שלטי הגיבורים על יבמות כב.

לשון ריא"ז וכן כהן שקבל פרתו של ישראל בשומא הואיל וחייב באחריותה וגם אם פיחתה פיחתה לו ואם הותירה הותירה לו הרי היא כשלו ומאכילה כרשיני תרומה וכן אני אומר בעובד כוכבי' שקבל בהמתו של ישראל בשומא הרי היא כשלו ואין ישראל מצווה על שביתתה כמבואר בקונט' הראיות:

כתב הטור אבל בהותירו לא כתב רב אלפס כלל ומיי' הוסיף לומר אף בהותירו שכתב הורו גאוני' נכסי צאן ברזל אע"פ שפחתן על הבעל אם הבלאות קיימין ועושין בהן כעין מלאכתן ראשונה נוטלתן כמו שהן ואם אין ראוים למלאכתן ראשונה הוי כמו שנגנב או שאבד וחייב לשלם דמיהן כמו ששמו אותן בשעת הנישואין ומנהג פשוט הוא וכל הנושא אשה על מנהג זה הוא מקבל עליו אחריות הנדוניא וכמו שאינו מקבל הפחת כך אינו מקבל השבח אם הותירו דמיהם לפי מנהג זה ע"כ:

כתב הטור ולא מבעיא נכסי מלוג שהן באחריותה שאינו יכול למכרם אלא אפילו נכסי צאן ברזל שהן באחריותו אם מכרם לבדו מכרו בטל וכ"ש אם מכרה היא לבדה ופירש ר"ח שדין נכסי צאן ברזל כדין נכסי מלוג שאפי' הבעל מבטלו מיד המקח שמכר לבדו וכ"ש שהאשה מבטלתו וכן אם מכרה היא הבעל מבטלו מיד ולדעת רש"י דוקא מכרה האשה מבטלו הבעל מיד אבל אם מכר הבעל הוא אינו יכול לבטלו מיד אלא האשה יכולה לבטלו מיד אם תרצה ואם מתה ולא בטלה אותו אז הבעל יורש כחה ויכול לבטלו כמו שהיא היתה מבטלת אותו אם היתה חיה ורבינו פסק שהמכר שמכר הבעל לבדו מנכסי צאן ברזל קיים ואפילו האשה אינה יכולה לבטלו עד שעת טירפא וכן פירש ר"י דבין בשדה שהכניסה לו שום משלה וכתבו אותו בכתובה ובין נכסי צאן ברזל הוי מכר שלו קיים עד שעת טירפא ולזה הסכים הרא"ש וכתב דוקא בקרקע אמרינן שמכר הבעל קיים עד שעת טירפא אבל המכנסת נדוניא לבעלה במטלטלין כסף וזהב ובגדים אין הבעל יכול למכרם אע"פ שהבעל יש לו נכסים כנגד נדוניא וכ"ש שאין הב"ח יכול ליטלו בחובו וכן מה שהחתן פוסק לה אינו יכול למכרם ע"כ. ומיי' כתב מכר מטלטלין של נכסי צאן ברזל אע"פ שאין רשאי מכרו קיים ע"כ מכרו שניהם ביחד או אפילו לקח מהאיש תחלה ואח"כ מהאשה המכר קיים בנכסי מלוג אבל נכסי צ"ב ובשאר כל נכסי הבעל אם לקח מהאשה ואחר כך מהאיש המכר קיים אבל אם לקח מהאיש ואח"כ מהאשה או שמכרו שניהם ביחד המכר בטל מפני שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי: