שלטי הגיבורים על יבמות יב.

בפרק מי שמת תנן כי הנך מתני' גבי מי שנפל הבית עליו ועל אשתו ופליגי בגמ' בחזקת מי ר' אלעזר אומר בחזקת יורשי האשה ר' יוחנן אומר בחזקת יורשי הבעל בר קפרא אומר יחלוקו ופרש"י בפרק האשה שנפלו דכי היכי דפליגי התם פליגא הכא ובפרק מי שמת פסק רב אלפס כבר קפרא דהוה רביה דר' יוחנן ועוד דהויא מסקנא דשמעתא ור"ת אומר דלא דמיא ההוא דהתם להכא דהכא לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בנכסי מלוג דוקא כדקאמר בגמרא דכתובה שיירא ודייק מדתנא יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב אבל התם קתני סתמא יחלוקו ומשמע דבכתובה נמי איירי והיינו טעמא דהתם אם הבעל מת תחלה הויא האשה כאלו גבתה כתובתה אבל הכא שהיא זקוקה ליבם אין לה כלום עד אחר חליצה ועוד אם תמצא לומר דפליגי הכא בנכסי צאן ברזל כי התם א"כ למאן דאמר בחזקת יורשי האשה הוי נכסי צאן ברזל בחזקת יורשי האשה לבית שמאי טפי מנכסי מלוג דנכסי מלוג יחלוקו ובנכסי צאן ברזל מודו בית שמאי לבית הלל ולקמן בפרק אלמנה ובכמה דוכתין מוכח איפכא אלא ודאי הכא כ"ע מודו שהן בחזקת יורשי הבעל והא דלא ערבינהו עם כתובה כדי ליתן טעם לדבר כלומר בחזקת מי שהיו עד עתה דהיינו הבעל שהיו באחריותו דאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו אבל על הכתובה לא הוצרך ליתן טעם לפי שדבר פשוט הוא שהיא בחזקת הבעל יותר מנכסי צאן ברזל שהביאתן מבית אביה ובלאו הכי אנו צריכין לומר טעם זה למאן דאמר בחזקת יורשי הבעל ורבינו מאיר נדחק ליישב פירוש רש"י ומ"מ לפירוש רבינו תם רווחא שמעתתא והוא עיקר:

מיי' וסמ"ג כתבו דנכסי צאן ברזל יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האשה והטור כתב אבל נכסי צאן ברזל לא תמכור שיש ליבם רשות בהם ואם מתה כתובתה בחזקת יורשי הבעל ונכסי מלוג בחזקת יורשי האשה ובנכסי צאן ברזל איכא פלוגתא דרבוותא לרש"י יחלוקו בה יורשי הבעל ויורשי האשה וכ"כ מיי' ולרבינו תם כולה בחזקת יורשי הבעל כמו הכתובה ולזה הסכים הרא"ש וכי היכי דאיכא פלוגתא בחייה ובפירות לרש"י חולקים בהם היא והיבם לר"ת הוא נוטל הכל. נפלו לה הנכסים בעודה תחת בעלה ומת ונפלה לפני יבם אצ"ל שלא תמכור בנכסי צאן ברזל שהרי היבם אוכל פירותיהן אלא אפילו נכסי מלוג נמי לא תמכור שגם בהם יש חלק ליבם בפירותיהן שחציין שלו והחצי שלה ואם מתו יחלוקו בהן יורשיה ויורשי הבעל מיי' כתב שאפילו נכסים שנפלו לה תחת הבעל ומת אין ליבם בהם פירות ואפילו בנכסי צאן ברזל ולא נהירא לטור:

כתב הרא"ש גרסינן בגמ' מאי שנא רישא דלא פליגי ומאי שנא סיפא דפליגי ומוקי לה אביי רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וקסבר אביי דידו כידה רבא אמר אי דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל דכ"ע לא פליגא דעדיפא ידו מידה אלא אמר רבא כו' בעל הלכות פסקו דהלכה כאביי דרב פפא דהוה בתראה קאמר דייקא מתני' כוותיה דאביי והא דלא חשיב ליה ביע"ל קג"ם משום דאיירי ביה אמוראי בתראי ויש פוסקין כרבא משום דמוקי רישא וסיפא בחד גוונא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם בין דנפלו לה מן הנשואין או מן האירוסין וגם רבא סתר לעיל דברי עולא משום דקשיא ליה ליפלגו בחייה ולפירות וכן נראה דעת רב אלפס שלא הביא כלום מכל הני אוקימתות דכולה אליבא דבית שמאי ולית בהו נפקותא אליבא דהילכתא אלא כאוקימתות דאביי ורבא אליבא דב"ה אי אמרינן נשואה ידו כידה או ידו עדיפא מידה ובפרק הכותב הביא בהלכותיו פלוגתא דאביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם וגם מתני' לא דייקא כוליה האי כאביי והא דקתני בכל דוכתי נכסי מלוג נכנסין ויוצאין עמה לפי שיוצאין בעין כמו שהן נכנסין ואין הבעל יכול ליפחות את הקרן כמו נכסי צאן ברזל: