שלטי הגיבורים על שבת נד:

רבינו ומיי' פ"ק מהלכות מילה וסמ"ג והרא"ש והטור יו"ד סי' רס"ז הסכימו דהדין כך הוא שאם לקח שפחה מעוברת ועוברה עמה אע"פ שטבלה ואח"כ ילדה דהיינו מקנת כסף נימול לשמונה וכן ביליד בית כגון שלקח שפחה ריקנית ונתעברה אצלו אע"פ שילדה ואח"כ טבלה נימול לח' דליכא נימול לא' אלא לוקח זה שפחה וזה עוברה שאין לו בגוף השפחה כלום או בלוקח שפחה ע"מ שלא להטבילה מיהו אע"פ שנמולין לח' אין מחללין עליהן השבת אא"כ טבלה קודם שילדה בין ביליד בית בין במקנת כסף וכן לדידהו כל ולד שאין אמו טמאה לידה כגון יוצא דופן או גיורת שנתגיירה וילדה קודם שטבלה כלהו נמולין לשמונה ואין מחללין עליהן השבת ורבינו יונה והרבה מן הגאונים פסקו דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה כגון יוצא דופן או לוקח שפחה ועוברה וילדה קודם שטבלה בכל אלו וכיוצא בהן שאין אמו טמאה אינן נמולים לח' אלא לאחד ואין צ"ל שאין מחללין עליהן השבת:

מיי' פ"ק מהל' אבלות כתב דנולד לח' אפי' שהה ל' יום ומת לאחר ל' אין מתאבלין עליו והטור יו"ד סי' שע"ד והר"ם כתבו דכל ששהה ל' יום מתאבלין עליו ודברי מיי' תמוהים מאד חדא דכיון דלדידיה אפילו מת לאחר ל' אין מתאבלין עליו היה לו לפרש עד כמה זמן ישהה לאחר לידה שצריך להתאבל עליו ואין לומר דמשום דס"ל למיי' דבן ח' ודאי א"א לו לקיים דהוי נפל ובודאי שימות מהרה הלכך לא חש לתת זמן לאימתי יתאבל עליו כי לא הרבה יהיו ימיו דזה אינו שהרי מיי' קים ליה דאפי' נולד לח' ודאי אם שהה ל' יום הרי הוא ולד של קיימא ואינו עוד נפל דהכי כתב להדיא פ"ק מהל' מילה הלכך הוה ליה לקבוע זמן עד כמה יחיה הנולד בן ח' שיהייה חייב להתאבל עליו כיון דאפשר לו לחיות כל ששהה ל' יום ועוד קשה מדבריו לדבריו דגבי איסור שבת היקל ונתן כלל בדבריו שכל ששהה שלשים יום הוי בר קיימא לכל דבר ואפי' נולד לח' ודאי ואפי' לא כלו לו שערו וצפרניו וגבי אבל כתב דהנולד לח' אפי' שהה ל' יום ויותר הוי בכלל נפל:

לשון ריא"ז ונראה בעיני שהגדיים קטנים שהם מסופקים אם יש להם ח' ימים אם לאו אסורין שמא נפלים הם ולא כלו להן תדשיהם כמבואר בקונטרס הראיות: כתב הרא"ש ותמהני על האי פיסקא דכרבנן קי"לאפי' לקולא דאם אשת כהן היא אינה חולצת ומחזקי ליה כולד גמור להתיר יבמה לשוק וסמכינן ארוב ולדות שהן של קיימא ולא עבדינן כרשב"ג אלא להחמיר ולהצריך חליצה לאשת ישראל ולאסור בהמה שנשחטה תוך ז' ימים ולענין אבילות דקיימא לן כרבא המיקל באבל: [בעמוד הקודם בשלטי הגבורים אות א' ד"ה רבינו ומיי' כו' צ"ל ועוברה עמה אע"פ שילדה ואח"כ טבלה דהיינו וכו']: