שלטי הגיבורים על ראש השנה ח.

וצריך שיתקע לו אחר ואע"פ שנשים וקטנים פטורים יכולין לתקוע ולברך ואין מוחין בידן ואין כאן משום איסור תקיעה ביו"ט ולא משום ברכה לבטלה וכתב בעל העיטור אחר שיצא כבר אינו יכול לתקוע ולהוציאם אא"כ לא יצא שנמצא תוקע להוציא את עצמו וכן נוהגים באשכנז לתקוע לנשים היולדות קודם שיתקעו בבהכ"נ כדי שיוציא התוקע גם את עצמו ואבי העזרי כתב שאפי' אחר שיצא יכול לתקוע להם ולהוציא השופר בשבילם אפי' דרך רה"ר ולזה הסכים הרא"ש ז"ל: לשון ריא"ז ונראה בעיני שבין על ברכת המוציא ובין על ברכת המזון הוא אומר כן כמבואר בקונטרס הראיות אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו אע"פ שאינו אוכל עמהם כדי לחנכן במצות ובהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא וכן יכול לברך לאחרים שאינו טועם עמהם כמבואר בקונט' הראיות ונראה בעיני שאין אדם יכול לברך על חבירו על מילת בנו להכניסו בבריתו או על פדיון בנו הואיל ואינו מחויב באותה מצוה אינו יכול להוציא אחרים כמבואר בקונט' הראיות:

מיי' פליג עם רבינו כמ"ש הר"ן וטור כתב ורי"ף היה תוקע בבית דינו וסמך לו על הא דתנן משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד לפניהם ורוצה לפרש כל ב"ד ואפי' של ג' ולא נהגו כן שכל המפרשים פירשו ב"ד של כ"ג שהן סנהדרי קטנה ואע"פ ששבת לאו זמן תקיעה היא מותר לומר לקטן שלא הגיע לחינוך שיתקע בשבת כדי להתלמד לתקוע אבל אם הגיע לחינוך אסור לומר לו לתקוע ואם תקע מעצמו א"צ למחות בידו: לשון ריא"ז משחרב בהמ"ק התקינו שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ובפני ב"ד ובזמן הזה שבטלו בתי דינין ואין לנו סנהדרי גדולה ולא סנהדרי קטנה אין תוקעין בשבת כל עיקר לפי שאין הכל בקיאין בתקיעות ושמא יוליכנו אדם אצל חבירו הבקי: