שלטי הגיבורים על שבת נד.

כתב הרא"ש ז"ל ותמהני על רב אלפס ז"ל שכתב שהלכה כרבה שהוא בתראה ובשאר דוכתין כתב דמאביי ורבא ואילך הוא דקי"ל הלכתא כבתראי אבל קודם לכן קי"ל כרב לגבי התלמיד ואילו נחלקו רבה ורב יוסף על רב יהודה היה הלכה כרב יהודה שהיה רבן של רבה ורב יוסף כ"ש שהלכה כרב רבו של רב יהודה כנגד רבה ורב יוסף והעולם נהגו להטיף משניהם דם ברית:

מדברי רבינו לפי' הר"ן מוכח דס"ל דכל ספק שבעה ספק שמונה אין מוהלין בשבת והכי ס"ל להרא"ש כמש"כ הטור בשמו ותמהו הטור והר"ן על דברי (רש"י) [רבינו] והרא"ש ופסקו הם דספק שבעה ספק שמונה מוהלין אותו בשבת וכ"כ מיי' פ"ק מהל' מילה אלא דלמיי' בעינן שיגמרו צפרניו ושעריו ולטור לא בעינן ומדברי הטור מוכח דבן שמנה ודאי ולא נגמרו שערותיו וצפרניו דאין מלין אותו ולסמ"ג מלין אותו שאינו אלא כמחתך בשר בעלמא ומתוך דברי סמ"ג יש לתרץ תמיהת הטור שתמה על דברי רבינו ועל הרא"ש להשוותן עם שאר הפוסקים ויש מקום לעיין בדברי טור וסמ"ג בדין זה באורך וכתבתיו בחדושי בס"ד:

לפי דברי מרדכי משמע דבן שמנה אסור לטלטלו בכל השבתות עד שיכלו לו חדשיו דהיינו שיהיה בן תשעה חדשים ומשמע דאפי' לא שהה ל' יום משנולד עד שיהיה בן ט' מ"מ שרי לטלטלו בשבת כשיהיה בן תשעה וקשה דהא כל שלא שהה ל' יום באדם הוי ספק נפל ודברי מיי' פ"ק מהל' מילה גבי בן ח' שאסור לטלטלו משמע דעד שלא נשתהה ל' יום אסור לטלטלו כשנולד בן ח' דהוי ספח נפל ודברי מרדכי וסברתו צריך עיון ומדברי מיי" פ"ק מהל' יבום ופ"ק מהל' מילה משמע להדיא דפירוש כלו לו חדשיו ר"ל שיהיה בן ט' שלמים וכ"כ סמ"ג עשין כו ואע"פ שמדברי מיי' פ"ב מהל' רוצח משמע דכיון שנכנס בתוך ט' מקרי כלו לו חדשיו שכ' דההורג קטן שנולד קודם לט' חדשים לא הוי רוצח מ"מ יש לתרץ דהאי קודם לט' חדשים דקאמר ר"ל קודם שנשלמו ט' חדשי העבור כי היכי דלא תקשי דידיה אדידיה ורש"י נמי שפי' גבי קים לן בגויה שכלו לו חדשיו שר"ל שעברו תשעה חדשים מששמשה עד שילדתו מוכח דלא הוי בכלל כלו חדשיו עד שיעברו עליו ט' שלמים ומדברי הטור לא משמע כן דאיהו כתב בטור יורה דעה סי' שע"ד ואסקינן ביה שכלו חדשיו כגון שבעל ופירש ונולד לט' חדשים בין שלמים בין מקוטעין מתאבלים עליו משמע דכל שנכנס בחדש ט' אפי' לא נגמר מיקרי קים לן בגויה שכלו לו חדשיו ולפי זה לדברי מיי' לא תמצא לעולם יצא מכלל נפל ביום שנולד עד שנדע שנגמרו לו כל ט' חדשי העבור שלמים וא"כ כל כה"ג ה"ל לאסור בו הטלטול ביום השבת שהרי ספק נפל הוא אם לא נגמרו שעריו וצפרניו ודבר זה זר מאוד מלבד דיש לתמוה לפי דברי מיי' אדמחלק בין נולד בחדש ח' או בחדש שביעי לענין מילה וכן לענין חלול שבת לחלק בחדש תשיעי עצמו כיון דבדידי' גופיה אשכחן לפעמים שהוא ספק נפל דהוי חדוש טפי ודבריו בזה צ"ע ובדוחק י"ל דבן ח' הוי כל שנגמר חדש ח' ונולד בחדש ט' ואכתי לא נגמר חדש ט' כדאמרינן בפ' הערל איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ואולי דמיי' פוסק כשמואל בפרק בנות כותים דס"ל דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעים משו"ה נקט בכל דוכתא ט' חדשים גמורים והטור פסק כר' יהודה דיולדת לט' יולדת למקוטעים ומדברי מיי' פ"ק מהל' יבום וסמ"ג עשין צו משמע דכל ששהה ל' יום אפי' לא נגמרו שערו וצפרניו פוטר מן החליצה ומן היבום ובטור א"ה סי' קנ"ו כתב דבעינן שיחיה ל' יום וגם שיגמרו סימניו כל עוד שספק אצלנו אם כלו לו חדשיו ומדברי מיי' וסמ"ג כל (עוד) שכלו לו סימניו אפי' ידעינן שלא כלו לו חדשיו ואפי' לא חיה ל' יום הרי הוא ולד של קיימא והטור כתב דאפי' גמר סימניו אם אין ידוע בודאי שהוא בן ט' הוי ספק נפל ודבריו צ"ע דהא גבי חלול שבת בטור א"ח סי' של"א ובטור יו"ד סי' שס"ו משוה ליה בר קיימא אפי' נולד לח' ודאי דס"ל דבר ז' הוא אלא דאישתהי ומגיד משנה פ"ק מהל' יבום מפרש דברי מיי' נמי כדברי הטור שכתב דגבי יבום וחליצה החמירו לעשותו ספק נפל אפילו גמרו שערו וצפרניו ולא ידענא מנא ליה הא מלתא דמאי שנא להחמיר גבי יבום מבשבת והלא שבת חמור הוא שיש בו סקילה וגבי יבמה לשוק ליכא אלא לאו והרמב"ן כתב היכא דלא כלו חדשיו וגמרו סימניו ספק הוא וחולצת אפילו אשת כהן ואם אינו ידוע אי כלו לו חדשיו בין גמרו בין לא גמרו סימניו ספק הוא אלא דבאשת כהן אינה חולצת לעולם ובישראל חולצת: