שלטי הגיבורים על כתובות מה:

כתב הטור מי שמת ואלמנתו באה לגבות כתובתה ועליו בע"ח אם זמנו של א' מהם קודם ולא הניח אלא קרקע כדי לפרוע לא' מהם מי שזמנו קודם יגבה והאחר ידחה בין אלמנה בין בע"ח ואפי' תפס המאוחר מוציאין מידו לא הניח אלא מטלטלין שאין בהן דין קדימה וכגון דלא איקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי ינתנו לבע"ח אפי' הוא מאוחר ותדחה האשה ומיהו אפי' תפסה אפי' שלא בב"ד אין מוציאין מידה ואם זמן שניהם שוים או שנשא ואח"כ קנה או שלוה ונשא ואח"כ קנה שחל שעבודם כאחד משעה שקנה בין אם הניח מקרקעי או מטלטלי ינתנו לבע"ח ותדחה האשה ואם קדמה האשה ותפסה הקרקע אם קדמה וגבתה בב"ד כגון שהגבוה ב"ד קודם שידעו שהיה שם בע"ח אין מוציאין מידה אבל אם גבתה מעצמה אפי' ע"י שומא דליכא למימר מאן שם לך מפקינן מינה: לשון ריא"ז מי שיש עליו חוב לפרוע כתובת אשה ובע"ח ויש לו קרקע ויש לו מעות ובאין לגבות ממנו שניהם בחייו נותנים ב"ד המעות לבע"ח והקרקע לאשה שזה דינו במעות וזו דינה בקרקע ונראה בעיני שאף לאחרי מותו נותנים המעות לבע"ח כתקנת הגאונים והקרקע לאשה כמו שדנים להם בחייו כדין תורה וכן נראה בעיני שאם קדמה האשה ותפסה במעות בין בחייו בין לאחרי מותו אין מוציאין מידה כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב רמב"ם ז"ל לוה ולוה ואח"כ קנה דאמרי' חולקים אם קדם אחד מהם ותפס הכל אין מוציאין מידו לפי שלא אמרו חכמים אלא בבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ואף בזו נחלקו אבל בששניהם שוים לכ"ע אין מוציאין מידו וכן משמע מתוך דברי רב אלפס שמשוה דין לוה ולוה לשני שטרות שזמנם ביום אחד והר' יונה ז"ל כתב הא דאמרי' אם לוה ולוה ואח"כ קנה חולקים וכן בכל המקומות שאמר בתלמוד חולקים אם קדם האחד וגבה מה שגבה גבה ואע"פ דאמרי' בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ה"מ מאוחר אבל זה שיש בו זכות קצת מה שגבה גבה ודוקא כשגבה בב"ד וקודם שידעו הב"ד שיש שם בע"ח אחר אבל אם גבה מעצמו אפי' ע"י שומא דליכא למימר מאן שם לך מה שגבה לא גבה וראיתו הביאה הרא"ש באורך: