שלטי הגיבורים על גיטין יד.

ומיי' חילק שבמקום שהשיירות מצויות חשיב לאלתר כל שלא שהה אדם שם אע"פ שעבר שם ובמקום שהוחזקו שנים ששמותיהן שוים לא חשיב לאלתר אא"כ לא עבר אדם שם ואינו נראה כן אלא אין חילוק ביניהם וכן השיג עליו הראב"ד:

והרמ"ה כתב דוקא בזקן שהוא פחות מבן שמונים או מבן מאה שנה ולמעלה אבל מבן שמונים עד בן מאה לא ואם נתנו לה תינשא לכתחלה והרא"ש הסכים לסברא ראשונה שאין חילוק: לשון ריא"ז בד"א בזקן שלא הגיע לגבורות אבל זקן שהגיע לגבורות שהוא מבן שמנים ומעלה ה"ז ספק חוששין עליו שמא מת עד שלא הגיע הגט לידה והרי היא זקוקה ליבם ואם היה זקן שהגיע למאה שנה הואיל והפליג להיות שלא כדרך הזקנים ה"ז בחזקת שהוא קיים:

לשון ריא"ז וכן נראה בעיני שלא אמרו בחולה בחזקת קיים אלא בחולה בידי שמים כיון צינים פחים וכיוצא בהם אבל אם הוכה ע"י אדם בחדרי בטנו או שנפצע מוחו שנעשה טריפה או ספק טריפה חוששין עליו שמא מת וה"ז ספק כמבואר בק"ה:

כתב סמ"ג דוקא כשהניחו גוסס חיישינן שמא מת (משנתנו) [כשנותנו] לאשה אבל אם היה חי עדיין אע"פ שהוא גוסס כשר והשיב ריב"ש לרבינו יואל על הגוסס שאם הוא מדבר בטוב ודעתו מיושבת עליו שיכול ליתן גט עיין פרק מי שאחזו: לשון ריא"ז הניחו גוסס הואיל ורוב גוססין למיתה חוששין עליו שמא מת והרי זו ספק:

לשון ריא"ז וכן אם נפלה עליו מפולת או שגררתו חיה נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים כמו שמבואר בתוספתא ונראה בעיני שלא אמרו בספינה שאבדה בים נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים אלא כשהעיד העד סתם שאבדה הספינה בים ואינו יודע מי נצול ומי לא נצול אבל אם העיד שבעלה של זו אבד בים ולא נצול כבר אמרו חכמים במים שאין להם סוף אשתו אסורה ואם נישאת לא תצא שבחזקת מת הוא זה שטבע בים כמב"ה:

והרמ"ה כתב שגם ביוצא ליהרג בדיני עובדי כוכבים חשוב כספק חי אפי' אחר פסק דין:

זהו דעת ר"ח והביאו הטור והרא"ש כתב כרבינו וכן דעת ריא"ז: