שלטי הגיבורים על כתובות מה.

כתב הטור וכשמוחל המוכר או יורשו צריכים לשלם ללוקח ואם מת בנו משלם תחתיו שאין זה קנס לומר שלא קנסו לבנו אלא ממון גמור הוא וכ"ש שאם מחל היורש שצריך לשלם בד"א שהמוחל חייב בתשלומין בזמן שהשטר כשר והמלוה ראוי לפרוע ממנו אבל טען הלוה שהוא מזוייף ואינו יכול לקיימו או שהלוה אלם ולא ציית דינא או שהוא עני ואין לו לשלם אינו חייב לשלם לו כלום הואיל ולא גרם לו הפסד ממון במחילתו שלעולם אינו מתחייב מחמת מחילתו עד שיתברר שאין החוב נפסד ללוקח אלא מחמת מחילתו של זה ואינו משלם דמי כולו אלא כדמים שנתן בו שכן כתב רב שרירא גאון המוכר שט"ח לחבירו ומחלו וקא הדר לוקח עליה דמוכר אינו גובה ממנו אלא אותן דמים שנתן לו ולא דמי לשאר זבינא דאית ביה ללוקח שבחא דהכא כיון שיש בידו למחול ואפי' היורש שלו מעיקרא זביני ריעי נינהו דאיבעי ליה לשנויי שטרי למכתבה בשמיה וכיון דלא עבד הכי דין הוא שלא יטול אלא מה שנותן בשטר וכן מסתברא להרא"ש כתב בעל התרומה כי היכי דבעלמא אמרי' אחריות טעות סופר ה"נ אמרי' במוכר שט"ח לפיכך אם בא בע"ח של מוכר וטרף זה החוב או שבא אחר והביא ראיה ששטר זה שלו או שלקחו מהמלוה תחלה וכל כיוצא בזה חוזר לוקח וגובה כל השטר מהמוכר או מנכסיו אבל אם הוציא הלוה שובר ששטר זה פרוע או שמחל לו המלוה קודם לכן ה"ז מקח טעות והמעות חוזרין ואם היה הלוה עני בשעת מכירה בכלל אונאה הוא שמכרו ביותר מדמיו ואין לשטרות אונאה ואם העני אח"כ ואינו יכול להוציא ממנו כלום אין זה בכלל אחריות דמזל דידיה גרם ע"כ והרא"ש ז"ל כתב בתשובה היכא דמחלו אע"פ שקיבל עליו אחריות אינו גובה מנכסיו אח"כ אפי' אחר המחילה דכל אחריות שמקבלים בשטר היינו אם נמצא שמכר דבר שאינו שלו או אם טרפו בע"ח מוקדם אבל אינו מקבל עליו אחריות אם יעשה שום היזק במה שמכר לו דאם מכר לו בית וקבל עליו אחריות ושרפו המוכר אח"כ אינו גובה ממשעבדי אלא מעמידו בדין וגובה ממנו כאילו היה גובה מאחר ששרפו ומוכר שטר חוב ומחלו נמי הוי כאילו שרפו באותה שעה שאין המחילה מבטלת השטר מעיקרו דלימא חספא בעלמא זבין ליה אלא שטרא מעליא הוה עד ההיא שעתא דמחיל ועל אותה שעה הוא מתחייב: לשון ריא"ז המוכר שט"ח לחבירו או הנותנו במתנה וחזר ומחלו או שחזר ואמר פרוע הוא או שטען הלוה פרוע הוא ונתחייב המלוה לישבע עליה והוא אינו רוצה לישבע ה"ז חייב לשלם ללוקח שמכר לו או למי שנתנו במתנה כל דמי השטר משלם שהרי בחזקת שאינו פרוע נתנו לו ועכשיו מתכוין להפסידו לחבירו בטענותיו היו עדים מעידים שהיה השטר פרוע בעת שמכרו ה"ז מקחו מקח טעות ואין המוכר משלם ללוקח דמי השטר אלא הדמים שקבל מן הלוקח בלבד ואם נתנו במתנה מתנתו בטלה ואינו משלם כלום ונראה בעיני שאין המוחל חייב לשלם אלא כשמחל אותו המוכר עצמו אבל אם מחל אותו היורש אינו משלם כלום שהרי הוא לא מכר זכות ואם מוחל כדין מחל ומותר להשיאו עצה למחול אם יגיע לו ליורש שום הנאה במחילה זו ובלבד שלא יהא המייעץ הזה מן הדיינים שאין לו לדיין ללמד טענות ותחבולות לבעלי דינין כמבואר בק"ה:

אבל אם אין ללוה מעות א"צ למכור כדי ליתן לו מעות אלא נותן לו ממה שיש לו וכתב הרא"ש יש לו מטלטלין וחפץ המלוה יותר במטלטלי מבמקרקעי צריך ליתנם לו אלא שנותן לו מאיזה מטלטלי שירצה הוא ואין המלוה יכול לומר מחפץ פלוני אני חפץ שהוא חביב עלי י"א שאם יש לו מעות וקרקע או מעות ומטלטלין שיכול המלוה לומר במטלטלי או במקרקעי אני רוצה ולא נהירא שאין דינו אלא על המעות כיון שיש שם מעות וכן אם אין שם מעות אלא קרקע ומטלטלי אינו יכול לומר תן לי מקרקעי אלא יתן לו מטלטלין אם ירצה ואם אין לו אלא קרקע ובא ליתנו לו ואמר המלוה איני רוצה אותה ואיני מבקש עתה ממך כלום אלא אמתין עד שיהיו לך מעות [הדין עמו] י"א שאם יש ללוה שטרי חובות על אחרים שאינו יכול להגבותם למלוה בחובו שאין גופם ממון ועוד שהקלקול מצוי בהם והרא"ש כתב שיכול להגבותם לו וישומו אותם כפי מה שהוא הלוה אם הוא אלם וכפי מה שהם נכסיו עידית או זיבורית:

ואם יש שם כדי לפרוע שניהם בקרקע ובמעות אם זמנן שוין נותנין לבע"ח מעות ולאשה קרקע [ואם קדמה ותפסה מעות] כתב הרא"ש שמוציאין מידה ונותנין לבע"ח ולכאורה יראה שלא אמרו כן אלא מפני תקנת בע"ח אבל אם חפץ יותר בקרקע וליתן לאשה מעות שומעין לו אבל הרמ"ה כתב שאין שומעין לו ואם אין זמנן שוה המוקדם נותנים לו מעות ואם קדם המאוחר ותפס המעות לפי דברי הרא"ש שכתב שמוציאין מידה אם קדמה ותפסה מעות שבזמנן שוה יראה דה"ה נמי שמוציאין המעות מיד המאוחר אם קדם ותפסה כתב מיי' היו כתובין בכתובה נכסי צ"ב וטענה שאבדו או שלקחן הבעל הרי היא בנכסי צאן ברזל כשאר בע"ח ונשבעת שלא לקחה אותם ולא נתנה ולא מחלה וחולקת עם בע"ח ורש"י לא פי' כן אלא דין נכסי צ"ב כדין שאר הכתובה וכן פוסק ר"ח בלשון אחד דאשה נדחית מפני בע"ח ובלשון אחר כתב יחלוקו כמו לוה ולוה וקנה דסוף פ' מי שמת ואם לאחר שנשא ולוה קנה קרקע כתב סמ"ג דחולקין בשוה האשה ובע"ח שבשעה שקנה היה משועבד לשניהם דהא לכל אחד שעבד נכסים שעתיד לקנות וטור סי' ק"ב כתב כרבינו ע"ש: