שלטי הגיבורים על כתובות יג:

כתב הטור מאימתי יש לבת קנס משתהא בת שלש עד שתבגר בין אם יש לה אב או אין לה אב אבל קודם שלש שנים ולאחר שתבגר אין לה ור"ח פסק שאין קנס לקטנה אלא משנעשית נערה עד שתבגר והרא"ש ז"ל הסכים לסברא ראשונה: לשון ריא"ז קטנה שהיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אין ביאתה ביאה ואין לה קנס והבא עליה אח"כ יתן קנס שאין ביאה הראשונה כלום ומשעה שהיא בת ג' שנים ויום א' עד שתבגר יש לה קנס ואפי' היתה חרשת או שוטה או אילונית כמב"ה:

כתב מיי' אני אומר זה שאמרה תורה אל תחלל את בתך להזנותה שלא יאמר אדם הואיל ולא חייבה תורה אונס ומפתה אלא שיתן ממון לאב הריני משכיר בתי הבתולה לזה לבא עליה בממון בכל מקום שארצה או אניח לזה לבוא עליה בחנם שיש לאדם למחול וליתן ממונו לכל מי שירצה לכך נאמר אל תחלל את בתך להזנותה שזה שחייבה תורה לאונס ומפתה ממון ולא מלקות כשאירע הדבר במקרה שלא מדעת אביו שדבר זה אינו מצוי אבל אם הפקיר בתו הבתולה לכל מי שיבא עליה גורם שתתמלא הארץ זימה שנמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו שאם תתעבר ותלד לא יודע בן מי הוא והמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה ואין קונסין אותה שלא קנסה תורה אלא לאונס ומפתה אבל זו שהכינה עצמה לכך בין מדעתה בין מדעת אביה הרי זו קדשה ואיסור קדשה אחד הוא בין בתולה בין בעולה ולפיכך אמרו חכמים שהמוציא עליה שם רע בילדותה אין לה קנס כמו שביארנו שהרי זאת בחזקת שהפקירה עצמה לרצונה:

והרמ"ה כתב אפי' אם עידי השטר מעידין שזו היא כתיבתן וחתימתן אינו מועיל ולא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה דחיישינן שמא זייף עד שהן בעצמן סבורים שהיא חתימתן אבל אם עידי השטר מעידין שראו ההלואה או אחרים מעידין עליהן שראו שחתמו מגבינן ביה דהא תו ליכא למיחש לזיופא ומיהו לא משהינן ליה בידיה דלמא מיית לזה ואזיל ומפיק ביה בבי דינא אחרינא דלא איתברר גבייהו דהוא מהדר אזיופא אלא מוקמינן ליה ביד שליש עד דאיתברר מלתא בסהדי:

י"מ כיון דהעידו עליו דמהדר אזיופא כל שטרות היוצאים מתתת ידו מחזקינן להו בחזקת מזוייפין עד שיביאו העדים החתומים עליהם ויעידו שחתמו עליהם ולא מסתבר כן דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דקאמר האי שטרא דריעא לא מגבינן ביה דמשמע דוקא האי שטרא דאית ביה ריעותא כגון שאמרו העדים פלוני בקשנו לכתוב ולחתום לו שטר של מנה על פלוני ואח"כ הוציא שטר של מנה על פלוני האי שטרא ודאי אתרעי ולא שאר שטרות היוצאים מתחת ידו שלא הוחזק לזייף שטרות של כל בני אדם אלא דוקא על אותו פלוני שהזכירו העדים דתלינן שמא מנה היה אצלו בעל פה וירא שמא יכפור אבל אם העדים לא הזכירו שם הלוה וסכום המעות בהא מסתבר קצת שחשוד לזייף כל שטרותיו ותלינן שזייף שטר אחד ולא ידענא הי ניהו. עכ"ל הרא"ש:

כתב מיי' הממאנת והבוגרת והאילונית והחרשת ושוטה אין להן קנס ולא נראה לטור שהרי הוא פסק כרבנן שקטנה יש לה קנס ובאילונית דינה כקטנה עד שתהיה בת כ' שנה ומשם ואילך דינא כבוגרת שמקטנותה יוצאה לבגר וכן בחרשת ושוטה השיג עליו הראב"ד וכתב יש לה קנס וכן כתב הרמ"ה ואפי' במוכת עץ ומדברי ר"י נראה שאין קנס לחרש לשוטה ולמוכת עץ:

נערה שנתארסה ושנתגרשה קנסה לעצמה לפיכך המאנס אותה חייב והמפתה פטור שמחלה לו וכתב הרמב"ם שהקנס לבד הוא לעצמה אבל צער ובושת ופגם הוא לאביה והרא"ש כתב שהכל לעצמה: