שלטי הגיבורים על שבת כב:

בטלטול העורות פליגי לרש"י של בהמה גסה מטלטלין אבל של בהמה דקה אין מטלטלין בלא יחוד ל"ש של אומן או של בעה"ב ואין חילוק בין לחין בין יבשין ור"ת מתיר טלטול גסה ודקה ביבשין ואוסר בלחין וכן ריא"ז מביא שתי הדעות ומחלק בין אומן לשל בעה"ב ומסכים להתיר אף בשל אומן:

לדברי רבינו ומיימון והרא"ש ורבינו שמשון אם ישב עליהן מע"ש או שחשב עליהן מערב שבת לישיבה מותר לטלטלן ואין צריך לקשור אותן ולא לעשות בהן מעשה ור"ת פסק דצריכין קשירה מיהו נראה דאפי' לר"ת דמצריך מעשה היינו דוקא במידי דבר מעשה הוא אבל מידי דלאו בר מעשה כגון גיזי צמר שטומן בהן או קופה של עפר שמכניס לבית לעשות צרכיו וכיוצא בהן במחשבה בעלמא סגי להתיר טלטולן וכי מייחד אותם לכך ש"ד ולפי זה אתי שפיר לר"ת הא דכתבינן לעיל גבי מטה שיחדה למעות דלא נאסרה אא"כ הניח עליה מעות מבעו"י דבמחשבה בעלמא לא נאסרה וכן כלי שיחדו לתת אותו תחת הנר לקבל השמן לא נאסר אא"כ נטף בו שמן מבעו"י דכל הני מידי דבר מעשה נינהו ומחשבה אינו עושה בהם כלום לא להתיר ולא לאסור. אבל לרבי' והרא"ש והטור קשה דלדידהו המחשבה הוי כמו מעשה ומועיל אפי' במידי דבר מעשה הוא כי הכא גבי חריות של דקל וא"כ אמאי צריך גבי מטה שיחדה למעות שיניח המעות עליה מבע"י לומר דנאסר הטלטול בה לפי סברתם במחשבה וביחוד בעלמא ליתסר אפי' לא עשה בה מעשה מיהו למיי' אפשר דלא קשה מידי ההיא דמטה שיחדה למעות להא דחריות של דקל כי אע"פ דמיי' קים ליה גבי חריות דבמחשבה בעלמא סגי לאו בכל דוכתא קים ליה למימר הכי דאיכא נמי מקומות דמצריך מיי' מעשה דהא פרק כ"ה מהל' שבת מביא נמי דין דנדבך של אבנים ומצריך בהן מעשה להתיר טלטולן וכ' המגיד משנה הטעם ע"ש והוא הדין הכא גבי מטה דליכא מטה דקאי למעות ובמחשבה בעלמא לא היה אוסר וצריך מעשה לאוסרה והוא הדין לכל כיוצא בזה אליבא דמיי' ומ"מ לדברי רבינו והרא"ש קשיא ותרצתי לעיל הנ"ל וחלקתי בין עיולי איסורא לעיולי היתרא ולפי זה פליגי רבינו ומיי' בנדבך של אבנים דלדברי רבינו והרא"ש דסבירא להו דבמחשבה סגי אם חישב עליהן מבעוד יום שרי לטלטלן ולישב עליהן ומיי' פרק כ"ה מהל' שבת מצריך בהן מעשה להתירן ולפ"ז נמצא דר"ת ומיי' שוין בזה דכל מידי שאין המחשבה גרם לו האיסור צריך מעשה להתיר טלטולו והוא שיהיה דבר שהוא בר מעשה ולפיכך אתי שפיר מה שכ' מיי' פרק י"ט מהל' שבת דאין יוצאין בפיקורין ובציפה שבראשי בעלי חטטין אם לא עשה בהן מעשה ולא יצא בהן קודם השבת לפי שהנהו דברים לאו לצאת בהן הבעלי חטטין קיימי ואין המחשב' אוסר תאותן אלא מעצמן אסורין הן לטלטלן בשבת והלכך צריך בהן מעשה להתיר טלטולן לפי שיטת מיי' על דרך החילוק שעשינו אמנם אתיא האי סברא דלא כמגיד משנה פרק כ"ה מהל' שבת דאיהו כתב דדעת מיי' כדעת התוס' ע"ש ולפי דבריו אתי שפיר דברי מיי' כדברי הטור והרא"ש אך לפי דבריו הדרא קושיא דנדבך של אבנים לחריות של דקל לדוכתיה כמו שכתבת באורך בחידושי ומפני זה לא נראו בעיני דברי מגיד משנה בזה ועשיתי החלוק שזכרני ולדברי רבינו אפשר דבפיקורין וציפה מצריך מעשה אע"ג דגבי חריות סגי במחשבה והטעם כמ"ש הר"ן בשם רבינו יונה ולדברי הרא"ש והטור במחשבה בעלמא סגי שאם חשב לצאת בהן מבע"י שרי ובקופה של עפר ליכא פלוגתא דמידי דלאו בר מעשה הוא וכ"ע מודו דבייחוד בעלמא הגי ובנסרים של אומן נמי אפשר דלא פליגי דגם לר"ת המחשבה מועיל בהן להתירן דכיון דאיסורן לא הוי אלא משום קפידא שמקפיד עליהן דהא אם הן של בעה"ב מותרין א"כ נכון הוא שהמחשבה תועיל בהן להתירן דבכה"ג אף ר"ת לא מצריך מעשה מבעוד יום היינו המעשה שלו דלאו בר מעשה אחרינא הוא ולדברי הרמב"ן המחשבה אינה מועלת אבל מעשה מועיל יהיה איזה מעשה שיהיה כ"כ הר"ן בשמו: