שלטי הגיבורים על יבמות כט:

לשון ריא"ז הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לשוק בחזקת שפטרתה צרתה ונמצאת זו שנתיבמה אילונית שאין יבומו יבום ונמצאו נשואי צרתה בטעות והרי היא יבמה לשוק וקונסין אותה כמו שביארנו בקונט' הראיות:

כתב סמ"ג וכן פסק ר"ח והביא ראיה מן הירושלמי וכן פסק מיי' כתב הטור ואם נשאת לזר בין במזיד בין בשוגג בין שיש לו בנים ממנה בין שאין לו בנים ממנה תצא וכתב בעל העיטור אפילו מת היבם תצא ואפילו חזר ונשאה אחר שיחלוץ לה היבם תצא ודינה כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת ואח"כ בא בעלה שתצא מזה ומזה וכל י"ג דרכים בה וי"א אע"פ שדינה שתצא אין הולד ממזר וכ"כ הרמב"ם האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חלוף הדברים תצא והולד כשר ומסקנת הרא"ש שהולד ממזר: לשון ריא"ז נשאת עד שלא חלצה אסור' לזה ולזה וצריכה גט מבעלה וחליצה מיבמה והולד שילדה מבעלה הרי הוא ספק ממזר כמבואר בקונטרס הראיות וכתבו הפוסקים מההיא דסוטה פרק היה מביא דיבמה שזנתה מותרת ליבם וריא"ז כתב ואם דרך זנות בא עליה אחד מן השוק מותרת ליבמה לפי דעת רוב הפוסקים ולא נראה שהרי היא ספק ערוה ואסורה ליבם מספקא כמבואר בקונט' הראיות:

וכן פסק סמ"ג והראב"ד פליג עיין במגיד משנה ובהשגות ומיי' כ' כרבינו וטור סי' קנ"ח כתב מיי' שעד אחד נאמן ביבמה להעיד שמת בעלה שתתיבם או שמת יבמה שתנש' לשוק ואפי' עבד ושפחה או עובד כוכבים מסיח לפי תומו נאמן להעיד במיתת היבם כמו שנאמן במיתת הבעל והרא"ש כתב להתירה ליבם דוקא נאמן בין אם אומר מת בעלך ובין אם אומר מת בנך ואחר כך בעלך אבל להתירה לעלמא לא מהימן בין אם אומר מת יבמיך ואח"כ מת בעליך בין אם אומר מת בעליך ואחר כך יבמיך: מסיק הרא"ש דפשיטותא בתרייתא דחי תלמודא משום דמסתבר דלא מהימן עד אחד כי היכי דאיהי לא מהימנא לכך קשה הדבר להקל: