שלטי הגיבורים על כתובות מו.

ואם יש לו מעות ללוה ותולה אותם בעובד כוכבים והמלוה חושש שהם שלו ואמר כן כדי לדחותו מהם היו מחרימים על כל מי שיודע שיש לו מעות וי"א שאם הלוה אמוד אין שומעין לו וכופין אותו ליתן מעות ואם מצינו שהממון שלו אלא שתלה אותם בעובד כוכבים ואינו יכול ליתן לו כי העובד כוכבים מעכב כופין אותו למכור קרקע וליתן לבע"ח מעות וכן אם הדבר ידוע שיש לעובד כוכבים ערעור על נכסי הלוה וירא המלוה ליטול קרקע מיראת ערעורו של העובד כוכבי' צריך הלוה לטרוח ולמכור כדי ליתן מעות וכל מה שיתן לו מקרקעי או מטלטלי ישומו לו כפי מה שיוכל למוכרן מיד ואפי' בביתו לפי השעה ולפי הזמן ולא שיצטרך לחזור ולמוכרו בעיירות ובשווקים או לעכבו עד שימצאו לו קונים או שיתייקר שאל"כ נעלת דלת בפני לווין שיתן לו הפחות שבביתו אם אין לו מעות והמלוה לא יוכל למוכרו לאלתר: מיי' כ' מגבין למלוה כל המטלטלין שימצאו ללוה לא יספיקו לו המטלטלין מגבין לו קרקע אחר שיחרימו על כל מי שיש לו מטלטלין משלו או שיודע לו מטלטלין ואינו מביאן לב"ד וגובין כל קרקע שיש לו ואפי' אם הוא משועבד לכתובת אשה או לבע"ח שקדם גובין מיד לוה ואם יבא ראשון ויטרוף טורף ממנו היה לו מטלטלין או קרקע ויש עליו חובות לעובדי כוכבים ואומר כל נכסיו משועבדים לעובדי כוכבים ואם יטלו אותם ישראל יבאו העובדי כוכבים ויאסרו אותו ויהיה בשביה הורו רבותינו שאין שומעין לו ואין משגיחין בו ויגבה הישראל ואם יאסרוהו עובדי כוכבים הרי כל ישראל מצווין לפדותו:

כתב הר"ם נ"ל האי דפסק ר"ת היכא דאית ליה זוזי לבע"ח דצריך לשלם מעות ולא שוה כסף ה"מ היכא דידוע לנו שיש לו מעות אבל אם אין ידוע לנו דאית ליה זוזי והוא אומר דלית ליה א"צ לישבע שאין נשבעין בטענת שמא אלא השותפים והאפטרופסין וכו' ואפי' היכא דחזינן לו מעות והוא אומר אינן שלי אלא של פלוני הם לא משבעינן ליה. והיכא דאמר אין לי מעות ונמצא שקרן תו לא מהמנינן ליה בזה החוב אם יאמר אין לי מעות אלא צריך למיטרח למיזבן לפרוע מעות:

עיין בטור ח"מ סי' צ"ט אם חייב הלוה לעשות מלאכה עם המלוה עד כדי שיפרע חובו ועד כמה מגיע דין כפיית בע"ח לפרוע חובו. וכתב הרא"ש והא דאמרי' דפריעת בע"ח מצוה וכופין יתומים גדולים היינו היכא דהניח להם אביהם אחריות נכסים דעלה איתמר מלתא דרב פפא בערכין אבל בדליכא אחריות נכסים אלא מטלטלים מצוה ואין כופין כדמוכח בפ' מי שהיה נשוי גבי ההוא דשבק קטינא דארעא דא"ל אביי הנך קמאי מצוה קא עבדיתו השתא כי קא טריף בדין קא טריף ויראה דהאידנא דתקין רבנן בתראי לגבות ממטלטלי שעבוד וסמך המלוה אמטלטלי כמו אמקרקעי כופין אף במטלטלים וכן עמא דבר:

רבינו פסק כת"ק דכיון שנושאת ונותנת לו יכול להשביע אפי' בטענת שמא אבל אם אינה אלא מתעסקת בצרכי הבית בפילכה ועיסתה כדרך כל הנשים אינו יכול להשביעה בטענת שמא אלא בטענת ברי ע"י גלגול וכן דעת מיי' וסמ"ג: ר"ח ור"ת פסקו דכך הלכה דכל זמן שתובעת כתובתה היורשין משביעין אותה על אפוטרופוס שנעשית בחיי בעלה אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה אלא על טענת ברי וה"ה דגם הבעל אינו יכול להשביעה בטענת שמא כל זמן שאינה תובעת כתובתה ואפי' מינה אותה אפוטרופא והורה ר"ח הלכה למעשה באשה שמינה אותה אפוטרופא והיה לה הרבה מעות ואמרה של אחרים הם ורצה בעלה להשביעה ופסק ר"ת שלא היה יכול להשביעה כל זמן שלא תבעה כתובתה וכתב הרא"ש ונראין דבריו וגם כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדינן עובדא לחייבה שבועה: לשון ריא"ז המושיב את אשתו חנונית למכור יינו או פירותיו או שאר נכסיו או שמינה אפוטרופיא כגון לפרוע פועליו או לישא וליתן בממונו ה"ז יכול להשביעה כעין שבועה של תורה כל זמן שירצה שמא גנבה משלו כלום ואם רצה לגלגל עליה שבועה שלא גנבה ממעשה ידיה או משאר עניני הבית הרשות בידו כמבואר בקונטרס הראיות: וכתב הרא"ש משמע דרבנן מודו דע"י גלגול מגלגל אפי' על פלכה ועל עיסתה אבל לכתחלה לא כדמפרש טעמא בירושלמי שאם אתה אומר כן אין שלום בבית לעולם והכי כתב בירושלמי גבי שבירת כלים שפטורה ועי' בהר"ן ז"ל. אבל אם שברתו במזיד או נתנתו לאחר חייבת לשלם: