שלטי הגיבורים על ברכות מ:

ויש מהגאונים שכתבו דמברכין על נטילת ידים על מים אחרונים וי"א שמברכין עליהן על רחיצת ידים והראב"ד כתב דמברך על רחיצת ידים אם אכל תבשיל שידיו מזוהמות ובלא ידים מזוהמות יכול להמתין עד אחר בהמ"ז ואינו טעון ברכה וכל שאר הפוסקים כתבו דלעולם אין מברכין כלל על מים אחרונים:

לשון ריא"ז ונראה בעיני שאין חלוקים מים ראשונים ממים אחרונים אלא בדברים הללו שכתבנו אבל בשאר דברים שוין הן וכשם שמים ראשונים אינן ניטלין אלא במים הראוין לשתיית בהמה וצריכין שיהו מכח אדם אף מים אחרונים כיוצא בהם כמבואר בקונטרס הראיות בפרק כל הבשר בראיה ב':

והרא"ש היה אומר ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא וכתב בה"ג שהאוכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה מיד ע"י קינוח ונטילה והאוכל גבינה מותר לאכול בשר מיד אף בלא קינוח ונטילה וכתב הרא"ש ז"ל ולא נהגו העולם כן אלא נוהגין שלא לאכול גבינה אחר הבשר אפילו הוא בשר עוף ואין לשנות המנהג ובשר אחר גבינה שרי מיד ע"י קינוח והדחת פה ונטילת ידים בלילה וביום אם רואה ידיו מקונחות א"צ נטילת ידים. טור. ומ"מ דברי רבינו מוכיחין דקאי נט"י דוקא אחר אכילת בשר כדברי ה"ג ואולם בחולין פסק רבינו כדברי הרא"ש וכן מיי' פ"ט מהלכות מאכלות אסורות וסמ"ג ודלא כה"ג ור"ח דפליגי ע"ז:

לשון ריא"ז חייב אדם ליטול עוד מים אחרונים אחר גמר סעודה שמים אחרונים חובה ואינן צריכין ברכה שאינן דומין למים ראשונים שעיקרן באין לטהר אבל אלו עקרן באין מפני הסכנה שמא בא לידו בתוך הסעודה גרגיר של מלח סדומית שמסמא את העינים וכן אם היו ידיו מזוהמות צריך לרחוץ ידיו מן הזוהמא שידים מזוהמות פסולות לברכה כמו שמבואר בברכות בסוף פרק ואלו דברים וכמבואר בקונטר' הראיות בפרק כל הבשר בראיה ה' וכן המודד מלח בלא סעודה חייב ליטול ידיו: