שלטי הגיבורים על שבת לב:

לשון ריא"ז המותח חוט של תפירה בשבת כדי שתהיה התפירה מהודקת חייב חטאת שהרי הוא כתופר ומז"ה ביאר בפסקיו שהפתיל העשוי להדק בו בתי ידים וכן הפתיל העשוי להדק בו אדם המנעלים ברגליו אם יש בהם נקבים עשויין לכך להכניס ולהוציא בהן ולהדקו יפה בשבת שאינו אלא כעין מעשה לולאות וקרסים ואע"פ שנתן בו מחט ותופר ע"י מחט שאין זו דרך תפירה ואינו אלא כאדם המהדק בגדיו ע"י לולאות וקרסים והמחט עצמו הרי הוא כאחד מהם שהוא מחובר שם:

לשון ריא"ז ואיזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות שיודע עת התקופות ועת המזל ויודע לומר שנה זו גשומה היא שחונה היא כמו שביאר המור"ה:

רש"י פי' ששף בקרקע הבנין באכסדראות שנשענות עליו כדי שיהיה חלק והתוספות פי' ששף בידו על העור המתוח בין העמודים להחליקו ולזה הסכימו כל הפוסקים:

צ"ע בנוטל שלל שעושין החייטים שקורין אינבסטי"ר שגם הוא הוי גמר מלאכה אי חייב משום מכה בפטיש ולבי חוכך להחמיר ומיהו לעולם לא מחייב עד שיהיה בענין דקפיד עלייהו:

כתב הרא"ש ז"ל והיינו טעמא כי פעמים כתב במשכן טעות על קרש אחד ומוחק כדי לכתוב אחרת במקומה ומן הדין היה ראוי לחייב אף מוחק אות אחת כדי לכתוב אות אחרת במקומה אלא שאינו ראוי לחייב על מחשבת כתיבה יותר מעל כתיבה עצמה ויראה שאין חייב על מחיקת טשטוש אפי' לכתוב כמה אותיות כי לא היה במשכן אלא מחיקת אותיות כדי לכתוב במקומו ואחרי כתבי זה מתוך הסברא וגם מדנקט בברייתא מחק אות אחת ראיתי בתוספתא וכתוב בה נפלה דיו על ספר ומחקה שעוה על הפנקס ומחקו אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות חייב וטעמא לא בריר לן וי"ל דהיינו טעמא דאות שנכתב בטעות כמאן דליתיה דמי ועיקר החיוב בשביל מחשבת הכתיבה הילכך אפי' טשטוש נמי והאי דנקט בברייתא מחק אות גדולה איידי דתני כתב אות אחת גדולה: