שלטי הגיבורים על סנהדרין ט

כבר כתבנו בריש פירקין ענין שנים שנתעצמו לדין זה אומר נדון כאן וזה אומר נלך לבית הועד ע"ש אולם בענין גמר ופסק דין בטענות בע"ש נראה פשוט פ"ק דכתובות דף ג' לפי דברי המפרשים דבמקום שבתי דינים קבועים בכל יום אין ב"ד יושבין בעיר בע"ש ואצ"ל ביום שבת עצמו ומיהו אם השעה צריכה לכך נזקקין לישב בדין בע"ש עד חצות ובמקום שיש ב"ד קבוע לא מצי לכנוף ג' ולקבול בפניהם בעל כרחיה מכיון שיש שם ב"ד קבוע לב"ד הקבוע מבעי ליה למיזל ומש"ה מי שיש לו טענה לא לטעון כלל לאחר חצות ביום הששי וכ"ש ביום השבת דהא אין ב"ד נזקקין לו ובמקום שאין שם ב"ד קבוע כלל כגון בזמן הזה מי שיש לו טענה מקבץ ג' בני אדם וקובל בפניהם ועל ידם מזמין חבירו לדין ודבר זה יכול לעשות בכל יום בין בו' לאחר חצות בין ביום השבת עצמו כמו שכתבו התוס' שם והרא"ש והטור אה"ע סי' ס"ד ומיהו דוקא לקבול בפני ג' מצי למיעבד אבל למקבע זימנא לדון פשיטא דאסור דהא קי"ל אין קובעים זמן בע"ש ויהבו טעמא משום דטורח בצרכי שבת ובההיא טעמא אין חילוק בין ב"ד קבוע או כשמכניף ג' אנשים וכן בשבת אסור לדון פן יכתוב ובזה אין חילוק בין ב"ד קבוע או לא לא התירו רק לקבול ולסדר טענותיו. וגם זה פלא בעיני למה התירו בשבת דכיון דמסדר טענותיו פשיטא שיש שם גם בע"ד חבירו דהא אסור להטעים דבריו לדיין שלא בפני בע"ד חבירו וכיון שכן אע"פ דאין דנין יש לחוש פן יכתבו הדיינים דברי טענותיהם. ועוד למה לא יהיה אסור משום ממצא חפצך ודבר דבר דהא סדור טענותיו ממצא חפצך הוא ויבאו לקרות בשטרי הדיוטות וכמה חששות איסור יש בדבר ובשלמא לקבול בפני ג' בדבר שיש בו נפקותא ביציאת הקול כגון גבי טענת בתולים שישכים בשבת ויקבול שלא מצא בתולים כדי שיתברר הדבר ויבואו העדים אפשר דמצי שפיר למעבד דליכא התם איסור מצא חפצך דחפצי שמים נינהו כדי שלא יחזקנה באיסור אם זינתה תחתיו וגם אין חשש לכתיבה דאינו אלא קובל בעלמא אבל לסדר הטענות ולקבול במלתא שהוא מצא חפצך לא ידעתי טעם להיתר. ומפני זה נלע"ד דהתוס' שם לא הביאו בדבריהם רק היתר לקבול בשבת לא לסדר הטענות ובדוחק יש לפרש דברי הרא"ש והטור כן ולומר דהא דכתבו הרא"ש והטור ודבר זה יכול לעשות בשבת לא קאי אסדור הטענות דלעיל מיניה ולא קאי אלא אטענת בתולים דוקא ואחר תקנת רבינו גרשון פשיטא דאין לקבול בשבת דהיינו לבטל התמיד כדאיתא בתקנות שלו ומיהו נראה דדוקא בביטול התמיד לא מצי למעבד אבל לקבול כגון בטענת בתולים מצי שפיר אפי' לאחר התקנות ומה שתמצא בתשובות פי' שפעם א' לא קראו בתורה בשבת מפני ביטול התמיד והקבלות שהיו בבהכ"נ בשבת ומפני זה בשבת הבאה קראו גם הפרשה משבת שעברה דאלמא מבטלים התמיד אף בשבת. י"ל דמיירי אותו מעשה בכגון שבטלו מלפני השבת ג' פעמים התמיד או שהיה הביטול והקבלה בשביל טענת הקהל דבההיא מתיר ר"ג לבטל התמיד אף בשבת: ומה שנוהגין לבטל התמיד ולא מקבצים ג' לטעון בפניהם נראה בעיר משום דלא מצו ג' דבעו להזקק להם שיטענו בפניהם ואינם רוצים להיות ב"ד שלהם וגם הרבנים שבעיר אינן נזקקין לדון אותם ומפני זה צריכין לקבול בפני הקהל ולבטל התמיד שיתנו להם דיינים שידונו אותם: והואיל ודין קביעות הזמן לבא לב"ד אתא לידן אומר מה שנ"ל. מן התימה על דברי הר"ן פ"ק דכתובות גבי דין טענת בתולים שהוכיח שמותר לכנוס בה' משום דמצי שפיר להשכים לב"ד בו' ואע"ג דאמרינן בירושלמי בפירקין דאסור לדון בע"ש וכו' י"ל שלא אסרו אלא למקבע זימנא וכו' אבל אי אתו מנפשייהו צייתינן להו ומקבלין טענותיהם וטעמא דמלתא משום דלמקבע זמנא ולדון בלחוד אסר ולפי שהדין צריך מתון ועיון ואתי לאמנועי מצרכי שבת ויו"ט אבל לקבל טענותיהם אי אתו מנפשייהו שרי הלכך אפי' בו' מכנפי ב"ד ויתבו לקבל הטענות עכ"ל. ופלא בעיני מי הכניסו להר"ן לפרש ההיא דירושלמי דמיירי בקביעות הזמן דמאן דכר התם שמא דקביעות הזמן מצי שפיר למימר דההיא דירושלמי מיירי דוקא לדון הדין ולגומרו דההוא אסור משום דצריך מתון ועיון ואתו לאמנועי מצרכי שבת ויו"ט אבל טענת בתולים דאינו אלא כדי להוציא הקול כדי שלא יתקרר דעתו דסגי בקבלה בעלמא מפני שידונו עתה הדין לגמרי ההיא מלתא שרי ועוד דדוקא דיני ממונות הוא דאסר הירושלמי אבל האי מלתא דבתולים מלתא דאסורא הוא שמא זינתה תחתיו דבהכי מיירי עיקר התקנה אלא משום מלתא דאסורא תקנו יום הכניסה הלכך לא ידעתי מי גרם להר"ן לפרש הירושלמי הכי. ועוד יש להפליא על דבריו שכתב דטעמא דאסר התלמוד בהגוזל בתרא למקבע זמנא הוא משום דלמקבע זמנא ולדון בלחוד אסרו לפי שהדין צריך מתון ועיון ואתי לאמנועי מצרכי שבת ויו"ט עכ"ל דמשמע א"כ דלמקבע זמנא בלחוד מבלי שירצו לדון בו ביום דשרי למקבע זמנא כיון שא"צ בקביעות הזמן מתון ועיון ולא אתי לאמנועי מצרכי שבת ויו"ט כי היכי דליתי המזומן לבתר שבת ויו"ט ומפרש התלמוד טעמא משום דטריד בצרכי שבת ויו"ט וישכח שהזמינוהו וכמו שביאר הרא"ש שם להדיא הלכך לא ידעתי ליישב דבריו אלה וצ"ע ואמנם נראה לי דכיון דטעמא דאין קובעין זמן בע"ש ובעיו"ט הוא משום דטרוד בצרכי שבת ויו"ט וישכח שהזמינוהו א"כ מי שאינו בעיר ושלחו ההזמנה שיבא ביום פלוני שלאחר השבת ולא יגיע ההזמנה אליו בע"ש ועיו"ט כלל עד לאחר השבת אע"פ שב"ד כתבו ההזמנה בע"ש ובעיו"ט אין בכך כלום דמאחר שיגיע ההזמנה לידו ולא יהיה טרוד דליכא למימר ששכח שהזמינוהו: שאלת ראובן יש לו בתים והגג שעליהם משמעון ונתעצמו בדין ושמו כל הענין ביד שני פשרנים בקנין ובקנס ה' דינרים והפשרנים הטילו פשרה ביניהם ואמרו הפשרה בפני ראובן ושמעון בעלי הדבר ובפני סופר מתא ועשו אותו סופר מתא כב' עדים והסופר מתא כתב הפשרה בשטר והוא חתום עליה בעד וכן כתוב בשטר ההוא שהפשרנים אמרו כל הענינים הנזכר בכח הקנס ועכשיו תובע שמעון בב"ד לראובן להשלים הפשרה כמו שכתוב בשטר הפשרה וראובן משיב להד"ם שהפשרנים לא פסקו אותה הפשרה בינינו דעד א' כמאן דליתיה הוא השיב שמעון עד א' קם לשבועה השבע והפטר השיב ראובן שאינו מכניס עצמו בספק שבועה מחמת הקנס הריני משלם הקנס הודיענו הדין עם מי: תשובה הדין עם שמעון דכיון שהודה ראובן בשטר הפשרה מיד נתחייב בהודאתו בכל מה שנזכר בשטר הפשרה ומה שפשרו ביניהם הפשרנים בקנין היה והקנס אינו מגרע כח הקנין אלא תוספת חיוב הוא כדי להיותם מוכרחים בו יותר להשלים הפשרה וכשהזכירו הפשרנים בשעת הודעת הפשרה ואמרו מכח הקנס לא אמרו אלא כדי שלא יפלו ברשת הקנס ולא עוד אלא אפי' יאמרו מכח קנס ולא מכח קנין כל שאמרו בפשרה יתחייבו להשלים מיד מה שפשרו ביניהם שבשעה שקנו מידיהם נתחייבו בפשרה שיטלו ביניהם הפשרנים שאין ביד הפשרנים לבטל כח הקנין גם הטענה שאמר שהודאתו בקנין אינה כלום שאין אדם משלם כלום קנס ע"פ עצמו אין בטענתו כלום שלא נאמרו הדברים אלא בקנס התורה כמפתה ואונס ותשלומי כפל ד' וה' ושור שהמית את העבד וכיוצא באלו אבל קנסים אלו שמחייב האדם את עצמו ממון לחבירו בקנין אם יעשה כן או לא יעשה כן חיובי ממון הם אלו מתחייב הוא בהן על פיו ובלבד שיעשה בתחלתו כראוי וכדין שלא תהא בו אסמכתא וכיוצא בזה ולא עוד אלא אפי' בקנסי התורה היה מתחייב ע"פ עצמו בכענין שכבר הודה שהפשרנין חייבוהו לעשות כן ואם לא שיתן סך הקנס והרי זה כבאו עדים ואח"כ הודה שהוא חייב וקרוב הדבר להיות כעמד בדין ונתחייב דמשעה שעמד בדין הוה ליה ממון להורישו לבניו ואפי' בקנס התורה: