי בזילותא דבי דינא דוקא היכא שבאו ב' הפוסלין ביחד דלר"א לא מסקינן ליה אפי' באו שנים המכשירין בהדי הדדי אבל אם לא באו שנים הפוסלין ביחד אלא בא עד הפוסל תחלה כדפי' פליגי דלרבי אלעזר לא מסקינן ליה ולרשב"ג מסקינן ליה ולא פליגי במצטרפין ויש לומר כיון שבא עד המכשיר ומסייע לחזקה ומבטל הקול בשביל עד הפוסל היינו מורידין אותו דעד אחד לאו עוררין הוא. ע"כ: ובפלוגתא דהני תנאי דתניא אין עדותן מצטרפת וכו' הוצרך תלמודא להביא נמי פלוגתא דר' יהושע בן קרחה כי היכי דלא נימא דפלוגתייהו דר' נתן ורבנן היינו נמי כשלא ראו שניהם כא' אלא זה אומר בפני הלוה וזה אומר בפני הודה ולהכי ס"ל לרבינו דאין עדותן מתקיימת בב"ד עד שיעידו שניהם כאחד אבל היכא שראו שניהם כאחד אע"ג דלא באו בב"ד כאחד לכ"ע מצטרפין ומשנתינו דמיירי בענין העלאת כהונה הוה ליה כראו כאחד ולכ"ע מצטרפין ונמצא דלא מצינן פלוגתא בכה"ג להכי קא מייתי פלוגתא דר' יהושע בן קרחה מעתה על כרחיה פלוגתא דר' נתן ורבנן אפי' ראו שניהם כאחד פליגי והיינו משנתינו וקל להבין כנ"ל:

מתניתין האשה שנחבשה וכו'. על ידי ממון כלומר שלא היה לו ממון לשלם ותפסו אשתו על ידי נפשות שהיתה נדונית למות א"נ שנתפסה עם בעלה שהיה נכון למיתה חוששין שמא נתרצה לאחד מהן כיון שיודעת שבעלה הולך למות וכ"ש אם היא נתפשה ביניהם לדונה הריגה דודאי מפקירין אותה חיישינן שמא נתרצה לאחד מהן וכשנעשה להן נס שיצאו שניהן מתחת ידן אסורה לבעלה דרצון בישראל אסור. ר' יהונתן: על ידי נפשות אסורה לבעלה פרש"י ז"ל על ידי ממון מותרת לבעלה דמשום הפסד ממונם מרתתי ואין מפקירין אותה. ע"י נפשות אסורה לבעלה כי מתוך שנוהגין בה מנהג הפקר שמא נתרצה להם באחד מביאותיו ולפי' זה סובר אסורה אפי' לבעלה ישראל ומיהו אף לפי' זה רישא דקתני מותרת לבעלה אף לבעלה כהן קאמר כיון דעל ממון הוא ואין מפקירין אותה אף היא אינה נבעלת להם כלל והם אינם אונסין אותה דליכא לפרושי דרישא נמי דוקא לישראל מותרת לפי שאין מפקירין אותה כדי שתהא נבעלת ברצון אבל באשת כהן אסורה דהא ליכא למימר כלל חדא דהא עלה קאמרינן בגמרא לא שנו אלא בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם אבל בזמן שיד אומות העולם תקיפה על עצמן אפי' על ידי ממון אסורה ואם איתא דרישא דוקא לבעלה ישראל הוא דשרינן ליה אם כן הוא הדין דכי אתינן לומר דבזמן שיד אומות העולם תקיפה אסורה דאסורה לבעלה ישראל קאמר והא לא איפשר מדאתינן לסיועיה בלישנא בתרא מההיא דאשקלון וההיא לענין כהונה הוא דאסור' כדקתני וריחקוה בני משפחה ועוד דבפרק קמא דע"ג מוכח דרישא דמתניתי' בחזקת שלא נבעלה כלל משוינן לה דרמינן התם ממתניתין דקתני אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה ותנן לוקחין מהן בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע ומשנינן הא לכתחלה הא דיעבד כלומר דבדיעבד לא חיישינן לרביעה כלל ואמרינן ומנא תימרא דשני לן בין לכתחלה לדיעבד דתנן לא תתייחד אשה עמהם ורמינהו האשה שנחבשה על ידי ממון מותרת לבעלה וזו ראיה ברורה דרישא דמתני' אפילו לכהונה מותרת ולא חיישינן לבעילה כלל. ואף לשון רש"י ז"ל יש לפרשו כן יפה ומיהו גם במאי דפריש מרן ז"ל דסיפא אסורה לבעלה ישראל שמא מתוך שנהגו בה מנהג הפקר נתרצית להן באחד מביאותיהן בתוספות הקשו על זה הטעם דאם כן שבויה תהא אסורה לבעלה ישראל דשבי כולהו איתנהו ביה ונוהגין הן בה מנהג הפקר ואילו אנן שרינן לה ואפילו בזמן שיד אומות העולם תקיפה על עצמן וכדתנן אם תשתבאי אפריקינך ואותבינך לי לאנתו ותו מנשי דגנבי גנבי דאמרינן בגמרא דאע"ג דממטין להו נהמא וממטין להו גירי שריין דמחמת יראה הוא דעבדן ולא חיישינן להן לרצון עד דשבקינהו ואזלן בתרייהו דאלמא חזקת בנות ישראל שאין נבעלות ברצון ועוד השיבו מאסתר שנתן אחשורוש כתר מלכות בראשה ונהג בה מנהג הפקר ולא חשו שמא תתרצה לו באחת מביאותיו ולא אסרוה על מרדכי כדאיתא באגדה דמגילה על מה שכתוב כאשר היתה באמנה אתו ואעפ"י שאסתר צדקת היתה מכל מקום אם איתא דבאידך חיישינן לריצוי ע"י הפקר בעילות הרבה להא ודאי הוה ליה למרדכי למיחש מתוך שהמליכוה תחת ושתי והתוס' נתנו טעם אחר בדבר דכיון דע"י נפשות הן ממש נחבשות וידען דאזלן לקטלא ממש כל אשר לאיש יתן בעד נפשו והן מפקירות עצמן אליהן ונבעלות ברצון כדי שלא יהרגום והא לא דמיא לשבויה ולא לנשי דגנבי גנבי דהתם לא קיימן לקטלא וכל שכן דלא דמיא לאסתר כלל ומתניתין מלתא פסיקתא קתני ברישא מותרת אפילו לבעלה כהן ואין חוששין שנבעלה כלל וסיפא אסורה אפי' לבעלה ישראל ובגמ' אמרינן על רישא לא שנו אלא בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם אבל בזמן שיד אומות העולם תקיפה על עצמן אסורה לבעלה כהן מיהת וכהן הוא דרישא כיון דאפי' לכהן שריא לא הוה ליה למתני מותרת לבעלה דהא לכולהו כהנים הוא דשריא דבכל פיסול כהונה ליכא למנקט בעלה אבל איידי דקתני סיפא לבעלה משום אשת ישראל נקט רישא נמי לבעלה. ורבינו ז"ל אומר בשם רבו רבינו הגדול דכולה מתניתא באשת כהן דוקא בין רישא בין סיפא אבל באשת ישראל אפי' ע"י נפשות מותרת לבעלה דלעולם חזקה הוא שאין אשת ישראל נבעלה ברצון וכל מאי דעבדן מחמת אונס הוא דעבדן וכדאמרינן בנשי דגנבי גנבי והא דקתני לבעלה ולא קתני אסורה סתם א"נ פסולה לכהונה רבותא אשמועינן דאפילו מבעלה כהן מפקינן לה ואגב סיפא נקט רישא נמי לבעלה כדפרישנא והשתא אתיא מתנית' בפסולי כהונה דומיא דכוליה פרקין וכי קתני סתמא האשה שנחבשה אדלעיל קאי דמיירי בשבויה כהנת. הריטב"א ז"ל: וז"ל הרמב"ן ז"ל האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים על ידי ממונות מותרת לבעלה פי' על ידי ממונות מותרת דמרתתי להפסיד ממונן ואין מפקירין אותה ואין חוששין שמא בא עליה כמו שמפורש בריש פרק אין מעמידין ופירשה רש"י ז"ל באשת ישראל ועל ידי נפשות אסורה דהואיל ונוהגין בה מנהג הפקר חוששין שמא נתרצית לאחד מהן וקשיא לי עלה טובא דהא אמרינן בגמרא לא שנו אלא בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם אבל יד אומות העולם תקיפה על עצמן אפי' על ידי ממונות אסורה דכיון דאין חוששין להפסד ממונן חיישינן שמא נתרצית אם כן שבויה היכי שריא לישראל לא מבעיא בזמן הזה דודאי אסורה אלא אפילו בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם נמי אסירא דהתם ודאי ליכא למימר מרתתי משום הפסד ממון. ובודאי חוששין שמא נאנסה ניחוש נמי שמא נתרצית באחד מהן ותנן ובאשת ישראל ואהדרינך לי לאנתו ואמאי הא ישראל וכהן כי הדדי נינהו להא מלתא וליכא למימר דבשבויה הקלו דנחבשה נמי כשבויה היא שהרי ליכא הכא עידי איסורא ואי משום דמנוולא נפשה הך נמי רבותא ועוד שאף על פי שהקלו בה משום האי טעמא לא התירוה לגמרי ואין לחלוק בינה לנחבשה ואדרבה שבויה אסורה שנוהגין בה מנהג היתר שהרי שלהם היא ודמיא להורהנה ועוד מההיא דגרסינן בפרק אין מעמידין רבינא אמר לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד ומנא תימרא דשני בין לכתחלה לדיעבד דתנן לא תתיחד אשה עמהן ורמינהי על ידי ממון מותרת לבעלה וכו' ודילמא לעולם אימא לך אפילו דיעבד נמי לא והכא היינו טעמא דמתיירא משום הפסד ממונו תדע דקתני סיפא על ידי נפשות אסורה ותו לא מידי אלמא כל שנתייחדה עם עובדי כוכבים אסורה והיאך אפשר לומר כן באשת ישראל ועוד ק"ל הא דגרסינן בפרק נערה שנתפתתה הני נשי דגנבי גנבי שריין לגוברייהו וכו' והתם ליכא משום הפסד ממון ואין אוסרין אותן ואמאי ליחוש שמא נתרצית לאחד מהן ותו הא דאמרינן בריש פרק דמכילתין ולדרוש להו דאונס שרי ואמאי כיון דקא אנסי לה ובעיל לה הגמון ניחוש אז שמא נתרצית באחת מביאות שבא עליה והא ליכא למימר דאנן ידעינן באונסה הואיל ונתפסה בפנינו דילמא בתר הכי נתרצית בבעילותיו אטו מי שצריך התם עדים שתהא צווחת מתחלה ועד סוף ותו הא דאמרינן התם [מגילה יג ב'] גבי אסתר שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ושוכבת בחיקו של מרדכי ואמאי ניחוש שמא נתרצית אלא ודאי לעולם אין חוששין שמא נתרצית באשה שנשבית ושנחבשה ונתפסה לפנינו וכל ישראל קדושין הם וא"ת משנתינו כבר הוקמה ר"ח וכל רבותינו הגאונים ז"ל באשת כהן ואי קשיא דהא האשה קתני משמע אפילו באשת ישראל לא דכולה מתני' בכהנות מתניא בין רישא בין סיפא ולהכי קתני לה סתם אלא הא איכא לעיוני אי באשת כהן מאי אסורה לבעלה לכולהו כהני נמי אסורה ואיכא למימר דסיפא רבותא קמ"ל דאף על גב דאית לה בעל כיון דעל ידי נפשות היא לא מרתת גוי א"נ משום סיפא קתני בעלה דהא מפרש בגמרא על ידי נפשות כגון נשי דגנבי ואשתו של בן דינאי וה"ק אם נתפשה על ידי שנדון להריגה אסורה (שנבעלה) דכיון שכן אין המלך מקפיד עליה ואין יראין לאונסה והא דאמרינן והוא שנגמר דינן להריגה כלומר דינן של גנבים ורוצחין הללו שאלמלא כן כיון שנחבשה בנודע אין אונסין אותה שמא תהא צווחת למלכות מה שאין כן בנתיחדה מדעת עצמה עמהן שאין לחוש ולפי' אסורה כדמסקינן בפרק אין מעמידין. ושוב ראיתי בתוספות שמעמידין משנתינו בין באשת ישראל בין באשת כהן ומתיר ע"י ממון בכהן משום הפסד ממונן ואוסר על ידי נפשות אפילו בישראל משום שפחדה מרצה אותה ומה שאמרו בזמן שידן תקיפה אפילו על ידי ממון אסורה בכהן ומה שאמרו נגמר דינן להריגה דוקא לאוסרה אפילו לישראל הא לכהן כל היכא דלא חיישינן לממונן אסורה, מפסיקין הא השמועה לחתיכות ואינה עולה בידם דכל ריצוי שמחמת פחד מותרת לישראל ואין טעם ע"י נפשות אלא כמו שפירשתי כדמוכח בנשי דגנבי כדאמרן. והא דאמרינן בגמרא בבת ישראל נשואה לכהן היתה וראיה לדבר ורחקוה בני משפחה ואילו באשת ישראל בני משפחה למה רחקוה. ע"כ:

וכתוב בקונטריסין על ידי ממון מותרת וכו'. כתבו התוספות נראה דאפילו לבעלה כהן וכו' ואומר מהר"ש דדעת רש"י אינו כן דקאמר ואין מפקירין אותה פי' ואין אנו חוששין שמא נתרצית ועל ידי נפשות אסורה וכו' פי' דהואיל ונוהגין בה הפקר חיישינן שמא נתרצית אבל לעולם לאונס חיישינן לרש"י ז"ל כמו שבויה ואם כן אסורה לכהונה והאריכו לתרץ ראיות התוס' ז"ל ולאפס פנאי כעת לא יכולתי להאריך וגם כי כבר מוכן הכל בדברי הראשונים ז"ל דכתבינן לעיל. ובשיטה ישנה כתוב על ידי נפשות אסורה לבעלה פי' אפילו לישראל כי מפני שאינה בוטחת לחזור עוד לבעלה מתרצה ונבעלת ברצון והיינו דקתני לבעלה ורישא תנא לבעלה משום סיפא אבל אי ס"ד סיפא נמי לישראל מותרת ליתני אסורה ומותרת סתם דהא כולה בכהן מיירי ואפילו אם היא פנויה אסורה עליו. ע"כ: וכתוב בקונטריסין גליון ונקט רישא לבעלה אגב סיפא וקשה נימא איפכא דמותרת דוקא לישראל ואסורה לכהונה ובסיפא אסורה דוקא לכהונה וכ"ת אם כן יאמר בסיפא אסורה לכהונה ונקט סיפא אגב רישא אלא אומר מ"ה שאין אנו צריכין לגליון כלל אלא הטעם דברישא נקט לבעלה ולא נקט מותרת לכהונה משום דמה תטעה שתאמר מותרת לישראל אבל לכהונה אסורה א"נ שנטעה להחמיר דאין חושש בזה אבל בסיפא כיון שהיתה אסורה אפילו לישראל אם היה אומר אסורה לכהונה הייתי טועה להקל שהייתי אומר לישראל מותרת להכי נקט לבעלה בסיפא. ע"כ: על ידי נפשות כתב רש"י ז"ל שהיתה נדונת למות. וצריך פי' לפירושו דבגמרא אמרי' כגון נשי גנבי וכו' ונראה דסבירא ליה לרב ז"ל דלכ"ע פשיטא דמתני' היינו שהיא גופה נדונת למות אלא דרב מוסיף עלה דנשי דגנבי נמי מיקרי על ידי נפשות ולהכי פי' רש"י ז"ל לדחויי פי' הגאונים דמוקי לכולי מתני' באשת כהן וקשיא להו מאי לבעלה דקתני ותירץ הרמב"ן ז"ל דלאשמועינן דעל ידי נפשות דבעל נמי אסורה וכמו שהאריך ז"ל לעיל וכדכתיבנא לכך פרש"י ז"ל דפשיטא דמתני' בע"י נפשות דאשה גופא קא מיירי הלכך ע"כ באשת ישראל מיירי ולהכי נקט לבעלה כנ"ל:

לא שנו אלא שיד ישראל וכו'. תימא א"כ אפילו על ידי נפשות מותרת ויש לומר דה"פ ידינו תקיפה שאינן רשאין לעשות שלא כדין כדינן אבל שיצטרכו לעשות דיננו ולא דינן לא ודיניהן הוא שמפקירין נשי גנבי או אשתו של בן דינאי ע"כ. קונטריסין: גמרא אבל יד אומות העולם תקיפה על עצמן אסורה לכהן אבל לישראל ודאי מותרת דלא אסרינן לה לישראל בעלה אלא על ידי נפשות שמתרצה מתוך שאינה בוטחת לחזור עוד לבעלה כדפרי'. שיטה ישנה: נמצא לפי' זה כי קאמר לא שנו לא קאי אלא אמאי דקתני רישא מותרת ולא קאי אלבעלה דהא לישנא דנבעלה משמע דמיירי באשת ישראל וכבר כתבו בשיטה דנקט ברישא לבעלה משום סיפא ומיהו לשיטת רש"י ז"ל דטעמא דע"י נפשות אסורה היינו משום דהואיל ונוהגין בה הפקר חוששין שמא נתרצית באחד מהן מעתה אף על ידי ממון כשיד אומות העולם תקיפה יש לומר כן ואפילו לבעלה ישראל אסורה וכיון שכן כי קאמר לא שנו אכל מאי דאיתמרא ברישא קאי וזה שכתב רש"י ז"ל לא שנו. דעל ידי ממון מותרת לבעלה ודוק. כן נראה לי:

ואם אי אתם מאמינים וכו'. ואם תאמר כיון דעדים היו מעידים שלא נסתרה ושלא נטמאה על כרחם היה להם להאמין עדים העדות ומה היה הריחוק של בני משפחה ומאי האי דאמרי רבנן האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה יש לומר לא היו עדים כשרים אלא עבד או שפחה והם היו מעידים שהורהנה ובני משפחה היו חוששין לדבריהם והיו מרחיקין אותה ולא היו מאמינים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה ואמרו להם חכמים דמשום מגו מיהא הוה להו להימונינהו ואם אינם רוצים להאמינם שלא כדין כמו שהדין נותן לא יאמינום לא מאיסור ולא מהיתר מיהו אם היו עדים כשרים מעידים שהורהנה היינו אוסרין אותה. שיטה ישנה:

וז"ל הרשב"א ז"ל ועדים מעידים אותה שלא נסתרה פי' לא עדים כשרים היו דאם כן למה היו רוצין בני משפחה להרחיקה דע"כ היה להם להאמין העדים אלא בעבד ושפחה מעידין אותה היה ולפיכך היו בני משפחה חוששין להם ואמרו להם חכמים דמשום מגו מיהא היה להם להאמינם וא"ת למה להם לחכמים שיאמינם משום מגו הא מדינא מהימני ואע"פ שיש עדים שהורהנה כדין שבויה וי"ל דהורהנה שאני שאינה מנוולת לפניו כל כך ועוד שדינן כך היה דכיון שעבר זמן הלואתן היתה שלהם לגמרי והלכך חוששין לה אבל משום מגו מיהא נאמנין וכדאמרי' בסמוך טעמא דעדים מעידין כו'. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל ואם אין אתם מאמינים שהיא טהורה פי' כגון שלא באו עדים כשרים אל תאמינו שהורהנה דהא ודאי לענין שבויה בעינן ב' עדים כשרים ובטהרתה נאמן אפילו עבד ואפילו שפחה חוץ משפחתה. ע"כ:

והא אשקלון דיד אומות העולם תקיפה וכו'. פרש"י ז"ל דאשקלון מארץ פלשתים ועוד שכבר גלו ישראל ע"כ. והטעם האחרון עיקר לי דהא איכא אשקלון שהיה בארץ ישראל כדאיתא בספר יהושע וכדתנן בפרק קמא דגיטין. הריטב"א ז"ל: וקתני הורהנה פי' שהורהנה אצלם שאם לא יפדוה ליום ידוע שתהא מוחלטת להם וכההיא דאמרינן בפסחים פרק כל שעה [פסחים לא א'] כגון שהרהינו אצלו. הורהנה אין נחבשה לא פרש"י ז"ל הורהנה דמדעת נתמשכנה וכיון שהגיע זמן ולא נפדית הרי היא של ע"ג כדיניהם ומ"ה בעינן עדים שלא נסתרה אבל נחבשה דאינה נחלטת להם לא בעינן עדים הואיל וע"י ממון ע"כ. פי' לפירושו דקס"ד השתא דלהכי טרח תנא למתני הורהנה לאשמועינן הא הפרישה וליכא הפרישה בין הורהנה לנחבשה אלא כשהגיע זמן ולא פדאוה שאם עדיין לא הגיע זמנה לפדות לא חמירא מנחבשה ויפה כיון ז"ל. הריטב"א ז"ל: ואכתי קשיא לי ודקארי לה מאי קארי לה והא פשוט הוא לשנויי דמעשה שהיה כך היה ונראה לי דמאן דאותיב סבר דבשלמא אי יש חילוק בין הורהנה לנחבשה היינו דאמרו להם חכמים אם אתם מאמינים וכו' דבעי לדמויי עדות שהורהנה לעדות שלא נסתרה אבל אם אין חילוק בין הורהנה לנחבשה מאי קא מהדרי להו רבנן והרי החבישה מילתא דעבידא לאגלויי דהכל רואין החבישה ולכך יש להאמינם אבל הטהרה מפיהם אנו חיין ומיהו אם יש חילוק בין הורהנה לנחבשה אעפ"י שהכל רואין האשה שנחבשה אין הכל יודעין אם בדרך הרהון או בדרך חבישה בעלמא והלכך הוה ליה עדות זה כעדות שלא נסתרה ושפיר קאמרי ליה רבנן אם אתם מאמינים וכו' כנ"ל: