שלטי הגיבורים על כתובות יד:

ובכל דוכתא שאומר האמורא זו דברי פלוני משמע זו ולא ס"ל עד דמפרש ליה תלמודא בהדיא זו וס"ל כההיא דפ' בית כור אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס וכו' ופריך זו ולא ס"ל והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו וכו' אלא זו וסבירא ליה וכן בריש פ"ק שור שנגח אמר רב יהודה זו דברי סומכוס ועוד דאי זו וסבירא ליה קאמר איכא לאקשויי עלה מאי קמ"ל:

ר"ח והראב"ד פסקו כר"מ וכמו שפסק רב אלפס נראה דאין סתם משנה כנגד דברי האמוראין כ"כ הרא"ש ז"ל:

כתב מיי' אם הבת תובעתו ואומרת אנסת או פתית אותי והוא אומר להד"מ ה"ז נשבע שבועת היסת שאילו הודה היה משלם בושת ופגם וצער ע"פ עצמו אמרה לו אנסת אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתיך ה"ז נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בושת ופגם שהרי הודה במקצת הטענה וכתב הראב"ד שהצער לעצמה דצער גופא לא אקני ליה רחמנא הלכך אינו מודה במקצת דהנך ג' דברים דאביה נינהו ומה שהודה לאביה הודה ומה שכפר לה כפר ועוד אם טען אביה טענת שמא הוא: כתב הרא"ש ז"ל הנטען על הפנויה יש דעות חלוקות י"א שלא לכנוס משום לזות שפתים וי"א שמצוה לכנוס כדאשכחן באונס ומפתה ולו תהיה לאשה והטור אומר נהי דחייבה תורה לכונסה אחר שפגמה ה"מ בודאי אבל בקול בעלמא אין להחזיק הקול לפגום שניהם: