שלטי הגיבורים על פסחים ז:

וכתב הרא"ש דוקא כשנתערב שוגג אבל במזיד לא והר"י כתב אפי' נתערב במזיד ועש"ב בטור כמה חלוקין על זה: לשון ריא"ז אבל אם נתערב בין במינו בין שלא במינו עירובו מותר ונראה בעיני שלא אמרו כן אלא כשנתערב אחר הפסח אבל קודם הפסח הואיל ועובר על תערובות בפסח בבל יראה ובל ימצא כמו שיתבאר לפנינו הרי הוא כאילו היה החמץ בעיניה ואסור כמבואר בקונט' הראיות:

סמ"ג לאוין עא פליג עם רבינו פרק כל שעה שכתב דחמץ בזמנו בפסח הוה בששים כשאר איסורין וכ"כ בשאילתות דרב אחאי ובשם ר"ת אלא שלא רצה ר"ת להקל ולעשות מעשה וכשהיו מוצאין חטה בתוך תרנגולת מבושלת בפסח לא היה מתירה רק היה מתיר להשהותה עד אחר הפסח: ורבינו כתב שהוא במשהו וכן מיי' וטור והראב"ד כ' דבמשהו אינו אסור אלא באכילה ולא בהנאה ורבינו אוסרו אפי' בהנאה וכן הרא"ש והטור א"ח סי' תמ"ז וחמץ בפסח דהוי במשהו דוקא כשנתערבו בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם לכן ונתבטל בה מותר ולא אמרי' דחוזר וניער הילכך בשר יבש וגבינה שנמלחו קודם הפסח מותרים ואפי' שלא נזהרו לעשות הגבינה בכלי של כל השנה מותר ודג מליח (נמי) [במים] אסור וזיתים (שנכתשין) [שכובשין]כלהשנ' אסורי': לשון ריא"ז החמץ בפסח הרי הוא כשאר אסורין ואם נתערב אינו אוסר אלא בנ"ט וכן ביאר ר"ת ומז"ה וכן עיקר ואם נתערב בשאינו מינו אסור מה"ת בנ"ט אבל אם נתערב במינו מה"ת בטל ברוב ומד"ס הוא עד שיהא בו ששים של היתר כנגד האיסור נפל תערובתו במקום אחר מז"ה אמר שאין משערין אלא כפי חמץ המובלע בו. ואני אומר אם היתה התערובת מין במינו משערין לפי החמץ שבו אבל אם היה בשאינו מינו הואיל ואיסורו מה"ת עשו אותו התערובות כאילו היה כולו אסור ומשערים בכולו וכן בשאר איסורין כמבואר בקונטרס הראיות פרק גיד הנשה:

רבי' לא פירש מהו שלא בזמנו נראה דסמך על פי' שלא בזמנו דלעיל מיניה בדברי ר"ש דההוא שלא בזמנו ר"ל לפני זמנו מו' שעות עד הלילה ולאחר זמנו ר"ל לאחר הפסח א"כ הוא דה"נ שלא בזמנו הוי פי' מו' שעות ולמעלה ולאחר הפסח נמצא דפליג עם הטור: טור א"ח סי' תמ"ז כתב דחמץ מו' שעות ולמעלה עד הלילה שנתערב בין במינו בין שלא במינו הוי כשאר איסורין לרש"י כדינו ולר"ת כדינו ומיי' פ"ק מהל' חמץ פי' האי שלא בזמנו קאי אאחר הפסח ובזמנו דקאי אתוך הפסח וכן פי' סמג לאוין עא ולדבריהם לא נתברר דין תערובת חמץ מו' שעות ולמעלה מה דינו: ואם דעת רבינו הוא כפי' הר"ן שלפנינו חולק עם כל הפוסקים מיי' וסמ"ג וטור ויש סברא לומר דדעת רבי' הוא דמו' שעות עד הלילה אינו אוסר תערובתו כלל אלא שקשה לפ"ז למה יהיב רבי' טעמא להתירא משום שהוא קנס והלא מו' שעות ולמעלה אינו קנס כי הוא איסור מדאורייתא כמ"ש איהו בסמוך לעיל בפ"ק הלכך נראה דדעת רבי' כדעת הטור וכן מטין דברי מיי' וסמ"ג אך א"א לפרש דברי רבינו כדברי הר"ן:

וחמץ שנתערב במצה ביבש כתב רש"י ז"ל שמשליך האחד והשאר מותר באכילה והרא"ש התיר הכל אפי' באכילה ועי' בטוא"ח באורך דין חמץ שנאפה עם מצה בתנור: