שלטי הגיבורים על יבמות יא.

אבל אם ילדה ולא חיה ל' יום אחר שנולד אפי' מת ביום ל' או אפי' חי ל' ולא גמרו צפרניו ושערו ה"ז ספק נפל ספק קיימא וחולצת ולא מתיבמת לא שנא מת מחמת חולי ולא שנא נפל מן הגג או אכלו ארי ומת ואם אין ידוע שכלו לו חדשיו אלא על פיה אינה נאמנת להיות מותרת לזר אם מת תוך ל' יום ואם הפילה נפל אחרי מותו מתיבמת וה"ר פרץ ז"ל כתב היכא דאיכא לאסתפוקי שמא כלו חדשיו אפילו ילדתו מת אסור להתיבם וחולצת כדמוכח בנזיר גבי אהא נזיר כשיהיה לי ולד והפילה דהוי נזיר ספק לר"ש: שאלה להרא"ש על יבמה שנשאת לשוק בחזקת שהי' לה ולד של קיימא והוציאו עליה לעז שלא היה של קיימא והביאה שני עדים שחי יותר משלשים יום. תשובה כיון שהביאה שני עדים אפילו אם עדים אחרים מעידים שלא חי מותרת לבעלה ואין צריך חליצה ואם אין העדים האחרונים מעידים עדות ברורה שלא חי שלשים יום אלא הוציאו קול ולעז אפי' אי ליכא עדים שחיה ל' יום לא אסרינן לה בקלא דבתר נשואין:

ואם נתיבמה כתב הרמ"ה כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו ולא נהירא לטור דהא טעם דשרינן ליה לכהן מספק משום דסמכי' אדרבנן דאמרי אע"פ שלא שהה הוי בר קיימא והיא מותרת לשוק וא"כ אדרבה מהאי טעמא נמי תצא מהיבם דלרבנן הוי בר קיימא והיא אשת אחיו שלא במקום מצוה: לשון ריא"ז ואם לכהן נתקדשה הרי זה לא תחלוץ שלא לפוסלה לכהן המקדשה ואומרים ולד זה של קיימא היה ונראה בעיני שאחר שהתירתה תורה לכהן בלא חליצה ואפילו אם מת הכהן אחר כך אין מצריכין אותה חליצה אף על פי שרוצה להנשא לישראל כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב סמ"ג דר"י מאורלייני"ש הורה כן שאם אירס מעוברת ומינקת חברו אין כופין להוציא ולא יכנוס עד לאחר זמן היניקה כיון דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אין צריך גט אלא הפרשה בעלמא ולא הודו לו חכמי הדור דמאי חומרא דכלה בלא ברכה ממינקת חבירו שניהם דרבנן ומיימוני כתב דהכונס תוך תשעים יום ערוקי' מסתייה וכן סמ"ג ובטור סימן י"ג כתב ואין כופין אותו ליתן גט כיון שגלה בדעתו שאינו רוצה לכונסה והורה הר' יחיאל בר יוסף שלכתחלה אומרים לו ברח ובהכי סגי וכתב הרא"ש ז"ל ויראה דבריחתו זו צריכה שתהיה למרחוק שירחיק עד שיהא שיעור חזרתו אחר ג' חדשים דלא מיסתבר שיקדש בעיר זו ויברח לעיר אחרת דא"כ בטלה תקנת חכמים: