שלטי הגיבורים על יבמות כא

כתב הרא"ש משמע מתוך לשון רש"י ז"ל שכל זמן שהאשה קיימת אין הבעל יכול להוציא ולבטל מה שמכר אבל כשמתה אז יורש כחה וכמו שהיתה היא יכולה לבטל המקח ולהוציא מן הלקוחות בכל עת שתרצה כך הוא יכול לעשות עתה ותימה הוא לומר דכל זמן שהאשה שותקת יהא המקח קיים וכשתמאן יתבטל המקח אם המקח נתקיים שעה אחת למה תבטלהו האשה בחנם קודם שהגיע זמנה לגבות או יתקנו חכמים שיתבטל המקח מיד או יהא קיים עד שעת טריפה ועוד קשה דאפי' יכולה האשה להוציא מחיים נראה שאין הבעל יכול להוציא לאחר מיתתה ולא אמרי' במקום אשתו קאי מידי דהוה אההיא עובדא דכתובות פרק מי שהיה נשוי ההוא גברא דזבין לכתובתה דאימיה בטובת הנאה ואמר ליה אי אתיא אימא וקא מערער' לא מפצינא לך שכיבא אימא ולא ערער' אתא איהו וקא מערער סבר רמי בר חמא למימר איהו במקום אמיה קאי א"ל רבא נהי דאחריות דאימיה לא קביל עלויה אחריות דנפשיה מי לא קביל עלויה ונראה לפרש הבעל מוציא מיד הלקוחות לאלתר דתקון רבנן שלא יתקיים המקח בדבר זה כלל שלא תהא האשה צריכה לטרוח ולהוציא מן הלקוחות לאחר מיתת בעלה ולא דמו לנכסי בעלה שהוא מוכר והמקח קיים עד שתטרוף כתובתה מהם דהתם לא חשו חכמים על טורח האשה שמא יפרע לה כתובתה ולא תצטרך לטרוף אבל בנכסי' הללו שאפילו אם ימצא לבעל נכסים הרבה יכולה לומר איני רוצה אלא אלו חשו חכמים לטורח האשה ובטלו המקח לאלתר וכן פירש ר"ג ז"ל מכרו שניהם או זה או זה דאם מכר הבעל עצמו האשה מוציאה ואם מכרה האשה הבעל מוציא. עוד כתב הרא"ש ויראה לי דדוקא בקרקע הוא דאמרי' מכר הבעל קיים עד שעת טריפה שהארץ לעולם עומדת ואין לאשה הפסד אלא טורח שצריכה לחזר על בתי דינין ולטרוף אבל המכנסת נדונייא במטלטלין של כסף זהב ובגדים אין הבעל יכול למכרם אע"פ שיש לבעל נכסים כנגד נדונייתא דהיא חפצה יותר בשבח בית אביה דקי"ל כר' יהודה: