שלטי הגיבורים על קידושין כה.

כתב מיי' כל האומר מעכשיו א"צ לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה אלא אע"פ שהקדים המעשה התנאי קיים אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"צ לכפול ולא להקדימו למעשה ור"ת כתב דאפילו במעכשיו ובע"מ לא הוי תנאי עד שיהיה בו כל דיני התנאי ולזה הסכים הרא"ש י"א דלא בעי תנאי כפול ולא שאר דיני תנאים אלא באיסור כגון בקדושין וגיטין אבל בממון הוי תנאה בלא כל זה והרא"ש כתב דבכל מקום שהזכיר תנאי בין באיסור בין בממון צריך כל דיני התנאים וכן כ' מיי' התנה בשעת הקדושין שלא יהא עליו שאר או כסות תנאו קיים ואין מתחייב לה בהם אבל אם התנה שלא יתחייב בעונתה תנאו בטל וחייב בה:

כתב הטור ע"מ שיש לי מנה ביד פלוני אם ידוע בעדים שיש לו מנה ביד פלוני מקודשת בודאי ואם אין ידוע מקודשת מספק אפילו אומר אותו פלוני אין לו בידי. ע"מ שיאמר פלוני שיש לי מנה בידו אמר יש לו בידי מקודשת לא אמר יש לו בידי אינה מקודשת ע"מ שאראך מנה אינה מקודשת עד שיראנה מנה משלו ואם יש לו מאחרים בעסקא אינה מקודשת וכתב הרא"ש עוד שנינו בתוספתא האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל ונתן לה שוה פרוטה הרי זו מקודשת מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ופי' הרא"ש אם נתקיים התנאי כלומר אם ידוע בעדים שנתקיים התנאי מקודשת ודאי ואם לאו אינה מקודשת בודאי אלא ספק מקודשת:

כתב הרמ"ה אפילו איכא סהדי דיכול לאחזויי לה לא הוי קדושין עד דמחזי לה דלהכי אמר לה ע"מ שאראך ולא אמר לה ע"מ שיש לי דלא ניחא לה למסמך אסהדי עד דמחזי לה ומכי מחזי לה אגלאי מילתא דמעיקרא תפסי בה קדושין ויש בה קולא מצד אחד דאילו בע"מ שיש לי אם יש עדים שיש לו בשעת קדושין מקודשת ודאי ואי לא הוי ספק קדושין דיש לו בשעת קדושין משמע ואילו בע"מ שאראך להבא נמי משמע ואע"ג דמחזי לה ממציאה דאשכח או מתנה שניתן לו אח"כ הוו קדושין ומיהו לא חיישינן דלמא אחזי לה בתר הכי למהוי ספק קדושין: