שלטי הגיבורים על פסחים ז.

סמ"ג פסק בשם ר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ודוקא לאחר שש אבל בשעה ששית השבתתו בכל דבר כר' יהודה ולרש"י בשעה ששית דוקא בשריפה ומכאן ואילך השבתתו בכל דבר ומיי' כתב כרבינו והגאונים וב"ה וכתב הרא"ש דאפי' לרש"י בשעה ה' השבתתו בכל דבר כיון שמותר בהנאה ואינו נראה כן מפירושו שהוא פירש דלר' יהודה אפי' יוצא בשיירא דוקא בשריפה ואם שורפו בשעת איסורו אסור ליהנות ולפיכך טוב לעשות לו מדורה בפני עצמו אבל ליהנות באפר אחר ששרפו תלוי בפלוגתא דר' יהודה ורבנן לרבינו ולמיי' דפסקו כרבנן אם אפו בו הפת או בשלו בו התבשיל אסור ואפי' אם כבו אפרם אסור ולסמ"ג ורש"י אין התבשיל נאסר אא"כ נאפה הפת ונתבשל התבשיל בעוד גוף החמץ קיים או הגחלים לוחשות אבל אם כבו מותרין: לשון ריא"ז אין ביעור חמץ אלא שריפה ויש פוסקים הלכה מפרר וזורה לרוח או מפרר ומטיל לים וזו היא השבתה האמורה בתורה כמבואר בקונטרס הראיות אבל אם הקדים לבערו קודם שעת בעורו שהיא תחלת ז' מן התורה הרי זה מבערו בכל ענין שירצה ואם רצה זורקו לר"ה ואם רצה מוכרו ומן התורה מבטלו ודיו אע"פ שאינו מוציאו מרשותו:

וכתב ב"ה דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אסור באכילה והאריך בענין וסוף דבריו מן הדין עלינו להחמיר במה שנוהגין שישראל מקבל דורון חמץ של נכרי מן המנחה ולמעלה שנעשה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח וכתב הרא"ש שיש לזה תקנה שיאמר הישראל שאינו רוצ' שיקנהו לו רשותו ואז לא יקנה לו בע"כ. בטור: לשון ריא"ז אבל חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר באכילה במוצאי יו"ט האחרון מיד ומבע"י לוקין על הנאתו ויש כרת באכילתו ועובר עליו ישראל בבל יראה אם לקחו מן הנכרי ובני גולה שעושין יו"ט שני החמץ אסור להן אף ביום השני עד שתחשך ונוהגים בשני כמו בראשון כמבואר בקונטרס הראיות:

ופליג מיי' עם רבי' בזה דס"ל דחמץ משש שעות ולמעלה יש בו לאו ולוקין עליו וכבר הביא סמ"ג לאוין ע"ו דברי מיי' והקש' עליו ודחק לתת טעם לדברי מיי' ולבסוף הסכים דלפני זמנו אינו עובר עליו וכ"כ בשם רבי' יחיאל בר' יוסף עש"ב: לשון ריא"ז אע"פ שהחמץ אסור מה"ת ביום י"ד משש שעות ולמעלה שהוא מצווה להשביתו אינו לוקה על אכילתו אלא בז' ימי פסח שהוא עובר עליו בלאו וכרת: