שלטי הגיבורים על יבמות כט.

לשון ריא"ז אף זו תצא מבעלה בגט ומיבמה בחליצה וקונסין אותה בכל הדברי' שביארנו אלא שאין הולד שילדה מאותו של שוק ממזר ודאי אלא ספק כמבואר בקונט' הראיות:

וכן פסקו מיי' וסמ"ג כר' ואומר רבינו תם במה דברים אמורים כשרוצה היבם ליבם אבל אם אינו רוצה ליבם חולץ לה ומותר לזה שקדשה וכן הורה הלכה למעשה דבקידושין לא קנסינן והאריך בראיות דלא כה"ג דפליגי על זה והרמב"ן והרשב"א האריכו לתת טעם לדבריו ועיין במגיד משנה באורך והטור כתב ואם קדשה במזיד קנסינן ליה לאוסרה עליו אף אם ירצה היבם לחלוץ לה אלא יגרשנה ומותרת ליבם אם הוא ישראל וחפץ בה ואם הוא כהן אסורה לו וחולץ לה ומתירה ואם קדשה בשוגג שלא ידע שהיתה זקוקה ליבם אם ירצה היבם ליבם כופין המקדש לגרש ואם לא ירצה ליבם חולץ לה ומותרת למקדש וצריך לקדשה פעם אחרת אחר שתחלוץ כתב הרמב"ם אם חזר המקדש וקדש אחר שחלץ לה יבמה אין מוציאין אותה ממנו ומשמע מדבריו אפי' אם קדשה תחלה במזיד והרא"ש כתב כסברא ראשונה: לשון ריא"ז היבמה שנתקדשה לאחד מן השוק עד שלא חלצה מיבמה נסתפקו בה חכמי התלמוד אם תופסין בה קדושין אם לאו לפיכך צריכה גט מספק ומתיבמת ליבם ואם היבם כהן שאינו ראוי לאשה גרושה אם רוצה לחלוץ לה להתירה לאותו שנתקדשה לו הרשות בידו ואם רוצה יכול לעגנה עד שתתגרש בגט מאותו שקדשה ונאסרה עליו שלא יהא חוטא נשכר ואח"כ חולץ לה היבם ומתירה לעולם כמבואר בקונטרס הראיות: כתב הרא"ש מיהו נראה דברי ר"ת עיקר דהיכא דלא ידעה שיש לה יבם ונתקדשה בשוגג שאף לדברי בעל הלכות מוכח כך שלא אסרה למקדש אלא משום שלא יהא חוטא נשכר והיינו דוקא במזיד והלכה למעשה נראה שאם נשאת לשוק בנישואי שוגג תצא וכל הדרכים האלו בסוגיא דפרק הזורק ובתרי לישני דרב גידל ואם נתקדשה במזיד אסורה למקדש כדי שלא יהא חוטא נשכר אבל אם היתה סבורה שלא היה לה יבם ונתקדשה אם חלץ לה יבם מותרת למקדש: