שלטי הגיבורים על שבת סא.

לדברי רבינו והטור א"ח סי' ש"כ מותר לחלוב עז בקדרה ביו"ט דהוי משקה הבא לאוכל וכן נראה מדברי מיי' פ"ח מה' שבת וסמ"ג לאוין ס"ה ולכל הני צריך לומר דמיירי בעז העומדת לאכילה דאי עומדת לחליבה הא כל הני בשיטה חדא אזלי דנולד אסור ביו"ט כמו שיתבאר בהל' יו"ט ולקערה בכל ענין אסור ובשבת בין לקדרה בין לקערה אסור ור"ח פסק דלא שנא ביו"ט ל"ש בשבת אסור לחלוב עז בין לקדרה בין לקערה והר"ן הביא דעת מי שאומר דאף בשבת שרי לחלוב עז לקדרה דלא הוי בכה"ג בורר אוכל וכו' וגם ליכא בחלב איסו' מוקצה והאריך הר"ן בזה הרבה ונראה דדעת הרמב"ן נוטה לזה ודבריו צריכין ישוב כי הוא רוצה ליישב דין זה אפילו אליבא דמאן דאית ליה מוקצה ונולד תינח מוקצה דמיושבת שפיר אלא אי קי"ל דנולד אסור בשבת הא האי חלב הוי נולד דעל כרחין מעיקרא לאו אוכל הוא דבשבת לא מצי סחיט לה והשתא הוי אוכל כשחלבו לתוך הקדרה וה"ל נולד והיאך שרי לחלוב אותה בשבת למאן דאית ליה נולד הרי החלב נולד הוא והיאך שרי ודוחק לומר דס"ל דאע"פ שאינו יכול לסוחטו בשבת דעכ"פ אוכל הוי דא"כ ביו"ט נמי למאן דאית ליה נולד לשתרי לחלוב אותה אפילו עומדת לחליבה ודבריו צ"ע: לשון ריא"ז וכן חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה בין בשבת בין ביום טוב כמו שביאר מז"ה:

רבינו חננאל פסק דהסוחט כבשים ושלקות מפני שצריך למימיהם חייב חטאת ואפי' סוחטן לתוך הקדרה ולדברי רבי' ומיי' פכ"א מה' שבת והתוס' והרא"ש והטור אם סחטן לתוך הקדרה לכתחילה מותר אבל לתוך הקערה פטור אבל אסור: לשון ריא"ז הכבשים שהם שלוקין במים ובמלח או בחומץ שסחטן להוציא מימיהם וכן השלקות שסחטן להוציא המרק שלהם אם לצורך גופן סחטן הרי זה מותר לכתחלה והוא שעשאן לצורך השבת ואם לצורך מימיהם סחטן שצריך למימיהם הרי זה חייב חטאת שהרי הוא כסחיטת זיתים וענבים כמו שביאר מז"ה וכן אם סחט הדג להוציא צירו חייב כסחיטת השלקות כמבואר בקונטרס הראיות:

לפי' רשב"ם דכתבו התוס' פרק כירה דף ל"ט מדיחין היינו מערין מים חמין עליו אפילו מכלי ראשון דערוי לדידיה חשיב ככלי שני ולר"ת מדיחין דהיינו מערין עליו מכלי שני דלדידיה ערוי ככלי ראשון ואפשר דלדידיה שורין בכלי שני דהיינו להניחו בתוך המים אי לאו משום דיש קצת לחוש שלא יהיה נראה כמבשל מכיון שהמים חמין והר"ר אליעזר ממיץ כתב דיש בישול אחר אפיה וצליה והלכך יש ליזהר שלא יתן אדם פת אפוי במשקין שהיד סולדת בהן ואפילו בכלי שני דלא בקיאינן איזה דבר מבשל בכלי שני ואיזה דבר אינו מבשל וכן מידי דצלי לא יתן אח"כ במשקין חמין וכן מבושל לא יתן אצל האש במקום שהיד סולדת בו דיש צליה אחר בישול ג"כ והכי פסק סמ"ג לאוין סי' ס"ה והטור א"ח סי' שי"ח ס"ל דיש בישול אחר אפיה וצליה ודוקא בכלי ראשון ולא בכלי שני וכתב די"א דאיכא אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה ודעתי נראה דס"ל דליכא אפיה אחר אפיה ולא צליה אחר צליה וגם נראה דס"ל דליכא צליה אחר בישול מדלא הזכיר דין זה כלל וכן נראה דס"ל דליכא אפיה אחר צליה ולא צליה אחר אפיה דכיון דליכא אפיה אחר אפיה ה"ה דליכא אפיה בתר צליה ולפי זה יהיה מותר לתת פת אפוי אצל האש במקום שהיד סולדת דליכא צליה אחר אפיה והמרדכי פרק כירה כתב בשם ראבי"ה וספר הרוקח ורבינו אברהם בר' אפרים דכי היכי דליכא בישול אחר בישול ביבש הכי נמי ליכא אפיה וצליה אחר בישול ולא בישול אחר אפיה וצליה והכי נהוג עלמא לתת אפוי בכלי ראשון ושני אפי' היד סולדת בה ואין נזהרים כלל ובתוספתא דשבת מצאתי מוללין את המלול ומציעין את המצוע ואופין את האפוי ומבשלין את המבושל: