שלטי הגיבורים על שבת נג:

לשון ריא"ז ומז"ה אוסר ליתן ע"ג מכה אפי' חמין לבדו ושמן לבדו ואע"פ שהתירו לסוך שמן על גבי מכה הסיכה דבר מועט הוא ואינו דומה לנתינת שמן מרובה ורבינו יוסף ברבי משה אומר שלא אסרו אלא חמין ושמן מעורבים אבל זה לעצמו וזה לעצמו מותר ליתן ע"ג מכה שאין חילוק בין סיכה לנתינה וכדבריו נראה לי עיקר כמבואר בקונטרס הראיו':

רש"י פי' דחדשים שלא היו על המכה לעולם מרפאים וישנים אינן מרפאים ורבינו ומיי' פ' כ"ג מהלכות שבת כתבו דישנים הם מרפאים והטור א"ח סי' שכ"ח כתב דישנים שלא נתנו מעולם על המכה הן מרפאים אבל היו כבר על המכה אפי' ישנים שרי: לשון ריא"ז נותנין על גבי מכה מוך יבש וספוג יבש וכתיתין יבשין ישנים אבל לא גמי יבש וכתיתין יבשין חדשים שהן לרפואה כשיטת המורה והמז"ה אבל רבינו יצחק אומר להיפך שהישנים אסורין וחדשים מותרים וכתיתין הן חתיכות בגדים דקות:

טור יו"ד סי' רס"ו פסק בשם רבי' דאנדרוגינוס דוחה שבת וכתב בשם מיי' דאין אנדרוגינוס דוחה שבת ונראה שדעת הטור לפסוק שדוחה שבת כי כתב שכן הוא דעת ר"י שדוחה שבת ואולם פליאה הוא בעיני דבריו כי הלא רבינו פוסק דלא כר' יהודה וגם צ"ע בדברי הטור ממש דהא בטור א"ח סי' של"א פסק דאנדרוגינוס אינו דוחה שבת וכן הסכימו רוב הפוסקים שאינו דוחה שבת וכתב הטור דמברכין על מילת ממזר עד כורת הברית ואין מבקשין עליו רחמים וינוקא דמית ולא הוי שמנה ימים מהלינן ליה אבי קיברא:

י"א דבין נולד כשהוא מהול ובין גר שנתגייר כשהוא מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית והכי איתא בתוס' וכן כתבו הגהות מיי' פ"ק מהל' מילה בשם רא"ם ורבינו ומיי' פ"ק מהל' מילה כתבו דבין גר שנתגייר כשהוא מהול ובין קטן שנולד מהול צריך להטיף מהם דם ברית בחול ולזה הסכימו רוב הפוסקים וכתב הרא"ש שכך נהגו העולם להטיף משניהם דם ברית בחול ור"ח פסק דקטן נולד כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית בחול וגר שנתגייר כשהוא מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית ובה"ג כתב בהיפך דקטן מהול אין צריך וגר מהול צריך ונראין דברי ה"ג בעיני ר"י ורבינו שמשון שפירשו הם טעם ה"ג מיהו לפי' ר"י משמע דהא דאמר דגר מהול צריך הטפת דם היינו דוקא שכשנולד בגיותו היה לו ערלה ומל אותו בגיותו ומשום הכי כיון שהיה לו ערלה שעה חדא אע"ג דהשתא שבא להתגייר כבר הסירה ממנו צריך להטיף ממנו דם ברית אבל אם לא היה לו ערלה מעולם שכשנולד בגיותו נולד כשהיא מהול אין צריך להטיף ממנו דם ברית כשבא להתגייר ולפי' רבי' שמשון אפי' שכשנולד בגיותו נולד מהול השתא שבא להתגייר צריך להטיף ממנו דם ברית ומדברי ר"ת שהביא הר"ן כאן משמע דס"ל דגר אין צריך להטיף ממנו דם ברית והרמב"ן דמכשיר גר מהול לבא בקהל משמע דפליג עם ר"ת בהטפת דם ברית ולדברי רבינו ורב האי ורוב הפוסקים אין מברכין על מילת קטן שנולד מהול כלל והר"י כתב שמברכין ורבינו שמחה כתב דאינו מברך אקב"ו על המילה אבל מברך אקב"ו להטיף ממנו דם ברית ומחלוקת זה תלוי במחלוקת הברכות שהם ספק מדבריהם והטור יו"ד סי' רס"ה כתב בשם בעל העיטור דאפי' למ"ד דאין מברכין כלל על מילת קטן שנולד מהול מ"מ ברכת להכניסו ואשר קדש ידיד מברכין והר"ן כתב דגם ברכות אלו אין מברכין וברכת גר ועבד שנתגייר כשהוא מהול רמב"ן כתב שמברך אקב"ו להטיף דם ברית מן הגרים או מן העבדים ומיי' כתב דגר שמל קודם שנתגייר שמטיפין ממנו דם ברית אין צריך ברכה: לשון ריא"ז ואומרים הגאונים שהנולד כשהוא מהול צריך לבודקו יפה יפה בידים ומראית עינים ולא בברזל שלא להצר לו ואין מברכין על המילה אלא אם נראית לו ערלה כבושה ורואין ונזהרין היאך מלין אותו אם נראית לו ערלה וממתינין לו הרבה ואין חוששין לשמיני שלא יביאהו לידי סכנה: