שלטי הגיבורים על כתובות לח:

כתב הטור נפלו לה עבדים ושפחות זקנים שאין ראוין עוד למלאכה ישתמש בהן כמו שהן ואינה יכולה לכופו למוכרן ולקנות בדמיהן קרקע כדי שיתקיים לה הקרן ואם ירצה הוא למוכרן ולקנות בהן קרקע אינה יכולה לעכב עליו והרמ"ה כתב כמו שהוא יכול למוכרן בעל כרחה כך היא יכולה למוכרן בעל כרחו כדי שיתקיים לה הקרן והרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה. רשב"ג אומר יכולה לעכב עליו משום שבח בית אביה וכיוצא בזה פליגי בנפלו לה זיתים זקנים ומדברי הרא"ש ז"ל יראה שפוסק בשניהם כחכמים שאינה יכולה לעכב מלמוכרן ודוקא כשאינן בטועים בשדה שלה אבל נטועים בשדה שלה או עושין כדי טיפולן יכולה לעכב עליו ומיי' כתב נפלו לה עבדים ושפחות אע"פ שהם זקנים לא ימכרו משום שבח בית אביה נפלו לה זיתים וגפנים זקנים אינה יכולה לכופו למוכרן ולא לעכב עליו למוכרן ודוקא כשאינן נטועים בשדה שלה ואינן עושין כדי טפולן אבל אם נטועין בשדה שלה או אפי' אינן נטועין בשדה שלה ועושין כדי טיפולן יכולה לעכב עליו מלמוכרן משום שבח בית אביה והטור כתב ואיני יודע למה פסק חד כחכמים וחד כרשב"ג: לשון ריא"ז נפלו לאשה עבדים ושפחו' זקנים ורצה הבעל למוכרן מפני שהוצאתן מרובה מן השבח שלהן הרי אלו ימכרו וילקח מהם קרקע והוא אוכל פירות ואם היה השבח שלהם כנגד הוצאתן יכולה האשה לעכב על ידו מלמכור משום שבח בית אביה כמבואר בקונט' הראיות:

שאלו ראב"ן ורבינו אליקים לר' שמואל על אדם שבנה בית על נכסי מלוג ודר בו שנה או יותר מי אמרי' כי האי גוונא הוציא ואכל וכן לענין בע"ח גובה את השבח מי הוי כעין שבח וגובהו או לא והשיב אחרי שלא חלקו רבותינו בין יציאה ניכרת לשאינה ניכרת אף אנו אין בידינו לחלק:

ומיי' כתב שצריך שיאכל בדינר והרא"ש כתב דסגי בפרוטה: לשון ריא"ז אכל בכגרוגרת אחת דרך כבוד או פירא בכאיסר אפי' שלא על דרך כבוד:

וכתב הרמ"ה דוקא קטנה ממאנת אבל יוצאה בגט דינה כשאר מוציא הוצאות על נכסי אשתו: וכתב הרא"ש הלכך אם הוציא ולא אכל או הוציא הרבה ואכל קימעא שמין לו כאריסי העיר אבל אם הוציא קימעא ואכל הרבה ברשות אכל ולא תקנו חכמים לגרע כחו וכן אם הוציא ולא אכל וניחא ליה למישקל הוצאה שיעור שבחא שומעין לו דלא תקנו להיות כמוציא על נכסי אחר אלא ליפות כחו ולא לגרוע כחו עכ"ל: