שלטי הגיבורים על שבת כג.

לפי' ר"ח ומיי' פוקרין וציפה הן כעין כסוי ראש שעושין לבעלי חטטין ולבעלי קרחה לכסות בהן ראשן אם יצא בהן שעה אחת מבעו"י מותר לטלטלן ולצאת בהן בשבת אבל אם לא עשה בהן מעשה ולא יצא בהן קודם השבת אסור לצאת בהן וה"ה לטלטלן דמוקצה הן ולפי' רש"י והרא"ש והטור א"ח סי' ש"ח פי' פוקרין הוא פשתן סרוק שנותנין ע"ג המכה וציפה הוא צמר מנופץ ושניהן מותרין ליתנם ע"ג המכה בשבת שאין בהן מוקצה אם צבען בשמן דגלי דעתיה דלמכה קיימי או שכרכן במשיחה ומשום רפואה נמי ליכא שאינו אלא כמו מלבוש שלא ישרטו בגדיו במכה והלכך אם חשב עליהן לצאת בהן או שיצא בהן בחול מותר נמי לצאת בהן בשבת וכבר פירשתי לעיל במחשבה למר ובמעשה למר ור"י שלא חשיב ליה כמשוי אפי' לא צבעם בשמן ואפי' בשבת עצמו שלא יצא בו מע"ש נ"ל דמתיר ר"י וכן אפשר שהוא דעת מיי' ורבינו חננאל דלא חשבי משוי מה שנותן מטלית ע"ג המכה אע"פ שלא יצא בהן מע"ש:

ודברים שצריכין יחוד להתיר טלטולן כגון אבנים וכיוצא בהן כמ"ש הטור א"ח סימן רנ"ט נראה דפליגי אם היחיד צריך שתהיה לכל השבתות או דיהיחוד לשבת אחת מדברי הרשב"א בתשו' תשנ"ו משמע כי מי שיחד אבן לפצוע בה אגוזים בשבת אם לא יחדה לכך לעולם דאינו יכול לטלטלה אפי' לאותה שבת והמרדכי בפ' כל הכלים כ' בשם רבינו ברוך דהרוצה להשתמש באבן או בבקעת בשבת לסגור בהן הדלת או להכות בהן הברזא צריך שיעשה שום מעשה של תיקון מבע"י ומדברי הטור א"ח סי' רנ"ט דאוסר טלטול מוכין כמו טלטול האבנים משמע דאם ייחד המוכין לכסוי אפי' לא היה היחוד אלא לאותו שבת שמותר לטלטלן לאותו שבת שהרי כ' מוכין שטמן בהן דרך מקרה אסור לטלטלן משמע דדוקא אסור לטלטלן מפני שהטמנה היתה בהן דרך מקרה ולא יחדן להטמנה כלל אפילו לאותה שבת משמע הא יחדן לשום הטמנה דמותר לטלטלן וכ"נ מדברי הר"ן שלפנינו ומדברי רש"י פ' כל הכלים ד' קכ"ה גבי נדבך של אבנים משמע דאין הזמנה אפי' במעשה חשוב מועלת לאבן לעשותה כלי לטלטל כגון אם לוקח האבן ומזמנו שם לטלטלו דהשתא הוי הזמנה במעש' ולא במחשבה אפ"ה אינו מועיל להתיר הטלטול באבן ומהאי טעמא אם הניח אבן על פי החבית דהוי הזמנה במעשה ולא במחשבה אפי' הכי אסור לטלטלו מיהו נראה דדוק' טלטול בכלי שמלאכתו להיתר הוא דאסור בו בהזמנה אבל טלטול לאותו דבר שהזמינו נראה דשרי ועי' פ' במה אשה בדין פורפת אשה על האבן אבל לא על המטבע דרוב הפוסקים כתבו דאין יחוד מועיל למטבע וכ"כ הטור א"ח סי' ש"ג וצ"ע למה לא מהני יחוד למטבע כמו לאבן ומדברי סמג ומרדכי נראה דגם למטבע מהני יחוד דקא יהבי טעם לאסור פרוף על המטבע משום שנראה כמערים להוציאו אבל אי לאו האי טעמא נראה דשפיר מהני למטבע יחוד:

לשון ריא"ז ולי נראה אע"פ שאינו מגולה מקצתו תוחבין בכוש או בכרכר ומגביהן כמבוא' בקונטרס הראיו':