שלטי הגיבורים על כתובות לז:

כתב סמ"ג ופסק ר"י באדם המבריח נכסיו שלא ישתעבדו לכתובת אשה ולבע"ח שהשטר קיים וקנאם לוקח מאחר שאם לא קנאם לוקח שיחול השעבוד א"כ אין לומר שנתכוון להבריח מאחר שע"י כן אינו מוברח כתב הטור וכיון שנתנה לו כל נכסים או מקצתן וכתב לו מהיום ולכשארצה אע"פ שהמתנה תלויה עד שתרצה ועדיין לא נגמרה אין הבעל אוכל הפירות אלא המקבל ואם תרצה ליטלן או למכרן לאחר הרשות בידה אבל כל זמן שלא תמכרם או תתנם לאחר אוכל המקבל הפירות ואם מתה בחיי הבעל תשאר למקבל מת הבעל בחייה תחזור לידה ואפי' מתה אחרי מות הבעל מיד קודם שחזר הבעל כתב הרמ"ה שישאר למקבל והרא"ש כתב שתחזור ליורשיה: לשון ריא"ז האשה שבאת להנשא וכתבה נכסיה במתנה לאחר אם כתבה כל נכסים ולא שיירה לעצמה כלום מתנתה בטלה בין שכתבה לאחר בין שכתבה לבנה ולא זכה אותו המקבל כל עיקר לא בגוף הנכסים ולא בפירות לא בחייה ולא במיתתה ואפי' מתה בחיי בעלה כמבואר בקונט' הראיות ובמיתתה נכסיה ליורשיה ואפי' נתנה לו מתנה גמורה כדרך שאר המתנות הואיל ולא שיירה לעצמה כלום לא היתה כוונתה אלא שלא יזכה בהן הבעל אע"פ שמתנתה בטלה הועילה מתנתה להבריחם מבעלה שלא יזכה בהן הבעל שכבר הוא מתיאש מהן כשרואה שהבריחה עד שלא תנשא לו: כתבו בתוס' יש דברים שאין מועיל בהם גילוי דעת עד שיתנה כגון אם היה מוכר מלבושיו אדעתא למיסק לארץ ישראל דזהו דבר שאין דעתו למכור אדעתא דהכי דהתם ודאי אין מועיל גלוי דעת ויש דברים שאפי' גלוי דעת א"צ כגון שטר מברחת דהכא וכן ההיא דפ' מי שמת דתנן הרי שהלך למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה בידוע שאם היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן לאחר:

וכן פסק הרא"ש כרבינו והר"ר יוסף הלוי פסק שפירות לבעל וכן פסק הרמ"ה: לשון ריא"ז גרשה בעלה כשהיו אילנותיה טעונין פירות אע"פ שלא נגמרו מה שגדל (גדל) ברשות הבעל הרי הוא של בעל ושמין אותן האילנות כמה הן יפין בלא פירות וכמה הם יפים עתה יותר עם אותן הפירות שלא נגמרו ואותו היתרון ינתן לבעל והשאר הוא הכל לאשה כמבואר בקונטרס הראיות: