שלטי הגיבורים על שבת נט:

ברש"י פי' שכח ר"ל שהיה דעתו ליטלם מבעו"י בשעה שהניחם שם ושכחם שם ואז הותר בו הניעור לגופו והטילטול לצורך מקומו ופירוש מניח ר"ל שהניחם על דעת שישארו שם האבן או המעות בכניסת השבת ואז אסור לטלטל ולנער כלל וסמ"ג לאוין ס"ה והטוא"ח סי' ש"ט בשם בעל התרומות כתבו דאפילו הניח האבן או המעות על פי החבית והכר על דעת שישאר שם בכניסת שבת לא מיקרי מניח לאסור הניעור והטלטול אלא כשהניח על דעת שישארו שם כל אותה שבת אבל אם הניחה במזיד כדי שיטלם בשבת מותר לנער למחר החבית או הכר והם נופלות:

לרש"י אפילו אלו העצמות הן עצמות קשין שאינן ראוין לכלב וכן הקליפין אפי' הן קשין שאינן ראוין לאכילה לא לאדם ולא לבהמה שרי לטלטלן טלטול גמור בשבת ולדברי התוס' ורבינו ומיי' פרק כ"ו מהל' שבת וסמ"ג לאוין ס"ה והרא"ש והטור סי' ש"ח אם אינן ראוים אלו העצמות והקליפין למאכל בהמ' אסור לטלטלן טלטול גמור אלא מנער. הטבלא והן נופלין ולא מיקרי הטבלא בסיס לדבר האסור לאסור בה הניעור מן הקליפין והעצמות שהרי לא הניחם שם אדעתא להניחם שם אלא שכשהוא אוכל זורק שם אדעתא לסלקם משם מיד או לאחר אכילה מיהו אם הניחם שם אדעתא שלא ליטלם בשבת והם אינן ראוין למאכל בהמה פשיטא דלדברי התוס' אינו יכול לנערם מעל השולחן ודברי רש"י מאד מאד תמוהין כאשר כתבתי בחדושי ואפשר כי על דברי רש"י סמכו האידנא לטלטל טלטול גמור קליפי אגוזים ושקדים ובטנים הקשים שאינן ראוין לאכילה כלל לא לאדם ולא לבהמה ואצ"ל לרש"י שאם היו אלו הקליפות ראויין לבהמה אלא שבמקום ההוא אינן נוהגין להאכילן לבהמה דודאי שרי דכיון דשרי לטלטלן אפי' אינן ראוין כלל לא כאן ולא במקום אחר כ"ש דשרי לטלטלן אם הן ראויין אלא שכאן אין מאכילין אותן לבהמות ובגרעינין לא ברורה לי דפליגי שהרי לא פליגי נמי בשרביטי קטנית דגם לרש"י היינו טעם היתר טלטולן משום דחזו למאכל בהמה ובלאו הכי אסור הלכך נראה דלא הוי פלוגתייהו אלא בקליפין ועצמות ומה נשתנו אלו מאלו לא ידעתי: לשון ריא"ז גרעיני התמרים שנשאר עליהם מן האוכל מותר לטלטלן על ידי האוכל שלהם ואפי' שלא לצורך כדרך שמטלטלין כל האוכלין ואם לא נשאר עליהם אוכל אינן ראוין אלא לבהמה והרי הן נולד שתחלתן התמרים עומדין לאדם וכשנטל האוכל בשבת אינן ראוין אלא לבהמה ואין מטלטלין אותן אלא לצורך כמבואר בקונטרס הראיות: