שלטי הגיבורים על שבת ה.

רוב הפוסקים שוים שמתענים ת"ח בשבת וראבי"ה כתב בשם רבינו קלונימוס דהאידנא אין להתענות כלל בשבת תענית חלום ובשם רב האי כתב בג' חלומות דוקא יש לו להתענות בשבת הרואה ס"ת שנשרף או קורות ביתו נושרות או יום הכפורים בשעת נעילה ובדין עננו איכא פלוגתא כשמתענה בשבת באיזו ברכה יאמר אותה י"א דבברכת עבודה יאמר אותה ובה"ג כתבו דיאמר אותה בברכת אלהי נצור אבל לא יחתום בה:

לשון ריא"ז בד"א בדורות הראשוני' שתורתן אומנותן אבל אנו מפסיקין תורתנו בין לק"ש בין לתפלה ונראה בעיני כשאין שהות ביום אבל אם יש שהות ביום אין מפסיקין מדברי תורה שהרי אפי' סעודתן אין מפסיקין:

מדהביא רבינו המשנה כצורתה משמע דס"ל כאביי דעבדינן גזירה לגזירה וצ"ע דבפ' בתרא דעירובין הביא רבינו משנה לא יעמוד ברה"י וישתה ברה"ר דהתם הכרח לפסוק כרבא דאין לגזור גזירה לגזירה וי"ל דהכא בפרקין מיירי שמחטו בידו ולא בבגדו כדמוכח בגמרא והשתא ליכא אלא חדא גזירה שמא ישכח ויצא בו דכי יצא בו והוא בידו חייב חטאת וכן תמצא להדיא בדברי מיי' והאשר"י והטור נמי צריך לתרץ הכי. ומיהו צריך לומר דמיירי היכא שיצא בו מע"ש לרה"ר דאם אינו יוצא אלא לכרמלית לא גזרינן עליה אפילו הוא בידו כיון דאיסור כרמלית אינו אלא גזירה לא נגזור לאסור קודם חשכה אטו שלא יצא בו משחשכה:

כתב הרא"ש ז"ל דהני תנאי לא פליגי אב"ה דאי הוו פליגי לא היה רבי אלפס מביא דבריהם אלא מודו דמותר להרוג כינה בשבת אבל פרעוש אסור דאמרינן לקמן פ' שמונה שרצים אהא דאמר ההורג כינה בשבת כאילו הורג גמל דרבנן לא פליגי עליה דר"א אלא בכינה דאינה פרה ורבה אבל פרעוש דפרה ורבה מודו רבנן דחייב: