שלטי הגיבורים על פסחים טו:

לשון ריא"ז וי"א אם שהתה מעת שהגביהה ידה ונתעסק' בדבר אחר כדי הילוך מיל ה"ז אסור ושיעור מיל אלפים אמה בתלמוד ארץ ישראל מפרש שיעור השהייה כדי הילוך ארבעת מילין ולא נאמר השיעור הזה אלא משהתחילה ללוש הבצק ועד שתדביקה בתנור ונראה בעיני שאף ע"פ שלא לשה האשה יותר מן השיעור שאמרו חכמים ולא הגביהה ידה מן העיסה כל עיקר אלא שהיתה עושה רקיקין דקין ביותר והיתה מתעצלת בהן כדי הילוך ארבעת מילין הרי בצק זה אסור אע"פ שאין סימן חמוץ ניכר בו כמבואר בקונט' הראיות:

לשון ריא"ז ונראה בעיני שאפי' הרבה נשים שאופות בהרבה תנורים אסור להן בפסח ללוש בבת אחת יותר משיעור חלה שאפשר שרבוי הבצק יביא לידי חמון אפי' בשהייה מועטת אלא כל אחת תלוש בפני עצמה כשיעור חלה כמבוא' בקונטרס הראיות:

כתבו בשם ה"ר יונה היכא דלש יותר מזה השיעור חכמי צרפת ז"ל אוסרים העיסה ונראה לי להתיר דטעמא דהאי שיעורא משום דאמרי' כל זמן שעוסקין בבצק אין בא לידי חימון ושיערו שבזה השיעור מועיל עסק הידים אפי' כל היום כולו וביותר אין הידי' מספיקות להתעסק בה מתוך גודלה ומ"מ כיון שאפי' אם לא נתעסקו בה כלל אינה אסורה אלא עד מיל זה העסק שמתעסקים בה ואע"פ שאין כדי לא גרע ממה שלא יתעסקו בה כלל וכיון שאין שוהין בה יותר משיעור מיל מותר מיהו לדעת הגאונים שאמרו שלכתחילה אין להניח העיסה רגע א' בלא עסק א"כ לכתחילה אין ללוש יותר מזה השיעור ע"כ: וכתב הרא"ש ותמהני על מי שעלה על דעתו לאסור הא תנן בפ' שתי הלחם לחם הפנים נילוש אחת אחת וכתיב שני עשרונים יהיה החלה האחת ונהי שהחמירו חכמים שלא ללוש אלא עשרון א' מ"מ היאך עלה על דעתם לאסור בדיעבד:

כתב הרא"ש ז"ל הא דתנן וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת תני לה בתוספתא בשם ר"מ ואע"פ כן הילכתא כוותיה משום דתנינן לה במתני' בלשון חכמים אמר רבא מ"ט דר"מ אין לך סדק וסדק מלמעלה שאין בו כמה סדקין מלמטה ואע"ג דהילכתא כר"מ בשיעור שיאור וסידוק הא דתנא לעיל בברייתא דלר"מ לוקה על שיאור בהא הילכתא כר' יהודה דאמר האוכלו פטור דכיון דלא תני הא דר"מ לעיל כי הכא בלשון חכמים א"כ חזרנו לכללנו ר"מ ור"י הלכה כר' יהודה:

וכן פסקו סמ"ג וטור ומיי' השמיט דין הסידוק וכתב מגיד משנה מפני שסמך הרב על מה שאומר דהבחנתו למי שאינו בקי תלוי בשיעור הילוך מיל דהוי מלתא דפסיקא:

נראה מדברי מיי' שצריך לבער התרומה והחולין מע"ש כשחל י"ד בשבת ורבינו פסק דאין מבערין חולין אלא בזמנן ואמת כי לדעתי אינן חולקין כלל אבל לפי הדיוקין מהמ"מ ומגדל עוז הכרח לומר דפליגי והנה המגדל עוז השיב לדברי הראב"ד ולפי דבריו דברי הראב"ד הם השגה וכ"כ הר"ן ולדעתי כי אינה השגה אלא פי' לדברי מיי' ונ"ל דהכרח לומר כן שדברי מיימוני ורבי' שוים דאי לא כן תיקשי מדברי מיי' לדברי מיי' דאילו הכא פסק דלא כר"א בר צדוק ואילו בפי' המשניות פסק כר"א בר צדוק הלכך נ"ל דהכרח לומר דדברי הראב"ד פירוש הן לדברי מיימוני ובזה יהיו כולן שוין: