שלטי הגיבורים על שבת לב.

לרש"י חייב במפרק משום דש וכן דעת ר"י וכן כתב מיי' פכ"א מהל' שבת ור"ת כתב דמפרק חייב משום ממחק ונפקא מינה טובא כדמשמע שם בתוספות:

המרדכי והגהות מיי' כתבו בסתם דיזהר אדם שלא לאסוף פירות ולקבצם יחד דהוי כמעמר וכן נרא' דעת מיי' דאפי' המאסף שלא במקום גדולם דאסור שכ' גבי מלח פכ"א מהל' שבת וכן אין מקבצין את המלח וכיוצא בו מפני שנראה כמעמר ומדקאמר איסורא באסיפת המלח ולא קאמר כשמאספה ממלחתא דהיינו במקום גדולם כדקאמרי שאר המפרשי' וכן התלמוד אם כן ס"ל דאפי' אספם שלא במקום גדולם דאסור וה"ה לכל מילי וסמ"ג לאוין ס"ה כתב דליכא איסור באסיפתם אלא במקום גדולן דוקא והביא ראיות על זה וכ"כ הטור א"ח סי' ש"מ וכן נראה דעת רש"י והתוספות:

רש"י פירש דפרים סלקא ר"ל שמחתך ירקות דק דק וכתב עליו הרא"ש שהוא פי' תמוה לומר דדבר שהוא אוכל ומחתך אותו דק דק שיהא שייך בו משום טוחן ופי' הוא דפרים סלקא הם עצי דקל שיש בה נימין נימין וכשמפרק הנימין הללו יוצא מהן כמין קמח דק דק א"כ לדידיה כל מידי שהוא אוכל מותר לחתכו דק דק ופי' רבינו ומיי' פכ"א מהל' שבת וסמ"ג לאוין ס"ה מסכימין לפי' רש"י וכן התו' וגם הטור א"ח סי' שכ"א כתב כרש"י בסתם ואינו מביא שום דעת חולק ולכולהו אסור לחתוך ירק דק דק בשבת וכתב הר"ן בשם הרשב"א דדוקא במחתכו כדי לאוכלו למחר או לבו ביום לאחר שעה הא לאו הכי שרי אי בעי לאוכלן לאלתר ומתוך כך התיר לפרר לחם דק דק לתרנגולין אם עומד עליהן שיאכלו אותו לאלתר ותמיהני עליו דכיון דהאיסור הוא משום טוחן מה לי טוחן לבו ביום או לאלתר או למחר וכי כל המלאכות כולן שרי לעשותן בדצריך לאותה מלאכה לאלתר ואל תשיבני מברירה שהתירו לברור כשרוצה לאכול לאלתר דהתם טעמא דבכה"ג שהתירו לא הוי ברירה ועוד שחכמי' עצמם פירשו דין הבורר בה אבל הכא שהם פי' דחתיכ' ירק דק הוי טוחן ולא חלקו מנין לנו לחלק מסברא ולדמות מה שלא דמו הם ולדברי הרשב"א אם אין התרנגולי' אוכלים אותם הפירורים לאלתר אסור לפרר להם מיהו התוס' כתבו דוקא בחתיכת ירק שייך טחינה אבל לא בחתיכת שאר אוכלין וכ"כ סמ"ג שמותר לפרר הלחם דלא שייך טחינה בתר טחינה ורא"ם אוסר לפרר פירורי לחם בשבת ויש אוסרין לפרר ולחתוך דק דק שום פרי דבכל הפירות שייך טחינה ובמקצת נוסחאות מיימוני כתוב כן ולפי אלו המחלוקות יהיה תלוי בהם גם כן דין פרירת הבשר דק דק למי שאינו יכול ללעוס בשיניו דלמאן דשרי פרירת שאר אוכלין או כל דבר שהוא אוכל שרי נמי לפרר הבשר דק דק ולמאן דאסר אסור נמי הכא ולדברי הרשב"א בכל ענין שרי רק שיאכלנו לאלתר ואם היקש הרשב"א טוב וראוי לסמוך עליו אליבא דכ"ע יהיה מותר פרירת בשר דק דק לאלתר ובספר תרומת הדשן מתיר נמי מטעם דבשר לא שייך במינו טחינה דלא הוי בשר גדולי קרקע כמו שאר התבואות דטוחנים אותן מיהו אין כל כך ראיה דבשר ודאי חשיב גדולי קרקע כדמוכח ריש בכל מערבין וכ"כ התוס' פ' כלל גדול גבי מפרק תולדה דדש ותלוי גם במחלוקת זה מה שנהגו לכתות המצה בפסח או לגרור בגרירה הלחם בשאר יו"ט דהרי טחינה אסור בירט אם לא נאמר דלגבי יו"ט הקלו בכה"ג שאינו ממש טחינה:

רש"י פי' דמחתך עצים דקים להבעיר האש וסמ"ג פי' שמנסר עצים ליהנות מנסורת שלהם ורבינו פירשו שיש עצים שיש בהן כעין נימין וכשמפריש אותם הנימין יוצא מביניהם כמין קמח דק דק והוי כטוחן:

רש"י פי' שמשליך יתד לח לתנור חם ליבשו חייב משוס מבשל ואע"פ שאין הבישול ניכר בו שחוזר ומתקשה ורבינו פירש דסיכתא הוא גללי בהמה רקיקין שנותנן בכבשן לצרפן: