שלטי הגיבורים על פסחים ג.

ולא יפרט לומר כל חמירא דאיתא בהדין ביתא כדי לכלול אף חמץ שיש לו במקומות אחרות: לשון ריא"ז זה שאמרה תורה תשביתו שאור מבתיכם השבתה זו היא לבערו מן העולם ואם קדם וביטלו קודם שעת איסורו יאמר הריני מבטל כל חמץ שיש לי ברשותי שיהיה כעפר מן החצר ודיו בביטול זה וא"צ לבערו מה"ת הואיל ואין דעתו עליו ואינו חשוב בעיניו הרי הוא כאילו הפקירו ואינו שלו ושוב אינו עובר עליו שהתורה אמרה לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה כמבואר בקונטרס הראיות:

והרא"ש היה נוהג לבטל פעם אחרת ביום י"ד בסוף שעה חמישית לפי שרגילין לקנות פת ביום י"ד וגם הפת ששייר בלילה למאכלו חוזר וזוכה בו ויש לחוש שמא ישאר ממנו בביתו ויעבוד עליו לכך טוב לחזור ולבטל קודם שהגיע שעה ששית ומ"מ לא יסמוך בביטול היום כי ביטול הלילה הוא עיקר וכתב סמ"ג בשם ריב"א דמנהג כשר הוא לחזור ולבטל בשעת הביעור: לשון ריא"ז חמץ הידוע לו אינו ראוי לבטלו בליל י"ד שהרי הוא עתיד לאוכלו ממנו או ליהנות ממנו ואין פיו ולבו שוין בדבר זה וכן אם ביטל אדם את חמצו ונמלך עליו לאוכלו הרי הוא כאילו חוזר וזוכה מן ההפקר ואם לא ביערו או אם לא בטלו פעם שניה הרי זה עובר עליו כמבואר בקונטרס הראיות:

מיי' כתב המקדש בחמץ בשעה ו' אינה מקודשת וטור א"ה סי' כ"ח כתב כרבינו: לשון ריא"ז וכן אם קדש בו את האשה בשעה ששית אין חוששין לקדושין ואינה צריכה ממנו גט הואיל והוא אסור בהנאה מדברי סופרים הרי קידשה בדבר שאין בו שוה פרוטה: