שלטי הגיבורים על כתובות לח.

ומטעם זה כתב הרמ"ה שאינו רשאי למוכרם אפי' בעודה תחתיו ולא נהירא להרא"ש דודאי בעודה תחתיו עושה בהן כלמה שירצה אלא אם שיירן נותנת דמים ונוטלתן:

וכ"כ ב"ה שאם מכרה נכסי צאן ברזל בטובת הנאה אין הבעל אוכל פירות מאותן טובת הנאה ולא נהירא להרא"ש אלא דוקא פירי דפירי דאתו מעלמא כגון שמכרה כתובתה בטובת הנאה לא שקיל אבל פירי דפירי דלא אתו מעלמא כגון ולדי ולדות שקיל ומיהו נראה אם תמות האם בעוד הולד קיים דהולד ממלא מקום אמו וחוזר להיות קרן ואע"פ שהולד הוא לבעל אם נגנב ונמצא הגנב אין הכפל לבעל ואפי' האם בעצמה אם נגנבה אין הכפל לבעל:

ולא נהירא להרא"ש ז"ל דכיון דליכא שיור כלל אין לכלות הקרן לגמרי אלא כפירש"י שגוף העז שלה ונקט עז לחלבה דסתם עז להכי קאי והשתא נשאר לה הגוף לשיור וכן באידך: לשון ריא"ז הכניסה האשה לבעלה בתורת נכסי מלוג או שנפלו לה בירושה עז שחלבה פריה או רחל שגזותיה פריה או תרנגולת שביצתה פריה או דקל שראוי לו כל פירותיו והקרן קיים לאשה בכל אלו הוא אוכל והולך עד שתכלה הקרן ואע"פ שהם מזקינים ואובדין הרי ישאר מהם דבר מועט מן הרחל ומן העז עורן ומן התרנגולת הנוצה ומן הדקל העצים וכן אם הכניסה לו כסות של נכסי מלוג מתכסה בו הבעל עד שיכלה והשחקים הם לאשה קרן וכן אם הכניסה לו מקום שחופרין ממנו הצריף הרי כל הצריף הוא לבעל במקום פירות והולך ומוכרו תדיר לעצמו ואחר שתכלה הצריף הקרקע הוא לאשם קרן אע"פ ששויו דבר מועט וכן יער הצומח עצים הבעל כורת ממנו העצים והקרקע ישאר קרן לאשה וכן כל כיוצא בזה כמבואר בקונטרס הראיות: