שלטי הגיבורים על כתובות ז:

עיין בדברי הטור סי' מ"ו דברי הרמ"ה ומחלוקתו בזה וכתב ב"ד שכתבו במותב תלתא הוינא ונתקיים שטר זה בפנים ה"ז מקויים אע"פ שלא פירשו באי זה ענין נתקיים אם העידו העדים בעצמן על חתימתן אם שהעידו אחרים עליהן שאין חוששין לב"ד טועין שמא יטעו וכבר נהגו כל בתי דינים מישראל שיכתבו הדרך שנתקיים בה השטר בפניהם ולעולם אין ב"ד בודקין אחר ב"ד אלא מחזיקין אותן בחזקת בקיאים שלא טעו אבל בודקים אחר העדים ע"כ:

כתב סמ"ג ואומר ר"ת שכל אלו הדברים מדברים כשאין אנו מכירין חתימת ידי העדים בטביעת עין אלא ע"י דמוי חתימה לחתימה מגבינן על ידם ממון אחר אבל כשמכירין חתימת העדים בטביעת עין שראינו כתב ידם אם היה שם זיוף כלל היה ניכר אפי' כחוט השערה וקשיא לי שהרי רבא טעה בחתימתו בפרק גט פשוט ע"כ וטור כתב כר"ת:

עיין פרק קמא דיבמות. וכתב הרא"ש ומ"מ יראה שיש לסמוך על דברי גאון שיוכל אדם לחתום עדות הנמסר לו ולהעיד עליו אחר כמה שנים ואין לחוש לפרעון ולמחילה (דלוה) דאית ליה למימר אם איתא דפרעיה איבעי ליה לאודועי לסהדי שלא יחתמו או שלא יעידו ואיהו הוא דאפסיד אנפשיה:

ואם העד ת"ח אף אם הבעל דין בעצמו מזכירו שפיר דמי שודאי לא היה מעיד אלא שזוכרו מעצמו: לשון ריא"ז ואם הזכירו התובע עצמו אע"פ שנזכר לא יעיד חיישינן שמא התובע הטעה אותו או הוא בוש ממנו ודומה בעיניו שנזכר ואינו נזכר לפיכך אם הוא ת"ח שדרכו לדקדק בעדותו יפה אע"פ שמזכירו התובע ונזכר יכול להעיד וכל זמן שאדם זוכר עדות יפה יכול להעי דעליו אפי' [אחר] זמן רב: