שלטי הגיבורים על סנהדרין י

וכלפי הא דאמר הכא דב' ספינות שעוברת בנהר ופוגעות זו בזו דיש להטיל פשר ביניהם נראה דגם יש ללמוד דין מעבורת שעוברין בו בנהר והיה בו חמור שמבעט המעבורת ומבקש לטובעו דאיתא פרק הגוזל בתרא דחשבינן בעל החמור רודף אחר נפשות להורגם ומצוה רבה להשליך החמור בנהר ולהציל כל האנשים אשר שם אבל בעל החמור לא ישליכו בנהר אע"פ דאיהו חשיב רודף כיון דיכולין להציל בא' מאבריו אין הורגין אותו ה"נ הורגים את חמור כדי שיכולים להציל על אבר בלבד ול"ש אם היה החמור ראשון שנכנס למעבורת כפי גי' הספרים שלנו וספרי הרי"ף שלפנינו לא שנא נכנס החמור בהדי שאר גברי כפי גי' הרא"ש שם או היה אחרון כפי קצת גירסאות בכל ענין מותר להרוג החמור ושפיר עבד מאן דקטליה כיון דאיהו מבעט במעבורת להטביעו על זה כתב המרדכי שם דהא דמחשבינן ליה רודף היינו דוקא אם היה בתחלה סכנה להכניס חמור בספינה דכיון דאיכא סכנה להכניס וזה הכניס ונסתכנו ע"י חשיב רודף אבל אם היו רגילין להכניס כמו שעושין עתה ואח"כ נעשה כך שהיה חמור מקפץ ומדלג ובעי לאטבועי ספינה אנוס הוא וזה המשליכו הוי מציל עצמו בממון חבירו וחייב אפי' הציל עצמו בסכנת נפשות ואע"פ דאנסו והראה פטור היינו משום דהראה אינו אלא דינא דגרמי ולא הוי אלא מדרבנן הלכך כי אניס לא מתחייב כלל והך דהכא חשיב כמאן דנשא ונתן ביד כיון דהשליכו לנהר דחייב לשלם אפי' כשהוא אונס נפשות דאין אדם יכול להציל עצמו בממון חבירו. ע"כ כוונת המרדכי שם: