שלטי הגיבורים על כתובות יד.

כתב מיי' ג' דברים של מפתה וד' של אונס הם של האב נתארסה אחר שנתפתתה אין האירוסין מוציאין מרשות האב והן שלו ואם יש לה אב הרי הן של עצמה והראב"ד ז"ל כתב דצער לעצמה דכי היכי דאמרי' בשאר חבלות צערא דגופא לא אקני ליה רחמנא לאב ה"ה הכא נמי אפי' אם יש לה אב ואם לא הספיק האב להעמידו בדין עד שבגרה או ניסת או מת הכל לעצמה אבל אם העמידו בדין ואח"כ בגרה או ניסת כבר זכה בו משעת העמדה בדין והוא שלו ואם מת מורישו לבניו:

כתב מיי' אין האונס והמפתה חייב בקנס עד שיבא עליה כדרכה ובעדים וא"צ התראה באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה אם הראשון בא עליה שלא כדרכה חייב בבושת ופגם ולא בקנס ואם הוא אחרון אינו חייב אלא בבושת שכבר נפגמה וזה שבא עליה כדרכה בין הוא ראשון או אחרון חייב בקנס ובשאר הדברים אבל אין בושת ופגם של בת שלא נבעלה כלל כבושת ופגם של זו שנבעלה שלא כדרכה והרא"ש כתב שחייב בקנס אפי' שלא כדרכה ואם באו הרבה כולם שלא כדרכה כולם חייבים בקנס וכן כתב הראב"ד: לשון ריא"ז באו עליה י' שלא כדרכה ואחד כדרכה כולם חייבין בקנס שהרי בתולה היתה בביאת כולם והבא עליה אחר שנבעלה כדרכה אינו משלם קנס כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב מיי' כל הנבעלת בשדה היא בחזקת אנוסה ודנין בהדין אונס עד שיעידו עדים שלרצונה נבעלה וכל הנבעלת בעיר היא בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו שהיתה אנוסה כגון ששלף חרבו ואמר לה אם תצעק אני אהרוג אותך וכתב הראב"ד חזקה זו איני יודע מה תועלת יש בה אם יש עדים יבאו ויעידו ואם אין עדים אין שם קנס ואם לענין ג' דברים אם יש טענה ביניהם כלל גדול בדין המע"ה והעיר והשדה שוים:

כתב מיי' כל בת שיש לה קנס יש לה בושת ופגם ואם היתה אנוסה יש לה צער וכל בת שאין לה קנס אין לה בושת ולא פגם אם נתפתתה וכן אם נאנסה חוץ מבוגרת וממאנת וחרשת ושוטה כיצד האונס את השוטה ואת הבוגרת ואת הממאנת אע"פ שאין להם קנס יש להן בושת ופגם וצער ואונס השוטה והחרשת משלם את הצער בלבד אבל המפתה את כולן פטור מכלום ע"כ כתב הטור ואיני מבין דבריו דמה תלוי צער ובושת ופגם בקנס דאע"פ שאין להם קנס למה לא יהא להן שאר הדברים: