שלטי הגיבורים על פסחים טז.

לשון ריא"ז בספר הפרדס אומר שאין אופין מצה בע"פ אלא מחצי היום ואילך אחר שנתבער החמץ וכן בדברי מז"ה ואני אומר שאופין מצה לצורך הפסח אפי' בי"ג וכן בי"ד שחל להיות בשבת אופין מצה בע"ש שהוא יום י"ג ובלבד שתהא עשייתה לשם מצת מצוה שהרי חלות תודה שיוצאין בפסח בהן לפני יום י"ד נעשו עם החמץ כמבואר בקונטרס הראיות בפרק שלפנינו:

כתב הטור א"ח סימן תמ"ד דההולך לערב כדי לילך ללמוד לפני רבו חשוב דבר הרשות ונראה הטעם משום דהכי נמי הוה מצי ללמוד מאליו בביתו והיה מקיים המצוה ג"כ וצ"ע פרק כיצד משתתפין:

כ' הרא"ש ז"ל ולא ידענא מה היה קשה לו לרב אלפס מההוא דחגיגה דקאמר כמאן מקבלינן סהדותא מעם הארן ואדרבה מהתם מוכח שפסול לעדות כדאמר הכא דאין מקבלין ממנו עדות אלא שצריכין אנו להכשירן ולקבל מהן עדות שאם היינו מרחקים אותן ביותר היו עושין דת לעצמן וממנין להם דיינין מתוכם כדקאמר ר' יוסי התם מפני מה אמרו הכל נאמנים על טהרת יין ושמן כל השנה כולה כדי שלא יהא כל א' וא' הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו ואהא קאמר רב פפא כמאן מקבלין סהדותא האידנא מע"ה כר' יוסי משמע אע"פ שמן הדין לא היה לנו לקבל עדות מע"ה צריכין למיחש למאי דחייש ר' יוסי ואי מיירי התם בע"ה שאין בו שום פסול כמו שכ' רב אלפס ז"ל למה יהא פסול לעדות אלא ודאי פסול הוא וצריכין להכשירו משום דר' יוסי ועוד תימה הוא מה שכ' דהא דאמר ר"א דמותר לנוחרו ביוה"כ מיירי כגון שהיה רץ אחר הזכר או אחר נערה המאורסה ביום הכפורים דמותר להצילו בנפשו וא"כ הוא כדבריו מאי איריא ע"ה אפי' ת"ח נמי אלא כדפר"י דע"ה דלעיל מיירי במכיר וכופר כדי להכעיס והוא רע לשמים ורע לבריות וחשוד על שפיכות דמים כיון שהוא רגיל בכך אע"פ שאין עושה כלום באותה שעה וע"ה דהכא דקאמרי' עלה דאין מכריזין על אבידתו משמע דוקא על אבידתו אין מכריזין אבל אסור לגזול ממונו לא מיירי באותו ע"ה דאיירי בו ר"א כל כמה דלא ידע יכין רשע וצדיק ילבש כדפרשינן בב"ק ובמס' ע"ג למאן דלית ליה זימנין דנפיק מיניה זרעא מעליא אלא בע"ה אחר איירי דכמה מינין עם הארץ יש כדאיתא בפ' שלשה שאכלו ומ"מ אע"פ שאין חשוד בודאי על שפיכות דמים אין טוב להתלות עמו: