שלטי הגיבורים על יבמות יא:

לשון ריא"ז הרי זה נוטל תחלה חלק א' בנכסי המת ע"פ הודאתם שהם מודים לו שראוי ליטול בהם כא' מהם ושאר נכסי המת הוא מבקש לירש הכל והן מבקשים לירש הכל וממון המוטל בספק חולקים מחצה לו ומחצה להם ובנכסי היבם אין הספק נוטל כלום שהרי הוא אומר שאינו בן היבם כמבואר בקונטרס הראיות וי"א שהדין עם בני יבם וכתב הרא"ש ז"ל כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מבני יבם:

אביו של יבם שבא לטעון עם היבם בנכסי הספק היבם אומר הספק הוא בני ואני יורש כל נכסיו והזקן אומר הספק הוא בן המת ואני יורש כל נכסיו פירוש לפי שהוא קודם לכל יוצאי יריכו הואיל וזה טוען לירש הכל וזה טוען לירש הכל חולקים הנכסים שנמצא לספק בשעת מיתתו ולא מה שנטל היבם כשטען עם הספק בנכסי המת שכבר זכה בהם היבם ע"פ ב"ד ואינו חוזר מטענתו הראשונה כמבואר בקונט' הראיות: אביו של יבם שבא לטעון עם הספק בנכסי היבם שהספק אומר אני בן היבם ואני יורש כל נכסיו ואביו של יבם אומר לו אין אתה בן היבם ואני יורש כל נכסי היבם שהוא בני חולקין ואם חלק היבם בחייו עם הספק בנכסי המת נוטל עכשיו הספק כל נכסי המת שהרי הזקן מודה לו שהוא בן המת ובשאר נכסי היבם שזה טוען לירש הכל וזה טוען לירש הכל חולקים בשוה כמבואר בקונטרס הראיות: וכן הדין אם היו ליבם בנות ובא הספק לטעון שהוא בן היבם והוא יורש כל נכסיו שאין לבנות במקום הבן כלום ובנות היבם אומרות שהוא בן המת והן יורשות כל נכסי היבם הואיל והן מסופקות לירש הכל והוא מסופק לירש הכל חולקים מחצה לו ומחצה להם כמו שביאר מז"ה וכן כל כיוצא בזה: ואומר אני שאף כדין זה ראוי לדין בטומטום בין הבנות של כל אדם שאם הוא זכר ראוי לירש הכל ואם היא נקבה ראוי ליטול כאחד מן הבנות לפיכך נוטל תחלה כאחד מהן אף לפי טענתא והשאר מחצה לו ומחצה להם כמבואר בקונטרס הראיו':

כתב הראב"ד ז"ל האי טעמא ליתא דהא א"ר ירמיה אנא דאמרי אפילו לרבנן ומ"מ הלכתא כר' אבא משום דרבי אבא דיינא דארץ ישראל הוה כדאמרי' בשבועות דייני ארץ ישראל ר' אבא ודייני נחית לעומקא דדינא והלכתא כותיה והשיב הרמב"ן ז"ל כיון דלכאורה נראה לבני הישיבה דר' אבא כרבנן ור' ירמיה כאדמון סברתם עיקר היא ולא סמכי' אשינויא דשני מילתייהו בתרוייהו כי דרך התלמוד לדחות בסברא מועטת ועוד דלא תהא אלא ספיקא והיבם תפוס ברשות והנכסים ביד בניו ועל ספק להביא ראיה כדין כל ספיקא ותיקו שבדיני ממונות והר"ז הלוי כתב ממאי דאיפסיקא הלכתא בפ"ק דבתרא כר' יוסי דאמר מגלגלין עליו את הכל מטעם הדר דינא בפרק בית כור איפסקא הלכתא כרב דאמר בטלה מחלוקת ואמר ליה רב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא מכל זה הדעת מכרעת כרבי ירמיה דאמר הדר דינא וכיון דאיפלגו בה רבוותא לא מפקי' מבני יבם ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ספק אמר אנא בר מיתנא ופלגא דנכסי דידי נינהו ויבם אמר את בראי דידי ולית לך ולא מידי הוי יבם ודאי וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כי היבם הוא ודאי יורש של סבא והספק הוא ספק אם הוא יורש דידיה או לאו: